ברוסטין יהודה

כג' טבת תרמ"ד - 21/1/1884

נכה' באלול תשל"ה - 1/9/1975

שם אב: יצחק - משה

שם אם: רבקה

ברוסטין יהודה

תולדות חיים

אבא יהודה ברוסטין נולד בישינובקה, פולין. חינוכו ותלמודו בבית אביו, שהיה מוסמך לרבנות, אך סירב לכהן ברבנות מחמת " קרדום לחפור בו". ספג מערכי היהדות ואורח מחשבתה וגם ספרי ההשכלה של אותם ימים היו פתוחים לפניו ורוחה של חיבת ציון. כך גובשה השקפתו, בה תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל – אחד הם. ראה את עצמו כאיש תנועת "המזרחי" במיטבה. היה מעורה בחיי הקהילה היהודית הקטנה, בעיותיה, מצוקותיה ומאבקיה הפנימיים, אך לא שקע בד' אמותיה. הרבה לנסוע והיה בן בית במרכזים היהודיים הגדולים והרחיב אופקיו וראייתו. עשה רבות בתחום החינוך לילדים ולנוער ודאג לצביונו היהודי הלאומי.
ידע את מגבלותיו של 'החדר' , שהיה באותה עת המוסד החינוכי הבלעדי וחיפש דרכים חדשות. תחילה 'חדר מתוקן' ואח"כ יזם וייסד, יחד עם חבריו, את ביה"ס העברי וטרח רבות למענו. בית ספר זה.
חינך מחזורים רבים של ילדים לציונות לחלוציות. רבים מהם בקיבוצים בארץ ורבים שלחמו ונפלו בגיטאות וביערות.
אורח חייו דתי – מסורתי היה. אך היה פתוח לרוח הזמן ולחידושיו. במסעותיו היה מגיע לעיתים קרובות, לוורשה הבירה והיה מבקר בתיאטרון היהודי שהעלה את מחזותיו של גולדפאדן. נכבש לקסמו של התיאטרון והבין את ערכו החינוכי – תרבותי. הוא הגה רעיון להעלות את המחזות שראה בוורשה – בעיירה. הגה ועשה. אירגן להקת חובבים, שלא ראו הצגה מימיהם, ביים והדריך וערך חזרות ובנה במה במו ידיו והקים תפאורות, כדוגמת מה שראה בתיאטרון הוורשאי. הצגות התיאטרון, היו מוקד חיי התרבות בעיירה.
בזכות הכנסות התיאטרון, הוקמו מוסדות ציבוריים רבים: ביה"ס העברי, ספרייה, וגם מוסדות עזרה הדדית – "לינת הצדק", קופת גמילות חסדים וכד'. בנוסף, היה זה מקור לתרומות לקרן הקיימת ולקרן היסוד.
יהודי העיירה כיבדוהו על יושרו. בעת סכסוך שכנים או מחלוקת בענייני מקח וממכר, היו פונים אליו הצדדים היריבים וממנים אותו בורר ביניהם. היה חוקר לשורשי המחלוקת, מברר ומפשר ודעתו הייתה מתקבלת.
חובב טבע ונוף היה. הרבה לטייל וללכת ברגל. ידע כל שביל ומשעול באזור מגוריו ועד למרחקים. ידע זה היה לברכה בעת מצוקה בעיירה. בימי מלחמת העולם הראשונה, שרר מחסור במצרכים. הדרכים היו חסומות ומשמרות צבא החרימו כל סחורה לצורכי הצבא. הוא נהג לחמוק ברגל, בלילות קיץ וחורף בדרכי שדה ויער, הידועות רק לו לעיר המחוז ומביא על גבו, בהסתכנות מרובה, מצרכים חיוניים ותרופות. היה בזה לעיתים, משום הצלת נפשות.
הרבה ללכת כל ימיו ואף לעת זקנה ושיבה, בשנות ה-80 המאוחרות לחייו היה הולך ברגל מידי שבת ומועד מגבעת השלושה לבית הכנסת בפ"ת לתפילה בציבור.
מאז בחר דרכו לציונות, עשה למענה בנאמנות בחינוך ציוני לאומי, בעבודה למען הקרן הקיימת וקרן היסוד, בהפצת השקל הציוני ובבחירות לקונגרס. בהוקרה לפועלו רשמו אותו חבריו בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל והגישו לו את תעודת ההרשמה – מתנת נישואין. תעודה זו, עם מראות א"י פארה את קיר ביתו, שנים רבות והייתה גאוות המשפחה.
איש עובד היה כל ימיו. תחילה בביח"ר עצמאי שלו ואח"כ כפועל בביח"ר . מאז עלה לארץ בשנת 1936, בפרדסים בפ"ת, בבניין, בסלילת כבישים עד לביח"ר לנעליים בגבעת השלושה, בו התמיד בעבודה מלאה שנים רבות, עד מעבר לשנתו ה-80. היה גאה בעבודתו, כי זכה לתת מכוחו לבניינה של ארץ ישראל, צעירים ממנו השתאו למרצו, לתבונת כפיו, להתמדתו ולתפוקתו. ולא ידע מנוחה בתשעים שנות חייו.
הובא למנוחות, לפי בקשתו בבית העלמין בפ"ת.
יהי זכרו ברוך.