אייזן חיה

תר"ע - 1910

תשל"ה - 3/9/1975

אייזן חיה

תולדות חיים

חיה נולדה בשנת 1910 בעיירה דרוזדין אשר בפוליסיה. כרוב בני העיירה היא קיבלה חינוך יהודי וציוני בביה"ס ובתנועת 'החלוץ'. היא יצאה להכשרה ובשנת 1938 עלתה ארצה.
היא הצטרפה לקיבוץ 'רמת – רחל' , שם הקימה את ביתה וילדה את שלושת ילדיה: אבשלום שרה ובארית. אחרי הפילוג שחל בקיבוץ המאוחד עברה המשפחה לקיבוץ גבעת השלושה.
חיה הייתה ממצניעי הלכת בקיבוץ, היא מילאה את חובותיה ומעולם לא באה בטרוניות ובתביעות כלשהן. חי הייתה מוקפת בילידה ונכדיה, שתמיד נמשכו לחדרה. היא הקרינה במסירותה עליהם. עד בוא היום המר – והאסון קיפד את פתיל חייה.
הובאה לקבורה בבית העלמין בגבעת השלושה.
יהי זכרה ברוך.

במלאת שנה לפטירת רעייתי חיה ז"ל

עברה שנה מאז האסון המחריד שירד עלינו, כשנקטלו חייך רעייתי, בכביש שליד משקנו.
לכולם יעצת איך להתנהג בכביש, שהפך לכביש דמים… ואילו את הפכת לקורבן של כביש זה. כמה נדודי שינה ושברון לב גרמת לנו בזה. לא אשכח את אותו ליל ארור ומר, יומיים לפני ראש השנה תשל"ו בו קיפחת את חייך. היו לנו חיים טובים ומאושרים, אך השמחה – הפכה לשכול. לי אישית, קשה ביותר, חיי אינם חיים בלעדייך. אין ולא יהיה לי תחליף לך – אהובתי.
כברת דרך גדולה עברנו יחד עד שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה. שנים קשות עברו עלינו, שנים גורליות. מאורעות דמים באץ, בעיקר בירושלים וסביבתה, כיבוש העבודה, ארבע מלחמות וחששות בלב לגורל יקירייך. שכלנו את יקירינו חיימקה צ'צ'קס בן אחותך במלחמת יום כיפור.
אסון זה דיכא את רוחך והתאבלת עליו עד יומך האחרון.
היינו זוג טוב , יחד התייעצנו על כל דבר, מטוב ועד רע. זכינו לראות את כל ילדינו נשואים ומאושרים ואת נכדינו גדלים. בהגיעך לשיא אושרך, ארב לך המוות בחשכת הליל וקטל אותך ואת אושרנו.
היית אישה נפלאה " אידישע מאמע" לכולנו דאגת השכם והערב, מעל ומעבר לכוחותיך הפיזיים. גם בחברה תרומתך הייתה מבורכת. ידידה היית לכל – בלי משוא פנים. מעולם לא ענית בשלילה לחבר, בסבר פנים יפות, ידעת לכלכל את מעשייך כדי לא לפגוע בכבודו של אדם.
יהי זכרך חקוק בלבנו לעולמי עד.
שלך באהבה וביגון קודר.

ישראל אייזן

לזכור ולא לשכוח

למה? מדוע? ולמי זה מכוון?
עברה שנה תמימה עם ימים רבים, הרבה שעות וכל כך הרבה רגעים שונים ומשונים. בהם אני רצה עם הזמן, צוחקת ובוכה.
לדידי חיה לא נעלמה, היא קימת, פשוט לא ראיתיה כבר שנה, עדיין מההדים באזני פסיעותיה בפרוזדור של המתפרה, טרם היכנסה, אני מקשיבה היטב.
ישנם רגעים בם שקועה אני במחשבות וטרודה בעבודה והנה מופיעה לאה ושואלת ברכות:
"אולי את יכולה לתפור בשבילי תפר קטן? ומוסיפה אוי… כמה חסרה לי חיה, תמיד הייתה מוכנה לבוא לעזרתי". ביום אחר מגיעה דבורה ואומרת: "אולי את מוכנה לתפור בשבילי תפר אחד? ומוסיפה: אוי…" למחרת מגיעה חברה אחרת ומוסיפה את האוי… כמה חסרה לי חיה.
ויפה מספרת : לפני אותו היום המר והנמהר, השתדלה חיה למלא את משאלות החברים לחג :"כדי שהחברים יזכרו אותי לטובה".
כך מזכירים את חיה ולא שוכחים אותה חברים וחברות רבים. היא הייתה ראויה לזכות זו.
בשקט, מעולם לא הרמת את קולך ובכל המצבים באת תמיד לעזרת הזולת, לא היית מסוגלת לסרב. זו אחת המידות בדמותך המופלאה, הראויה לציון.

אחותך רוחמה המבכה אותך מרה