ברי (ברגינסקי) נמרוד

י' חשוון תש' - 23/10/1939

כ"ה ניסן תשפ"ב - 26/4/2022

שם אב: יהודה

שם אם: בתיה

נמרוד (ברגינסקי) ברי

תולדות חיים

נמרוד או נימי, כפי שקראו לו בגבעת השלושה ,נולד בצרפת בעת שהוריו יהודה ובתיה היו בשליחות באירופה . הימים תחילת מלחמת העולם ה-2 והוריו הצליחו לעלות באוניה האחרונה שיצאה מצרפת לארץ ישראל בטרם נכבשה על ידי הצבא הנאצי.
הוריו עסקו מטעם הסוכנות היהודית, בעליה בלתי חוקית של יהודים, שלא קיבלו רישיונות עליה משלטונות המנדט הבריטי.
נימי גדל בגבעת השלושה ככל ילדי הקיבוץ באותה העת- בבית הילדים במסגרת החינוך המשותף. הצטיין בלימודים , במוסיקה ,בציור ואף בספורט. למרות שהיה בן יחיד להוריו, לא היה מפונק והיה מקובל מאד בקרב בני כיתתו.
בסיום כתה י"א החליט שחבל לו לבזבז את שנת י"ב במסגרת הרגילה והוא החל בהכנה ללימודים באוניברסיטה. בשנה זו טרם גיוסו לצבא , עמד בבחינות הבגרות וקיבל תעודת בגרות כחוק , מה שלא היה נהוג אז בקיבוץ.
בתום שירותו הצבאי נרשם לאוניברסיטה העברית בירושלים, ללימודי פסיכולוגיה ומתמטיקה. כתלמיד מצטיין המשיך ישירות לתואר שני ושלישי. כשתואר דוקטור עשה באוניברסיטת הסורבון בצרפת בבלשנות.
מ1979 עד 2002 לימד באוניברסיטה העברית בירושלים בגבעת רם בחוג לבלשנות. פרש לגמלאות השלים תואר שני בפסיכולוגיה במכון אדלר בשיקגו, כמטפל משפחתי מוסמך ופתח קליניקה כפסיכולוג שפעלה עד כמה חודשים לפני פטירתו.
ב5 באוקטובר 1985 התרחש אסון נורא, הפיגוע בראס בורקה . שבעה מטיילים נרצחו בידי מפגע מצרי ביניהם בתו הבכורה של נימי – דינה ז"ל. נימי שהה באותו זמן עם ילדיו בסיני.
בן 82 היה במותו. השאיר אחריו שני בנים ונכדים. ביקש להיקבר ליד בתו דינה , בהר המנוחות בירושלים.
יהי זכרו ברוך.

הספד לנמרוד נאמר על קברו

אנחנו קראנו לו נימי
נימי היה גאון. כל דבר שהוא נגע היה מושלם. הוא ניגן בכינור, הוא צייר אבל בעיקר למד.
גדלנו יחד, כמו שאומרים בקיבוץ "ישבנו על סיר ביחד". ההפרש בינינו היה חודשיים. נימי מעולם לא היה חברמן, במונחים של החברה. כאילו נולד באירופה. בעל נימוסים. לבוש יפה. החברות בקיבוץ קראו לו – "נסיך צעיר ויפה". אנחנו היינו קצת מחוספסים, נימי אף פעם לא. תמיד מטופח , תמיד ידע הכול. חשבון, מדעים, שפות הוא למד בעצמו. אחרי שכבר ידע אנגלית מצוינת, צרפתית טובה התחיל לבד ללמוד רוסית.
כבן יחיד לאימו בתיה , היא שמרה עליו מכל פגע. המשפחה גם נסעה לשליחויות. אבא שלו שהיא פעיל בעליה הבלתי לגלית , ישב מספר שנים בצרפת ונימי הצטרף אליו. ידענו שהקיבוץ וחיי הקיבוץ לא בדיוק התאימו לו. ולכן כשאנחנו למדנו י"ב , נימי החליט שהוא לא מבזבז זמן אלא לומד לבחינות בגרות. בקיבוץ אז לא למדו לבגרות כי חשבו שזה מיותר. נימי בנה את עתידו. הכין עצמו ללמודים האקדמאים.
כל החיים היינו בקשר אבל בסוג קשר אחר. כי נימי היו לו עולם פנימי משלו. אני התחלתי ללמוד באוניברסיטה רק בת 28 עם שלושה ילדים. פעם פגשתי אותו בשביל בגבעת רם הוא כבר היה דוקטור ואולי פרופסור מוכר. לימד סנסקריט. התחבקנו ונימי אמר לי בואי כנסי איתי לכיתה תשמעי שיעור שלי . הכתה הייתה של שלושה תלמידים. התבדחנו וכל אחד המשיך בדרכו.
אהבנו אותו והערכנו אותו מאוד. הייתה בו צניעות נעימה.
בשיחתנו האחרונה הוא כבר היה חולה. סיפרתי לו על הביקור בכליל. ספרתי לו שנפגשתי עם נוני בנו ושהוא יכול להתגאות בבן שלו. הוא מאד שמח לשמוע. הוא סיפר לי מה שעבר עליו בבית החולים. דיבר כאילו הוא כבר לא יכול להמשיך יותר. היה עצוב.
נימי הוא חלק צרוף בקורות חיי. ככה זה כשאתה גדל בבית הילדים בקיבוץ. בני הכיתה הם כמו אחים שלך. שלום לך אחי נימי.

כתבה יעל שהם

נימי הילד למעלה ליד הגננת נירה

נימי , הילד הראשון מימין בשורה הראשונה- חג האחד במאי , כל הילדים עם תג אדום

התמונה צולמה שנה לפני מותו , בבית של יעל שהם בכפר מעש . כל בני הכתה שנשארו בחיים.