אטלס חיים

י"ט שבט תרפ"ח - 30/1/1929

ט"ז חשוון, תשי"ז - 21/10/1956

שם אב: יצחק

שם אם: פפי

אטלס חיים

תולדות חיים

בן יצחק ופפי. נולד ביום י"ט בשבט תרפ"ט (30.1.1929) בפולין. בן חמש היה בעלותו עם הוריו לארץ; המשפחה התישבה בגבעת-השלושה. אחרי סיימו את לימודיו בבית-הספר היסודי שם המשיך בלימודיו התיכוניים במשך שלוש שנים, בבית-הספר המחוזי שליד גבעת-השלושה ושנה רביעית ואחרונה בבית-הספר שבעין-חרוד. הצטיין בלימודיו וכן היה הרוח החיה בחברת-התלמידים. עוד בימי-לימודיו, התקשר לעבודה חקלאית במשק ובשנה האחרונה ללימודיו, נכנס כעובד קבוע לענף-המטעים, לפרדס ולגן עצי-הפרי. למד את מלאכת-האריזה של פרי-הדר ועד-מהרה עמד בראש קבוצת-האורזים. בפרוץ מלחמת-הקוממיות, כשהעיראקים ישבו בראש-העין והתבצרו לאחר-מכן במבצר אנטיפטרוס, עמד הוא עם שאר בני-המשק המבוגרים בשדות נזלה, אשר היוו אז קו קדמי בהגנת-האזור. אחרי כיבוש ראש-העין התגייס לפלמ"ח ובחטיבת "הראל" השתתף בכל הקרבות בפרוזדור-ירושלים ואחר כך גם בנגב. לפי בקשת-המשק קיבל חופשה עוד לפני שחרורו מהצבא לשם ארגון הקטיף והאריזה, ועם גמר העונה חזר לשירותו כדי לסיימו. בשובו הביתה נעשה מרכז הפרדס וגן עצי-הפרי. ככל שהמטעים התרחבו כן העמיק את ידיעותיו בשטח הענף ואף התמסר לענייני-המשק בכלל. בתקופת הפילוג (1952-53), בחר בצד אחדות העבודה ונישאר בגבעת השלושה , בעוד הוריו עברו לעינת.
בתקופה ההיא נשא לאשה את נעמי, והקים את ביתו הפרטי בגבעת-השלושה; צריפו היה מן הראשונים במשק החדש, שעמד בראשית בניינו בנזלה.
כמומחה לחקלאות נבחר למרכז-המשק ולחבר-המזכירות וכעבור שנתיים בתפקיד זה התמסר לעזרה בהדרכה ובארגון, למשק יד חנה סנש (נוסף לעבודתו בריכוז המטעים בבית). לאחר זמן דרשה מזכירות-הקיבוץ שהוא ילך להדרכה או למרכז "הנוער העובד". מתוך שאיפה להשתלמות גבוהה בחקלאות, התחיל להתכונן לכך. בשרתו בצבא (בדרגת סגן-משנה) הגיע באחד הימים למבואותיה של ניצנה כנספח לסיור,
ולמחרת, ביום ט"ז במר חשון תשי"ז (21.10.1956), בדרכו בחזרה לניצנה ממוצב-חוץ שלנו, אחרי בדיקת שדה-מוקשים, עלתה מכוניתו על מוקש וכך מצא את מותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בעינת, שהוריו נמנים עם חבריו. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן. סגן-אלוף זיוי צפרירי (אשר נפל בקרב-רפיח במערכת-סיני כעשרה ימים לאחר-מכן) נפרד ממנו בשם צה"ל עם סתימת-הגולל, בעמדו על תכונותיו כחייל. במלאת שנה לנופלו, הוציאה גבעת-השלושה חוברת לזכרו בשם "חיימקה;" כן הוציא קיבוץ עינת חוברת בשם "חיימקה – זיוי" (לזכרו ולזכר זיוי צפרירי כתום שנה לנפלם). בבית-התרבות בעינת נקרא חדר אחד "ספריה ומקראה חקלאית" על-שם חיים.
יהי זכרו ברוך.

הוריו של חיים אטלס (משמאל) פפי ויצחק.

על חיימקה אטלס / זהר רזניק (בת כיתתו)

היינו נוהגים פעם להתאסף, בני המשק, לא במסיבה על כוס תה, אלא פשוט על זיכרונות. "ישיבות" אלו היינו מאד מחבבים. אם כי לא זקנו עדיין, היינו שוקעים בהעלאת תמונות מימי הילדות המאושרים, המאושרים באמת.
ראינו אותם ימים את המשק בבניינו. כל בנין חדש, כל ענף חדש היה מקור מפרה את דמיוננו והיינו מתרגמים את לשון הבניה של החברים ללשון המשחק שלנו והמשחק מאליו הפך יצירה.
הוותיקים מבין החברים "והזקנים" שבבני המשק ודאי זוכרים את המבנים שהוקמו ב"קמצ'אטקה" למעלה. כך הוקם התנור וכך הוקם משק החי וכך הוקם הלול והדיר וכך הוקמו מחנות בחורשות האקליפטוסים ובמחנות אהלים עשויי שקים בכל צורות המבנים שבמשק וכך הוקם בנין העל שהיה עשוי ארגזים גדולי מידות שהובאו בהם המכונות ומוליק ואשל לא חיכו כי יקראו להם . החברים אמרו : עדיין לא הגיע השעה, והם קמו והתגייסו. להם השעה הגיעה והם פרצו את הסייגים.
ומאז אם רצה מן דהו למצוא אותם היה עליו לחפש בקוים הראשונים. היום קראו לחיימקה שוב לצאת אל הקו הראשון, ערב מלחמת ההגנה על אותם קוים שהוא כבר עמד בהם, נלחם בעדם.
קראו לו והוא הלך….
תהיינה דמויות בני המשק חקוקות בליבנו. עם זיכרונות בחיינו היום ותמיד תמיד…

(מתוך חוברת שיצאה לזכרו של חיים אטלס נובמבר 1956, בגבעת השלושה. נמצא בארכיון)