אייצ'יס יואל

י"ז חשוון תר"צ - 20/11/1929

ט' סיוון תשפ"א - 19/5/2020

שם אב: אברהם

שם אם: בטיה

אייצ'יס יואל

תולדות חיים

יואל נולד בבית חולים הדסה בתל אביב ,להוריו שעלו נשואים מאוקראינה והיו ממקימי ומייסדי הקיבוץ. היו פעילים ומעורבים בכל נושא העלייה באותן שנים. יואל כבן יחיד הקשור לאמא, נסע איתה כבר בגיל פעוט לפולניה בשליחות העלייה וספג ניחוחות אחרים מחוץ לקבוץ. כשחזר לבית הילדים השתלב וגדל כילד חברותי ונבון סיים את לימודיו בעין חרוד. בגיל 19 התגייס לפלמ"ח וסיים את השרות בצבא ההגנה לישראל שהוקם באותן שנים.
עם שחרורו החל לעבוד במשק בעבודות שונות ואף הגיע להיות גזבר המשק במשך שנתיים. בסיומם עמד בפני פרשת דרכים ועשה את הצעד שנתן משמעות לחייו והצטרף לצי הספנות הקיבוצית שהתפתחה באותן שנים. ומשנת 1960 במשך עשרות שנים, עבד על האוניות תחילה כנער מנקה ומהר מאד עלה בדרגות והפליג כמכונאי ראשי (ציף אינגינר) וחזר לקיבוץ כפנסיונר. השתלב בחשמלייה והיה יועץ ושותף בכל הקשור לחשמל ואוטומציה במשק וברפת.
בכל שנותיו אסף חברי אמת וכל ילדיהם ראו בו כדוד קרוב .
נפטר בגיל 92.
יהי זכרו ברוך.

יואל עם הוריו בטיה ואברהם

הספד על הקבר של יואל / משפחת דרומי, קיבוץ בארי

יואל !!
מה להגיד? יש אנשים מיוחדים – ואחד מהם זה אתה.
בילדות היית מביא לנו שוקולד 'קיט קט' וקולה בפחית ממזנון הספינה…וכמה הרגשנו מיוחדים!
ראית בשבילנו עולם. איפה לא היית…ובבית שלך מפות עתיקות על הקיר, דגם ספינת גרר מעץ שאיזי גילף וסיפורי ים וצוות.
בגיל אחת עשרה לקחת אותי לשתות את הויסקי הראשון (אצל יענק'ל מלר ויונה) ואמרת לי שלא שותים לבד…מאז אני מקפיד.
בתיכון לקחת אותי להפלגה לאירופה. צפיתי בדרמה כשאתה וונטורה ניסיתם לילה שלם לתקן שני גנרטורים שהפסיקו לפעול בחדר המכונות. לא אשכח איך עודך, רכון עם המשקפיים שלך על לוחות הפיקוד בחדר הבקרה בבטן האנייה – וונטורה בחיוך ממזרי מסיר לך באצבע שוב ושוב את המשקפיים מהאף כמו ילד קונדסי, ואתה מתרגז, אבל לא יכול להפסיק לצחוק.
ומי אם לא אתה (וקייזר), ליוויתם את קניית האופנוע הראשון שלי? מי אם לא אתה יכול לשפץ לי בחשמליה את המנוע כשזה כשל? ועוד נוסע לרחוב סלמה להשיג את ה'פקונג ראש' המקורי…
לכל אחד ואחד מאיתנו יש את אוסף זכרונות הרגעים המיוחדים איתך, הנצורים בליבו והשזורים בילדותינו.
תמיד היית אומר שאנשי שיחה טובים, הם הנעימים ביותר להפליג איתם.
איתך תמיד היה נעים לדבר יואל. תמיד חכם, תמיד קשוב, תמיד בעדנו, עם אבחנות חדות כסכין על טיבם של אנשים.
כולנו זוכרים כמה היית חשוב ומשמעותי לאמא, בנסיעות הרבות לרוני, בעזרה התמידית וביכולת לקחת את החיים בפרופורציה ובפרקטיות האופיינית לשניכם.
ואז הגיע הדור השלישי, הילדים של דידי, שזכו ב"סבא" מיוחד ומסור מעין כמותו: כל יום רביעי כמו שעון מתייצב לרשותם, לעשות מה שהם אוהבים, לדבר על דברים שהם רוצים, להקשיב להם כמו שאף מבוגר אחר לא מקשיב ולאהוב אותם בדרכך המיוחדת. המשכת בנסיעות לכפר ויתקין כל יום רביעי, גם כשהראייה שלך נחלשה, עד שהחלטת לבסוף שזה לא בטיחותי.
אני מרגיש מרחוק שאתה עוד מלווה, יואל. וגם אם זו תחושת שווא – היא נעימה לי.
נוח בשלום על משכבך איש יקר.
מקווה להפגש שוב שם למעלה לטוסט גבינה עם דבש…בעוד אתה מוזג כוסית של white label ומחייך על טיפשותם של החיים עלי אדמות.

יואל משמאל עם חברו הטוב , זיווי צפרירי, בן כיתתו שנפל במבצע סיני

יואל משמאל , במבצע סיני מגויס , 1956