אינגברג יוסף (יוסקה)

יוסקה נולד בכפר קרעמנה, ווהלין ,אוקראינה. בכפר חיו 50 משפחות של יהודים ומשפחת אינגברג היוותה את רוב מניינה ובניינה ביחד עם משפחת רייכשטול. שתי המשפחות הגדולות יצרי קשרי משפחה ומסחר ביניהם.
אביו ר' אברהמצי היה תלמיד חכם ובבית הוא גדל והתחנך על בירכי היהדות החסידית. מאמינים ללא סייג וללא ספיקות.
כבר בגיל 7 עבר חוויה קשה בכפרו כאשר התחבא בעלית הגג עם אימו בעוד חבורת הרוצחים של פטלורה עשתה פרעות ביהודי הכפר והילד שמע את זעקות הנרצחים. זעקה זו הדהדה באזניו ובליבו של יוסקה ולא נתנה לו מנוח. 50 קדושים נטמנו בבית העלמין.
יוסקה גדל, התפתח, רחב כתפיים, פנים פתוחות עיינים חייכניות וכולו אומר חדוות חיים. לכפר הנידח, מגיעות מנגינות חדשות ושונות מאלה ששמע בבית אבא. אלו שירים שמביאים צעירים מהכפר שיצאו ללמוד בערים הגדולות , בריסק וקובל. הוקם בית ספר עברי בו לומדים עברית . מקימים תנועת נוער חלוצית ויוסקה, מאבני היסוד שלה. מורד בהלך הרוחות של אבותיו , אך במהותו נשאר נאמן למסורת. משלב חסידות וסוציאליזם. ללא הסוס יוצא להכשרה בלוצק.
לא נרתע משום עבודה קשה ועולה לא"י. ישר לגבעת השלושה. מהיום הראשון לבואו באפריל 1935 תפס מקום מרכזי בחיינו. בהתחלה בעבודה ובהמשך בעשיה ציבורית- בוועדות ובמזכירות. בעל תבונת כפיים ושכל ישר – על יוסקה אפשר לסמוך.
במשך למעלה מ40 שנה נשא יוסקה בעול המשק. בעבודה ובפעילות ציבורית. היה אחד הבונים המתמידים. תמיד עמד לרשות הכלל. אף פעם לא עשה חשבונות,
מרובות הן תחנות חייו: פרדסי פתח תקוה, על הטרקטור בעבודות חוץ, במרצפיה, בליטוש מרצפות,
ובגזברות בתקופות הקשות שהפרוטה לא הייתה מצויה. תמיד יזם משהו חדש. מה שקיבל עליו, ביצע בהצלחה. כשהתחילו לפקוד אותו מכאובים הוא לא ניכנע להם. תמהים היינו מאין שאב את הכוח
עד שליבו לא עמד לו והוא כרע נפל. טרם זמנו נגדע פתיל חייו. השאיר את אשתו וירה ובנותיו – מאירה, עתליה, עירית. ונכדים
יהי זכרו ברוך.