בלומנפלד (שטיינמן) גיטל'ה (אבנית)

גיטלה הייתה הבת הבכורה של הוריה.
מספרים שהאם אמרה פעם לאביה: " למה אתה אוהב אותה כל כך, הרי 'קדיש' היא לא תאמר אחריך?"
האב מוקנט ענה: " פקחותה ויופייה יאירו את קברי, לא פחות מה"קדיש" של הבן" .
הצטיינה בלימודיה והייתה עוזרת לתלמידים החלשים בלימודים. הילדים והמורים העריצו אותה מאוד. עם כל בני כיתתה היא הצטרפה ל'בית יעקב", תנועת הנוער של אגודת ישראל, אלא שעזבה תנועה זו, לאחר זמן מה בטענה שמתביישים שם בילדים העניים ועל כן מקומה לא יכירנה בה.
בטרם בגרה הצטרפה לסייע להוריה בפרנסה. המשפחה התפרנסה ממכירת תוצרת חלב ואת החלב היה צריך להביא מהכפרים הסמוכים, מרחק ק"מ אחדים. כיוון שגיטלה הייתה הבת הבכורה, נפלה מעמסה זו על שכמה. היא הייתה משכימה בשעה 3 לפנות בוקר ובעזרת אסל ודליים, הביאה את החלב הביתה, מעידים אלה שראוה כשהאסל על כתפיה, שהדליים היו גדולים ממנה.
כבר בגיל 14 הצטרפה לתנועת הנוער הציונית סוציאליסטית "פרייהייט" ("דרור") ולמרות עבודתה היום יומית המפרכת, מצאה זמן להיות פעילה בתנועה במסירות ללא לאות. ביום שהובאה לידיעתה הבשורה שאושרה לצאת להכשרה אמרה: " יום זה הוא היקר ביותר בחיי ועד עולם אזכרהו".
אביה שהיה אדוק השלים עם כך שגיטל'ה תצא להכשרה. נימוקיו היו בכך שאולי שם, בהכשרה, מעמסת העבודה תהיה יותר קלה עליה. אף הוא טעה, או לא הבין את בתו, הנעה החלשה שבאה מהעיירה ביאלה- ראוסקה, השתלבה במהרה בחיי ההכשרה, הצטיינה בעבודה, בכושר פעילותה הציבורית ובמסירותה ועזרתה לחברי הקיבוץ.
בספטמבר 1938 הגיעה לגבעת השלושה כשאפילו שמיכה להתכסות בה לא הייתה לה ומאחוריה שנות פעילות בסניף "החלוץ" ו"דרור", שבעיר "בנדין", מקום הכשרתה השני לפני עלותה כמעפילה.
ב"גבעה" עבדה בעבודות שונות כגון: חדר האוכל, כיבוש זיתים, ביח"ר יכין, ביח"ר לנעליים וכאשר לקתה באולקוס נאלצה להתאים לעצמה עבודה לפי כוחותיה. נשלחה לקורס תפירת מחוכים, למדה מהר את המלאכה ובאמצעות חדר עבודתה הצליחה לקשור קשרים, יוצאים מן הכלל עם כל הבאים אליה.
אהבתה לילדים הייתה לאין שעור. שני בניה היו למשוש חייה והיא טיפחה אותם בכל האהבה שיכלה להעניק להם, אך גם הקפידה שלא לוותר להם יתר על המידה בדברים שהיא חשבה אותם לקובעים את חיי האדם ואכן הייתה אם למופת.
כשגויסה לעזרת מחניים, גילה יכולת ותושייה רבה ורבים התפלאו כיצד גיטל'ה, זאת הפעילה והמפעילה אינה פעילה בביתה היא בגבעת השלושה. היא נחונה בחוש מוסיקלי והשתתפה בכל הפעילויות בשטח זה.
המחלה האיומה שטרם נמצא לה מרפא , פגעה בגיטל'ה, כשהיא במלוא הרצון העז לחיות למען המשפחה והילדים, למען חייה, שמצאה בהם טעם רב, למרות כל הקשיים שנערמו פה ושם, והיא, שכה הייתה מלאה חיוניות הוכרעה לתמיד.
על קברה הפתוח נאמר:"ביום יפה כזה, שהאביב במלוא הדרו, שהכל פורח והצמחייה עולה וגואה, וחיותה מלאה און, אנו מביאים את גיטל'ה אלי קבר. והיא שכה אהבה פרחים שכה חשקה כל צמח וכל הטבע הביאה לידי התלהבות, – המה הפרחים והצמחים – מכסים עתה את התל הנערם על משכנה האחרון".
היה זה ב-ז' ניסן, שבוע לפני חג האביב והחרות…
הניחה אחריה בעל ושני בנים.
הובאה למנוחות בבית העלמין בנקודה החדשה – בנזלה.
יהי זכרה ברוך.