גיא משה נחושתן

ו' טבת תשכ"ט - 27/12/1968

ד' אדר תשע"ג - 14/2/2013

שם אב: משה

שם אם: שרה

גיא משה נחושתן

תולדות חיים

גיא אהב לעזור, הוא היה אדם שכולם ידעו שאם הם זקוקים ליד תומכת, היה ניתן לפנות אליו.
תמיד הוא היה זמין, ברוחב לב, אף לא יצר באחר אי נוחות על כי הוא שם עבורו… הוא היה בנתינה ועזרה אמיתית תמיד.. הייתה בו נאמנות – כאשר הוא בא לעזור, אף פעם לא עזב את המקום עד שהכול הושלם…. היה ניתן לסמוך עליו.
כך גם במקום העבודה שלו, שם המערכת אהבה אותו… הוא עבד כנהג, מוביל סחורות… במקום העבודה שלו הוא היה לאדם המבוקש ביותר, כיוון שעליו ניתן היה לסמוך.
אמנם איכות זו הביאה אותו לעייפות גדולה, ומאמץ יתר, אך הוא עצמו לא סירב לאתגרים ותמיד הסכים לקחת את האחריות שניתנה בידיו….
כשישבנו שבעה על גיא, הופתענו מרוב הסיפורים שחברים במקום העבודה סיפרו עליו. על המסירות, היסודיות, החברות, הנאמנות, החוסן שלו…
בגיל צעיר יותר כאשר נסענו אני וגיא, להודו לראשונה… גיא לא הרגיש נוח לדבר אנגלית שוטפת והיה איתי רוב הזמן, בשלב מסוים הגענו למקום ששם הוא רצה להישאר לבד והעדיף שנפרד לכמה שבועות עד נפגש שוב במקום שעליו סיכמנו.
איך הסתדר? מה עשה? כיצד מצא את דרכו?
מצא מצוין….. אני דאגתי לו מאוד, ולאחר אותם השבועות, הוא הגיע חולה ממחלות הודו הידועות, אך מאושר עד לשמיים. סיפר כיצד הכיר עוד ישראלים, כיצד טיילו ביחד, כיצד הסתדר מעולה ללא האנגלית…
מאז אותה הנסיעה המשותפת, הוא עשה הרגל לעצמו לנסוע אחת לשנה למזרח לבדו.. הוא הבין ולמד איך מסתדרים שם בדרכים… שם היה עם עצמו, פגש אנשים ולמד הרבה. אחד מן הדברים שקרו לו שם בדרכים היה למצוא לעצמו את נתיב האמונה היהודית, שבדרך כלל מחוץ לארץ, טבעי יותר להתחבר ולברר אותה..
בצבא הוא קיבל לא אחת אות הצטיינות על שירותו, על העמידות, על ההתמדה, על שתמיד היה בקו הראשון זמין לכל מה שיידרש ממנו.
בבית הספר היה נער צנוע, לא דיבר הרבה, התקשה בלימודים, עשה את הכול אך בקצב איטי יותר.
היו לו חברים שכולם אהבו אותו, בשל אותן האיכויות שהיו מה שהוא בטבע הבסיסי שלו: אדם טוב לב, נאמן, חבר מסור, נער שכולם יודעים שניתן להאמין לו.
הוא אהב את הרוטינה שלו, את היום יום שלו. היו לו הרגלים שהוא אימץ ושמר עליהם בקפידה. ניקיון הבית, קניות לבית, זמנים לספורט וכו'. הוא אהב מאוד ספורט – היה קשוב לכל משחקי הכדורגל, הכיר את כל השחקים וידע מה קורה שם מאחורי הווילונות של חדרי החדרים, דרך כל עיתוני הספורט וערוצי התקשורת השונים.
בגיל ילדות, היה ילד שקט. בתחילת חייו היה חלש וחולני, לא כן כאשר גדל, אז היה לחזק באופן יוצא מן הכלל ההפך לחלוטין ממה שהיה בתחילת חייו, בילדותו ובגיל הנעורים .
חייו החלו בקושי ומשבר.. למעשה חייו החלו מתוך טרגדיה קשה מנשוא, שהתבטאה כל ימי חייו בדרך ההתפתחות שלו.
לאורך ימינו המשותפים ניסיתי בכל מה שיכולתי לקדם ולעזור לו… אך, לצערי היה לו צד של עקשנות וביצור עמדות שהיה קשה, לעיתים, להניע אותו..
הוא העדיף את הידוע והמוכר…
הוא היה אדם נפלא בטוב ליבו, בראיית האחר, בנתינה ללא גבולות שהייתה לו.
הוא היה אדם נטול שיפוטיות כלפי האחר. קיבל כל אדם כמו שהוא.
הייתה לו יכולת של הסתפקות במועט.. גם שיכול היה שיהיה לו יותר, אהב את הצניעות, השקט, השמירה על פרטיותו.
אוהב אותך אחי גיא.
יהי זכרו ברוך.

גיא נחושתן וקובי נחושתן אחיו הבוגר

שרה נחושתן ובניה

הספד

כשגיא בני ז"ל נפטר, חברים אמרו לי: "הזמן מרפא הכול". גם היום כמעט 10 שנים למותו של גיא, אני עדיין כואבת ומתאבלת עליו. אנשים מאמינים טוענים שצריך להניח למת …אך עבור אם זוהי משימה קשה.
גיא בני הצעיר ואני היינו מחוברים בלב ונפש: כל אחד מאיתנו דאג לצרכיו של הזולת. כל כך שמחתי שגיא היה נוסע למזרח אחת לשנה לטייל ולנפוש.
בתום שנת האבל הראשונה, חשבתי איך להנציח את גיא? בתחילה שמנו ספסל לזכרו ביער המאכל, שנטעו חברי הקיבוץ. לאחר זמן, זה נראה לי, לא מספיק ולא מאפיין את טוב ליבו וטוהר נפשו של גיא. החלטתי להנציח אותו ע"י ספר תורה שייכתב לכבודו ולזכרו. תהליך כתיבת הספר נמשך כשנה ע"י סופר סת"ם. לפני שנתיים הסתיימה הכתיבה. את ספר התורה על שמו של גיא מוציאים בבית הכנסת המקומי מדי שבת ודואגים להזכירו.
גיא בני האהוב אני זוכרת וחושבת עליך כל הזמן והרוח הטובה שלך נמצאת איתי, מחזקת ומרפאה אותי.
תהי נשמתך הטהורה צרורה בצרור החיים.

אמך: שרה נחושתן