ליפשיץ (זילברמן) אביבה

י' סיוון תרצ"ח - 9/6/1938

כ"ט אדר ב' תשע"א - 28/3/2011

שם אב: בן ציון

שם אם: ברכה

אביבה (זילברמן) ליפשיץ

תולדות חיים

אביבה נולדה בקיבוץ רמת רחל, בשלהי האביב, ולכן נקראה – אביבה. בהיותה בת שלוש נולדה אחותה , שרה, 4 שנים אחר-כך נולד חזי אחיה הצעיר. משפחה טובה, חמה ונעימה. בתקופה ההיא החיים היו לא קלים. ההורים עבדו קשה והרבה שעות והי ה צורך בהגנה על הישוב מפני השכנים הערבים שהקיפוהו מכל עבר. שיא הקושי הגיע עם פרוץ מלחמת השחרור (1948). בהתקפה המונית נחרב הקיבוץ כולו על ידי הלגיון הירדני. הילדים פונו בטרם קרב לירושלים. ומשם לרעננה. בתום הקרבות החליטו חלק מחברי רמת רחל וביניהם הוריה של אביבה , לא לחזור לקיבוץ ההרוס, אלא להצטרף לקיבוץ חדש שהוקם באיזור עתלית, קיבוץ עין – הים. בתקופת המעבר גרו במחנה המעפילים בעתלית. אמא שלה עבדה כמטפלת והילדות אביה ושרה עזרו לה בכל העבודות. בהשכבה אבא השכיב את חזי הקטן.
אביבה ושרה ה"גדולות" הלכו לבד לישון. במשך שנתיים נבנה הקיבוץ החדש ואבא בן ציון עם ידי הזהב תרם בבניה וריהט את כל חדרי החברים בקיבוץ. ב-1950 משפחת זילברמן יחד עם כל חברי הקיבוץ עברו לקיבוץ החדש – עין כרמל. אביבה היפה בנשים אהבה מוסיקה וניגנה בצ'לו.
1957 אביבה מתגייסת לצהל. מכירה את אורי ליפשיץ והזוג מתחתן כעבור שנה. אביבה עוברת לגבעת השלושה, קיבוצו של אורי.
שלושה ילדים נולדו לאביבה ואורי – כנען , יסמין ודרור. אביבה החרוצה והמסורה עבדה בלול ובחינוך. מלאה תפקידים שונים בקיבוץ . יצאה ללימודים. נבחרה למזכירת הקיבוץ. אביבה הייתה אות ומופת לנתינה לחברה.
יהי זכרה ברוך.

דברים על הקבר שאביבה כתבה לפני מותה ובקשה לקרוא על קברה בשעת הלוויה.

באתם כולכם ללוות אותי בדרכי האחרונה.
התכנסו כאן בני משפחתי, קרובים וידידים. חברי משק אשר להם נגיעה והכרות עמי.
52 שנה חייתי בגבעת השלושה. בין השאר עבדתי בחינוך בגיל הרך ובגיל הנעורים. בעבודה החינוכית הכרתי מורים, הורים ובני משפחה. ביתי הפרטי היה כמועדון פגישות לבני הנוער. נכנסו לכוס קפה, לפרוק קצת מהלב, להתייעץ ולבלות בנעימים.
יש עוד בני חמישים + שקוראים לי "המטפלת" עד היום, ושומרים על קשר. ליוויתי את הילדים בנסיעות לבית הספר, בפגישות עם מורים ומחנכים כפי שביקשו הנערים.
ההורים נתנו בי אמון מלא, שאטפל בכל העניינים ואייצג אותם. כך היה נהוג באותם ימים. נפתחתי ורכשתי הבנה לגיל המתגברים.
הייתי מעורבת בחיי התרבות של הקהילה, במיוחד בחגים. למשל לארגן ולערוך את חג הפסח הקיבוצי – היה אתגר : ימי זכרון לשואה ולחללי מלחמות ישראל, כך שיבטאו משמעות המאבק הלאומי ומחירו, בצורה מכובדת כיאה להם. ובדכ' נתתי כתף לכל אירוע שנערך בקיבוץ.
מקום מיוחד עבורי היה ביתם של חייקה ויענקל' ליפשיץ ומשפחתם אשר קלטו אותי – והקרבה אליהם זיכתה אותי במתנה גדולה שלא תסולא בפז. ילדיהם – אורי, יעל וישי הם אבני דרך חשובות בחיי. בנינו מערכת יחסים של תמיכה, חברות ואמון וכתובת בכל נושא וענין. הקשר לא נותק גם כשאורי לא גר אתנו כאן. ועל כך אני מברכת ומודה.
ולכם בני היקרים, כלותי, ונכדי האהובים, שאותם אהבתי הגדולה מכל, שאינני יודעת כלל איך לבטאה. נתתי כל שהיה לי לתת והיום אני נפרדת ביודעי שאתם בוגרים ואחראים לגורלכם. מאחלת לכם שתהיו חזקים ותשמרו על הדורות הבאים ועל שירה ואני עולה לפגוש את יסמיני האהובה שלי.
היו שלום כולכם.

30.3.2011, גבעת השלושה

אביבה ליפשיץ עם כנען ויסמין