אינגברג וירה

י"ב חשוון תרע"ד - 12/11/1913

כ"ד תשרי תשנ"ט - 14/10/1998

שם אב: סיומה

שם אם: שושנה

אינגברג וירה

תולדות חיים

וירה נולדה באודסה לאמא מאד צעירה, ולאבא בן 32. אביה גדל בבית מאד אדוק אך מרד באורח חיי הוריו והלך ולמד רפואה. הזוג הצעיר קיבל במתנה לחתונה בית מרקחת מהדוד שגר בארץ ישראל והיה שם בעל בית מרקחת.
הבית היה מלא אורחים תמיד. אמה ניגנה בפסנתר וכינור . אביה היה אדם מאד רציני ובעל מעמד חשוב.
העיר אודסה שהייתה עיר נמל חשובה, נשלטה על ידי משטרים שהתחלפו- גרמנים, רוסים, צרפתים וקוזאקים.
עם פרוץ המהפכה הקומוניסטית, נלקח מהם בית המרקחת שלהם. המשפחה החליטה לצאת מרוסיה מה שיותר מהר. מאודסה ברחו לויניצה(עיירה באוקראינה). משם המשיכו לנדוד ולחפש מקום בטוח. השאיפה הייתה להגיע לאמריקה. מאוקראינה ברחו לוורשה, בירת פולין. האב הצליח לעלות על אוניה שהפליגה לאמריקה. האם בגלל הריונה לא הורשתה לעלות לאוניה ונשארה בוורשה. משם עברה לדנציג,
את ילדותה ונעוריה עברה וירה בדנציג. שם למדה בבית ספר עממי ותיכון גרמני. בדנציג התידדה עם בחורה בשם פאולה, שאח"כ גם עלתה איתה לגבעת השלושה. וירה , שהצטרפה לתנועת הנוער היהודית בדנציג החלה להכיר את נושא הציונות ועליה לארץ ישראל. התנועה היהודית שם נקראה תנועת ה"בונים". היא החלה את חיי ה"הכשרה", בדנמרק שם למדה לעסוק בחקלאות ולהכין עצמה לעליה ארצה. שנה וחצי שהתה, וירה בהכשרה, בעוד אמה נשארה לבד בדנציג. הקשר עם אביה שנסע לאמריקה נותק ומאוחר יותר התברר שנפטר, עני וחסר כל.
לאחר שנה וחצי חזרה וירה לדנציג, במטרה לקבל סרטיפיקט, רישיון לעלות ארצה. דנציג שהייתה עיר בשליטה גרמנית כבר עברה לשלטון הנאצי של היטלר. המצב היה מסוכן ליהודים.
ב-1936 קבלה וירה את הסרטיפיקט המיוחל והודיע לאמה שהיא עולה ארצה לבדה ומקווה כי אמה תבוא בעקבותיה.
וירה הגיע לגבעת השלושה בעקבות חברתה פאולה שעלתה לפניה וכבר התחתנה במקום.
הקליטה הייתה קשה. עבודת שדה מפרכת. מגורים באוהל עם מספר חברות. היא לא ידעה אידיש ורק כמה מילים בעברית. הגרמנית בגבעת השלושה לא הייתה נפוצה. וירה החלוצה החדשה חלתה ונשלחה לשכב ב"חדר חולים" בנוי אוהל. שם פגשה בחולה קדחת קשה יוסקה שהפך עם הזמן להיות בעלה.
חייה היו קשים. בנה הראשון נפטר עם לידתו לאחר שחבל הטבור נכרך סביב צווארו. וירה שקעה בדיכאון.
בשנת 1940 נולדה בתה מאירה ואחריה עוד עתליה ועירית. שנים רבות עבדה וירה עם ילדים בחינוך המשותף. עם התבגרותה עברה לעבוד בבית החרושת לנעלים של הקיבוץ.
ביתם של יוסקה ווירה היה בית מלא שמחה. תמיד בקעה ממנו שירה.
לאחר הפילוג בגבעת השלושה והמעבר לקיבוץ החדש שנבנה ב"נזלה" הגיעו לחיות בקיבוץ אמה של וירה ובעלה.
וירה נפטרה בת 85 לאחר מחלה קצרה. השאירה שלוש בנות 7 נכדים ו8 נינים.
יהי זכרה ברוך.

וירה ויוסקה אינגברג

וירה נחה על כסא נוח בקיבוץ