גושקס אברהם

אברהם גושקס נולד בעיירה דובנו אשר בפלך ווהלין אוקראינה(אז פולין). עיירה לא גדולה אך רוב תושביה יהודים. אביו היה פקיד בחנות למכירת ברזל. מבחינה כלכלית לא היו אמידים אך חיו יפה.
גושקס למד בבית ספר פולני, ובנוסף דאג אביו שיהיה לו מורה פרטי לעברית. בסיום מלחמת העולם ה-1 פתח אביו חנות משלו והצליח בעסקיו.
בשנות ה30 של המאה ה-20 החלו לנשוב רוחות חדשות בקרב הנוער היהודי. הציונות וארץ ישראל הפכו לדבר היום בעיירה. גושקס וחבריו נרשמו בסניף "החלוץ הצעיר" ונפתחה תקופה חדשה בחייו.
אבא שלו לא היה מרוצה מאחר ואברהם היה הבן הבכור והוא רצה שיעזור לו בחנות. כנער, חי בהתלבטות האם לעזור לאביו או להגשים את שאיפת חייו ולעלות לארץ ישראל. הוא החליט כרבים מבני דורו להצטרף ל"החלוץ" והיה פעיל מאד בסניף. אחיו הצעיר הצטרף לשומר הצעיר ושלוש אחיותיו המשיכו ללמוד. אחת מהן הצטרפה לביתר.
כעבור זמן קצר יצא להכשרת "קלוסובה". זה היה המסלול הרגיל של הרבה חלוצים , שם עבד במחצבה 12 שעות ביום. עבודה מפרכת. אבל אברהם היה שם זמן קצר מאד. בא"י פרצו מאורעות תרפ"ט 1929 וזה זרז את החלוצים לעלות לארץ.
כשהגיעה השעה להיפרד מההורים היה לו קשה מאד וכך סיפר: "אבא התייפח בבכי וגם אני בכיתי , כמובן. גם יתר בני המשפחה הזילו דמעות. סבא שלי נתן לי למזכרת דולר אחד . הדולר הזה שמור אצלי עד היום."
אירוע זה שעבר על גושקס, עבר על רבבות חברים ומשפחות בזמן שהיו צריכות להיפרד מיקיריהם.
ב-1930 גושקס וחבריו עלו ישר לגבעת השלושה. בתחילה עבד במספר עבודות בעיקר בפרדסים . לאחר שקיבלנו את אדמת "נזלה", 1935 פיתחנו מספר ענפים חקלאיים נוספים הוחלט לרכוש משאית שתוביל את התוצרת החקלאית ל"תנובה" ואת החברים לעבודה בשדות. גושקס נקבע לנהג של האוטו משא . עבד קשה מאוד מהבוקר ועד בערב .
באותו זמן התחתן עם גיסיה אהובתו. ארבעה ילדים נולדו להם. רינה, דליה, שולה ואלי.
ב1974- נהרגה דליה בתאונת דרכים והיא בת 32 . האסון היה קשה מנשוא. בשנים האחרונות התרופפה בריאותו של אברהם. הוא עבר לעבוד בבית החרושת לנעלים. הרבה ערכים בהם האמין , קרסו.
איש צנוע היה ושתקן, הכול נשא בקרבו.
איש ספר היה. כל השנים הרבה לקרוא ספרות יפה. הספרנים נהגו לשמור לו כל ספר חדש שיצא. 61 שנה חי בתוכנו כאן השקיע את מיטב שנותיו. לפתע- בשקט, בשקט הלך מאיתנו לעולמים.
השאיר את אשתו גיסיה שנפטרה חצי שנה אחריו. 2 בנות ובן, נכדים ונינים.
יהי זכרו ברוך.