ברוסטין הלל

הלל עבר את גיל השמונים. בשנים האחרונות התקשה מאוד בהליכה. הנהיגה והשחייה בבריכה היו הדרכים היחידות לשמור ניידות ותנועתיות, אך היה ברור שלא ירחק היום וניידות זו תהייה רק על כיסא גלגלים. לפני זמן לא רב אמר לי שכדי שזה לא יקרה עליו למות לפני כן. במלחמות אמר ראיתי לא פעם את המוות מול העיניים. עכשיו די. היו לי חיים מלאים ועשירים.
עשיתי את כל מה שרציתי חוץ מטיול באלסקה…
הלל נולד בגבעת השלושה ב 1941 להורים חלוצים מפולין ממקימי הקיבוץ. הוא גדל בחברת הילדים בחינוך המשותף ולקח בנעוריו חלק בנבחרת הכדורסל של הקיבוץ.
למד לנגן קרן יער מהמוסיקאי זיקו גרציאני העולה החדש שהתגורר בקיבוץ .גרציאני ראה בהלל בן טיפוחים וכבר מכיתה י' הלביש אותו מדים ושילב אותו במצעדים ובקונצרטים של תזמורת צה"ל.
בסוף י"ב הציע לו להצטרף לתזמורת אבל באתוס ובחינוך הקיבוצי של הימים ההם, אם אתה כשיר לקרבי איך תלך לתזמורת ולא לשריון? איך תראה את פרצופך בבית ? ומה יגידו הבנות?! בכל זאת נשארה הנגינה מרכיב חשוב בחייו של הלל גם באירועים בקיבוץ, גם עם הבנים המנגנים וגם עד לאחרונה בתזמורת כלי הנשיפה של ראש פינה.
ההליכה לשריון והמעבר מהטנקים לסיירת השריון, זו שהייתה העיניים של הטנקים, הייתה חלק משמעותי מחייו. שם הכיר את אלו שהפכו להיות האנשים החשובים לו ביותר אחרי משפחתו.
אחרי השרות באו ימי המילואים הרבים כל כך והאהובים עליו ועל חבריו, מילואים שנמשכו לאורך שנים ארוכות ובתוכם ארבע מלחמות נוראות שהעמיקו מאוד את הקשר בין החברים. על המלחמות הללו כתב הלל את ספרו "המלחמות שלי" ובדף האחורי שלו כתב : "הרעות הייתה הלב, הבית היה הג'יפ הצוות היה המשפחה… הניווט נעשה רק בעזרת מפה מצפן וספידומטר…לחמו בעת קרב ואימה חשופים ללא צריח".
האחריות הייתה עצומה ובתחילת מלחמת יום כיפור , בלילה בו לא יכלו הטנקים העולים לגולן לראות את הדרך, נכנס מפקד האוגדה מוסה פלד לתדר האישי של הלל ואמר לו : "אסור לך לטעות. מדינת ישראל על הכתפיים שלך". כתב לנו איתן פאר מצוות הג'יפ של הלל " היה רק טבעי לשמוע באיזה לילה במלחמה כשאיזה קצין זיהה אותו : בסה"כ מפקד ג'יפ ? אמר.
בקשר נשמעת לי כמפקד הגזרה. תמיד היה השיח על המלחמות מרכזי כל כך בכל מפגשי החברים.
לאחר השחרור מהסדיר ולאחר תקופת עבודה בכותנה בקיבוץ גבעת השלושה, עלה הלל לירושלים ולמד חינוך והוראה ובעקבותיהם קבל חברת נוער בגבעת השלושה. אני הדרכתי אז אחרי הצבא בסניף הנוער העובד בורוכוב בגבעתיים.
הלל נקרא לפקד על טיולי התנועה במדבר ושם נפגשנו. לאחר שנישאנו נשארנו שנתיים בגבעת השלושה ואז עברנו ל- קיבוץ "הגושרים". הלל למד גיאוגרפיה ופרהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב וסיים את לימודיו בהצטיינות. הבנים נולדו וכולם עברו את מבחן החניכה בשבתות בחמש בבקר, של דיג פורלים במי הדן הקפואים..
ואני לצידך כבר חמישים ושלש שנים. עוקבת ומלווה תמיד עם קצת חששות, כי אתה איש עקרונות ומאבקים שהנחישות הסוערת והעקשנות השאירו חותם בכל אחד ממפעליך הרבים.
לקחת ב -הגושרים שדות כותנה רגילים והם תחת ניהולך הניבו יבולים שזיכו את הקיבוץ בפרס סם המבורג היוקרתי. אנחנו היינו כבר בשליחות בקנדה כשאת הפרס קבלו אנשי צוות הכותנה בלעדיך, אך ידעו ליחס אותו לך. לפני כן היית איש חינוך של חברת נוער ונערים שזוכרים בחיבה ובכבוד את ימיהם בהדרכתך בגבעת השלושה. ושוב היית לאיש חינוך ועסקים בשליחות שלנו בקנדה בקמפ גשר שקרס מחובות ואיומי נושים.
מחנה של התנועה שהחזרת להיות רווחי, מתפתח והומה בילדים ובנערים. חזרנו לקיבוץ והפכת במשך שמונה שנים ארוכות למשווק של מפרו מפעל פלסי המים של הקיבוץ. היית חוזר עם ערכות לגו שהמתיקו מעט עבור הילדים. את השבועות הארוכים של היעדרות בלי טלפונים שלא היו קיימים בתקופה. ואז בהשכבות של הלינה המשותפת היית נרדם לחצי לילה מתחת למיטה של תום . כשהיית שוב נוסע היה תום הפעוט דורש, אמא תשני מתחת למיטה כמו אבא….
הרחקת ראות. וכשכולם מסביב אמרו שלא צריך את מפעל הפלסים כי יש לנו תרנגולת שמטילה ביצי זהב בצורת תולשי שיער חדישים, נלחמת כמו שרק אתה יודע על זכות קיומם של מפעלים נוספים. האספה החליטה על המכירה ומאז הקונים מקדרים מתעשרים והמוכרים מהגושרים שכבר מזמן הפסידו את התולשים, מקנאים…
היית מרכז משק ואיזה מזל שהפכת את מפרו לחברה בע"מ, מה שמנע בהמשך כשהמפעל נפל את הפגיעה בכספי הקיבוץ ובנכסיו. ואז הגיעו ימי המלון. בהתחלה כיזם לצדו של שרוליק בן ארצי המנהל , יזמת את הקמת הקייקים, את בניית מסעדת הגוש, את הקמת גן האירועים ולימים את הקמת קאנטרי קלאב הגושרים .
כשהגעת לניהול המלון היה ברור לכולם שיש לשפצו כדי שישרוד. לקיבוץ לא היה כסף. הבנקים ומשקיעים אחרים רצו חמישים אחוז בעלות על הנכס כדי שיואילו להלוות כספים. ואז מצאת את איש העסקים סיאנס בעל רשת המלונות ואתו ניהלת מו"מ קשוח שהסתיים בחוזה הנוכחי. בעבור 27 אחוז מהנכסים בנית כאן את המלון הכי מדהים בצפון: בניין חדש והרחבה מ 120 ל 180 חדרים, בניית לובי גדול, הכנסת מערכת מחשוב. זמן קצר אחרי כן בחר העיתון מעריב את מלון הגושרים כמלון הכי טוב במדינה לשנת 2003 . גם בניית מלון אסיינדה של השותף במעלות וניהולו על ידך הביאו להישגים חדשים. בימי מלחמת לבנון השנייה כשהמלון בהגושרים התקשה לשרוד החלטת שבמסגרת התרומה וההתנדבות אתה עובד לילה בשבוע כפקיד קבלה…
ותמיד לאורך השנים היו גם לימודים : קורס דירקטורים, לימודי מנהל מלונאי בכיר, מנהל עסקים וגישור.
בעקבות חבורת הפנסיונרים המדריכים של חברתנו יויו בתל חצור, החליט אמנון לוין להקים קבוצת מדריכים כזו גם בחצר תל חי. הוא גייס עבורנו את מיטב המרצים של המכללה שנתנו – לנו קורס על טרומפלדור ותקופתו. אתה לקחת את העניין ברצינות מרובה ובביתנו נאספו ספרים ומאמרים על הנושא. הפכת למומחה בתחום והדרכת קבוצות פנסיונרים וגם את החברים שלי ממכון אבשלום.
כאדם, חוץ מאשר עם חבריך מהצבא ועם משפחותיהם, לא היית איש רעים להתרועע. על כך ועל עקשנותך על סטנדרטים שלמת מחירים גבוהים בחיי העבודה שלך במלון ובקיבוץ.
הקשרים הטובים ביותר היו לך עם אנשי התחזוקה המשק והמטבח. אנשים פשוטים שידעו להעריך את המלים הטובות שהרעפת עליהם ואת העזרה בעתות מצוקה. היית איש ספר וספרות. לימדת אותי לקרא שירה .אם הייתי צריכה לבחור כאן היום שיר בשבילך הייתי מביאה ספריה שלמה של יהודה עמיחי, אלתרמן , לאה גולדברג שזכית להיות תלמיד שלה, וכל גדולי השירה. אהבת מאוד מוסיקה קלאסית בעיקר את היצירות הגדולות למקהלה ותזמורת. אהבת אתגרים בדרכים משובשות ויותר מכל אהבת להטיס בשמי הארץ את מטוס האולטרלייט שלך. פיתחת בעצמך את יין הרימונים הטעים שלנו ועסקת בו רבות. הפכת לנהג המרוצים המשפחתי, עם סידור עבודה שבועי. אתה נהגת וההורים של הנכדים היו מרוצים. וכן היו גם התבשילים המיוחדים.
נזכור אותך באהבה רבה ותחסר לנו מאוד בהמשך החיים.
נוח סוף סוף ברוגע על משכבך. אוהבים אותך.