ברוסטין מרים

י"ח תמוז תרמ"ד - 11/07/1884

כח' תשרי תשל"ד - 24/10/1973

שם אב: הלל

שם אם: רבקה

ברוסטין מרים

תולדות חיים

אימא מרים ברוסטין נולדה בעיירה ישינובקה בצפון פולין. בבית הוריה האמידים ושומרי המצוות, קיבלה חינוך מסורתי יהודי, כמנהג בנות ישראל באותם ימים. בנעוריה,בראשית המאה, הייתה נטועה כולה בהווי החיים הסגור של העיירה הקטנה, אך קשובה לזמירות החדשות על חופש, דרור אחווה ושוויון. בשורת המהפכה המתקרבת קסמה לה. הייתה חומקת מבית הוריה לאסיפות חשאיות ביערות שבסביבה ומתפעמת מדברי הנואמים ומהשירים שהושרו בהם. חוויות אותם ימים וקורותיהם, מהפכת 1905 והפוגרום הגדול בביאליסטוק הסמוכה, שבא בעקבותיה ואשר הייתה עדה לו, נטמעו בנפשה והיו לסיפורים אותם סיפרה לילדיה לעת ערב, לצד סיפורים מהחומש. היא הרדימה את ילדיה בשירי ערש ובשירים מהפכניים תמימים. אהבה ספר וקראה הרבה. הרבתה לקרוא ב"צאנה וראינה" בשבתות וספרות אידיש בת דורה בימי חול: מנדלי ושלום עליכם, שירי פרוג וריזין – אכלסו את כוננית הספרים הקטנה לצד ספרי הקודש. נחנה בחוש ליופי ושלמות ובכל מעשיה, בחינוך ילדיה ובעבודת הבית, בתפירה ואף בבישול – חתרה אל היפה והשלם.
אישה חכמה, הייתה זקוקה לתבונה על מנת לכלכל ולגדל את ילדיה בעיתות של עוני ומחסור. הייתה מקובלת בחכמתה על יהודי העיירה. אליה פנו אימהות לעצה בחינוך ילדיהם ובריאותם, או להשיח את ליבן לאוזן קשבת ולב מבין.
ביתה במרכז העיירה, בית צנוע ודל היה אך פתוח לכול, היה מרכז לחיי הציבור, הנוער והילדים. יהודים נכנסו לבית כדי לקרוא עיתון, לשוחח בענייני דיומא. היו התייעצויות שקבעו בחיי הקהילה, ביסוד מוסדות שונים, והקמת ביה"ס העברי. נוער וילדים ערכו חזרות להצגות שלהם בביתה וילדי ביה"ס חגגו בביתה מסיבות חנוכה. לימים, כאשר הוקם קיבוץ הכשרה בעיירה והבנים שלה נדדו להכשרה במקומות אחרים, היה ביתה בית שני לחלוצים שהתקבצו מרחבי פולין. בביתה בילו ימי שבת ומועד וסדר הפסח נערך לכל חברי הקיבוץ.
כאשר עלתה ארצה ב- 1936, בעקבות הבנים והבנות, המשיכה באורח חייה מני אז. עד מהרה, הפך הבית הקטן בפ"ת מרכז לכל יוצאי העיירה בארץ. כל מכתב, שמועה, או צל ידיעה שהסתננה מהעיירה, בימי המלחמה והשואה, התרכז בביתה והועבר מפה למשפחות הנוגעות בדבר. בתום המלחמה, כאשר החלו להגיע ניצולי השואה, בני העיירה, עשו את ימיהם הראשונים ולעיתים שבועות בביתה ופה סיפרו לראשונה את מלוא קורותיהם, עד אשר סודרו בעבודה. ולא צר היה המקום. עם השנים והמחלות שפקדו אותה, קשתה עליה עבודת הבית והסתמן הכורח לעבור לבנים בגבעת השלושה. שנים נאבקה נגד הפיתרון הזה , שמא תהיה לטורח וטיפול למעמסה. באין ברירה היא הגיעה למשק בשנת 1957 בעת שהייתה בשנות ה-70 לחייה.
כאילן שנעקר מקרקע גידולו הטבעי והושתל באקלים לא לו. בודדה התהלכה בשבילי המשק, דואבת מהניכור האופף את הזקנים. רק בני העיירה שהיו מבקרים אותה, לעיתים קרובות היו מחזירים לה את אווירת ימיה הטובים. בשנות חייה האחרונות הייתה מרותקת למיטתה וסבלה מכאובים, אך בהירות המחשבה וצלילות הדעת לא עזבוה עד יומה האחרון.
ימי חייה האחרונים הם ימי מלחמת יום כיפור. ממיטת חוליה ליוותה בדאגה את מאורעות הימים ותהפוכותיהם. קראה עיתון,האזינה לרדיו וליבה חרד לנכדיה שהיו במלחמה.
נפטרה ב- 24/10/1973 כח' תשרי תשל"ד, שהיה יום הפסקת האש במלחמת יום הכיפורים. לפי בקשתה היא הובאה למנוחות בהלוויה דתית בבית הקברות בגבעת השלושה.
יהי זכרה ברוך.