בלומנפלד יעקב

כ"ה בניסן תרע"ג - 5/5/1913

כ"ב תשרי תשמ"ה - 13/10/1979

שם אב: פנחס

שם אם: פרל - דבורה

בלומנפלד יעקב

תולדות חיים

יעקב נולד בגרבוביץ' (פולין) כבן ראשון לאחר 5 אחיות. אביו היה כורך ספרים ותלמיד חכם. אמו הייתה בתו של סוחר שירד מנכסיו. עקב בריאותו הלקויה של אביו, לא הייתה הפרנסה מצויה בביתם ואבא נאלץ לצאת לעבודה בגיל צעיר. בשנות בחרותו היה פעיל ב"החלוץ", כמו מרבית בני דורו, וכדרכו עשה זאת בלהט ובמסירות. בהיותו בן 16 נפטר אביו ממחלת אסטמה וכל פרנסת הבית נפלה על אמו, אחיותיו הגדולות והוא עצמו. כיוון שלא רכש השכלה מסודרת בבית הספר, הרבה לקרוא וכל מה שידע, ידע מקריאת ספרים. יחד עם זאת, חסרונה של השכלה מסודרת, הטריד אותו מאוד בשנים מאוחרות יותר.
בשנת 1934 עלה ארצה והגיע לגבעת השלושה. במשק עבד בעבודות שונות – תפר בבית החרושת, צבע, וגם זגג. בשנת 1938 הכיר את אימא – גיטלה שטיינמן – שעלתה לארץ באותה שנה. חרף התנגדותו החריפה לכל הקשור לדת – מבחינה זאת היה כופר בעיקר עד יומו האחרון – נאלץ לשאתה בנישואין רשמיים – תחת חופה כמובן. כיוון שאימא עלתה לארץ באורח בלתי לגלי כמעפילה.
בשנת 1940 נולד פנחס שנקרא ע"ש אביו המנוח ובשנת 1945 נולד הבן השני יוחנן.
בשנים אלו האמין מאוד בחזון הסוציאליסטי וקיווה , כרבים אחרים במהפכה הקומוניסטית, שתתממש ותגיע.
גם האכזבה מברית המועצות, שבאה מאוחר יותר, לא ציננה את הלהט והאמונה שלו בסוציאליזם וכתוצאה מכך גם בקיבוץ. גם בריה"מ המשיכה להעסיק אותו. בעיקר רצה לדעת היכן הם נכשלו. מאוחר יותר בשנת 1967 נסע לביקור בבריה"מ אך חזר משם מאוכזב. יחד עם זאת, המשיך להאמין בכל ליבו בחשיבותו של הקיבוץ והמושג ציונות סוציאליסטית היה בשבילו לא מילה ריקה. אמונתו הנלהבת ומתן ביטוי לכך גרמו שמצא עצמו תמיד באופוזיציה. כך למשל, כאשר התפלגה מפלגת אחדות העבודה – ממפ"ם, נשאר חבר מפ"ם.
עם מעבר המשק ל'נזלה" (הפילוג), עבר לעבוד בחקלאות – במטע עצי פרי. שם עבד בשנותיו הטובות והגיע להישגים, שלא זכו להערכה מספקת לדעתו, הן ביבול והן באיכות הפרי. עם חיסול המטע עבר לעבוד בפרדס, וגם שם השתדל להיות עובד המבצע את עבודתו בהבנה ובמסירות.
מקום העבודה האחרון שלו היה, שוב בביח"ר לנעליים, כיוון שהיה בעל ידע מקצועי, עסק בשנותיו האחרונות בביקורת טיב של נעלי צבא.
מותה של אימא בשנת 1959 פגע בו קשות, ולמעשה לא התאושש ממותה. הוא התחתן אמנם, עם ברוריה זילברג, אך הנישואין לא עלו יפה.
באותן שנים, ולמעשה עד לימים שבריאותו הפריעה לו בתפקוד היומי, היה פעיל בסניף מפ"ם בפ"ת.
במסגרת פעילותו בסניף עסק הרבה בקליטה ובטיפול בעולים מבריה"מ, שבאו ארצה במספרים גדולים באותן שנים.
בשנותיו האחרונות התגלו אצלו שיבושים בזיכרון וביכולת הריכוז וכתוצאה מכך התעוררו אצלו בעיות נפשיות. היום אנו יודעים שהוא חלה במחלת האלצהיימר אך אז לא אובחנה המחלה נכון, מה שגרם לו סבל רב.
לאחר 3 שנים של סבל ואיכות חיים הולכת ומדרדרת, כתוצאה ממחלתו, הוא נפטר ב- 15 באוקטובר 1979 והוא בן 66 בלבד.
השאיר אחריו שני בנים ונכדים.
יהי זכרו ברוך .

כתב: יוחנן בלומנפלד.