ברוסטין (דרוג) פנינה

ז' באדר ב', תרע"ג - 16/3/1913

כג' כסלו, תש"ל - 3/12/1969

שם אב: אברהם

שם אם: שושנה

ברוסטין (דרוג) פנינה

תולדות חיים

שמה האמיתי היה 'פיניה' לזכר סבא צדיק ששמו היה פינחס וזאת לפי המנהגים דאז, להמשיך מורשת אבות.
בתנועה הנוער – ב"חלוץ" , בתוך החדר הקטן של הסניף הסבו את שמה לפנינה.
פנינה נולדה בעיירה קטנה על גבול ווהלין פולסיה של מדינת פולין של אז. שם העיירה רטנו – עיירה ואם בישראל.
בית הוריה היה גדול ורחב מידות. אחת המרפסות של הבית הוליכה לחנות המכולת שהייתה שופעת כל טוב והמרפסת השנייה הוליכה לבית שכר. מאחורי ביתם השתרע גן עצי פרי מכל הסוגים והמינים. בקצה החצר היו אסם גדול ורפת.
בעיירה קטנה זו ובבית נלבב זה גדלה פנינה. כאן התחנכו דורות רבים של יהודים, כשבליבם כמיהה לגאולה ולעלייה לארץ ישראל.
פנינה, לא כאחיה ואחותה, באה ישר ל"החלוץ" והתקרבה במיוחד לצעירים אלה, שמסיבות שונות לא יכלו לבקר בביה"ס 'תרבות' ושפת דיבורם הייתה אידיש. היא קרבה אותם בנועם הליכותיה ובצחוקה המדבק. בפשטות הטבעית שלה הסבירה לאחרים את הצורך והכורח לעזוב את החיים בעיירה קטנה זו ושיש לשאוף ליצירת חיים חדשים בארצנו המתחדשת – לצאת להכשרה ולהתכונן לעלייה, זו הדרך היחידה. ואכן קיימה בגופה את אשר הטיפה לאחרים, יצאה להכשרה. היא הגיעה לפלוגה של קלוסובה – ללוצק, אחד ממקומות ההכשרה הקשים, כשהעבודות העיקריות היו ניסור עצים ועבודות סבלות ברכבת. האוכל היה דל, לרוב רק מרק וגריסים ופנינה הייתה זו שדאגה להוסיף לפחות מעט טעם לאוכל. כאן התגלתה סגולתה האימהית. היא דאגה לבריאים ולחולים. מחלות העור היו נפוצות מאוד והיא ברוב סבלנותה העילאית, הלכה מן האחד אל השני , מורחת במשחה שהפיצה ריח מחליא ממש, אך היא לא בחלה בכך. העיקר לעזור ולהקל עד כמה שאפשר.
לאחר שהייה בלוצק, נקראה לעבודה בבית ההבראה של ה"חלוץ" בנוביסטב. במקום החדש עבדה במסירות בלתי רגילה. המקום היה מיועד לחולים כרוניים ופה התבלטה בכל מסירותה.
כשהגיעה לארץ, לגבעת השלושה התגלתה בכל רצינותה. קיבלה את חיי הקיבוץ כדבר טבעי. תמיד חששה שמא לא עשתה מספיק ואולי יש עוד משהו להשלים. הדבר בלט בתפקיד שמילאה ב'הגנה' ובכל התפקידים והעבודות שהוטלו עליה.
עבדה במשק בכל העבודות, אך עיקר עשייתה הייתה טיפול בילדים בכל הגילים. את כל נשמתה השקיעה בטיפול בילדים. בין הזמנים עבדה גם במטבח וכאן שוב הוכיחה שאין היא סתם עובדת במטבח. לכל חבר שמרה את מנתו ואף התעניינה אם ערב לו האוכל.
בני וירסברג ז"ל, שנקלט על ידה בבואו לגבעה, בספרו "מגיא ההריגה לשער הגיא", נותן ביטוי משמעותי לדמותה של פנינה מעיניה הטובות ניבט תמיד שמץ של עייפות שבאה כאילו מרצונה התמידי להיטיב לזולתה, לקיבוצה, למשפחתה ולארצה. באותם רגעים ממש מדי הסתכלי אליה, חשתי כאילו ברצונה להקדיש את כל טוב ליבה למטרה אחת – לי.
ליבה הטוב, מסירותה ללא סייג, אימהותה המלבבת לא עמדו לה במלחמתה במחלה שהחלה להציק לה ולאחר זמן מה, של שהייה בבית החולים ושיבה הביתה לסירוגין, נעצמו עיניה לנצח.
הניחה אחריה בעל – שמוליק, בן – הלל ובת – שושנקה.
הבאנו אותה לקבורה בבית העלמין בגבעת השלושה.
יהי זכרה ברוך.

דברים על קברה / יעקוב ליפשיץ

מקום גידולה של פנינה, רטנה, עיירה וולינאית. בית הוריה בית ציוני מסורתי. בית ספרה עברי והחלוץ הצעיר. בבוא זמן ההכשרה יוצאת פנינה ללוצק להכשרה, ומשם לנובוסטב , בית ההבראה של החלוץ. בכל מקום מסירות ואהבה. ב- 1935 הגיעה פנינה אלינו – לגבעת השלושה. כל השנים נושאת בעול ומתמסרת בכל מאודה.
הקימה משפחה לתפארת, והקרינה אמונתה לרוב ולרחוק. משקיעה את כל חום ליבה, כעובדת בחברות נוער ומוסדות הילדים. בשנים האחרונות עבדה במסירות – במטבח. פנינה התייחסה בביקורת להרבה תופעות בחיינו, אך השתדלה תמיד לדון לכף זכות.
צמאת דעת הייתה , תמיד עם ספר ביד.
ערה לכל מעשה והופעה תרבותיים.
כך עד הסוף המר.
במה אנחם את שמואליק, הלל ושושנקה? במה נתנחם כולנו?
נשמור בזיכרוננו את דמותך המאירה.