גלעד תקוה

ד תשרי תרצ"ו - 1/10/1935

כ"ו מרחשון תש"פ - 24/11/2019

שם אב: זלמן

שם אם: דבורה

גלעד תקוה

תולדות חיים

תקווה שלנו
רעיה יקרה
אימא נפלאה
סבתא מחבקת, אשת משפחה מעוררת השראה
חברת אמת
וקיבוצניקית בכל רמ"ח איבריה
תקווה נולדה בתל אביב לדבורה וזלמן וילנצ'יק – חלוצים, ציונים וסוציאליסטים אשר בשנת 1937 החליטו לבנות את ביתם בקיבוץ גבעת השלושה.
לקיבוץ הגיעה כפעוטה עם אחותה הגדולה אביבה וכאן נולדו גם אחיה דרורה ועמירם זכרם לברכה.
יוזמה ודבקות בדרכה אפיינו את תקווה לכל אורך חייה.
החל מבית הספר בגבעת השלושה ובעין חרוד, כמקפלת מצנחים בחטיבת הצנחנים הצעירה וכמדריכה בנוער העובד בגבעתיים.
בהמשך נשלחה לסיוע בקיבוץ בית גוברין אשר בספר.
בבית גוברין הכירה את בצלאל, שם ניצתה אהבה גדולה שהולידה זוגיות ייחודית ונפלאה בת למעלה מ-60 שנה.
אהבה, חברות ושותפות נדירים בעוצמתם.
חיבה והערכה הדדית ללא גבולות.
בבית גוברין זכו בקבוצת חברים גדולה, כחלק מקשר אמיץ עם מעגל חברים נאמן, שצעדו ביחד לכל אורך הדרך.
מבית גוברין חזר הזוג הצעיר לגבעת השלושה לחיק המשפחה המורחבת והבית הקיבוצי. קיבוץ שנדמה היום כמו ארץ רחוקה. מציאות ותפיסת חיים כמו מעולם אחר. מושגים כמו חדר אוכל, לינה משותפת, תרבות קיבוצית במיטבה ודינמיקה של מוסדות ומדרכות. קהילה מחבקת ותומכת, גם אם כפייתית לעיתים.
בגבעת השלושה גידלו תקווה ובצלאל את שלושת ילדיהם, אורי, תמר ויעל. את שלושתם אהבה ללא קץ והתברכה בהם ובפועלם.
תקווה עסקה תמיד בפעילות יזמית בעלת מאפיינים של תרבות, חינוך ורווחה. כך כאשר הקימה וניהלה יחד עם דינה ססובר את מפעל המוזאיקה, קונספט חדשני של בית מלאכה לוותיקים היוצר מעשה אמנות, שולחנות וקירות מרהיבים מאבני ארצנו וגם גאוה וערך עצמי לכל המעורבים.
מאוחר יותר כרכזת חינוך, תפקיד רב משמעות בקיבוץ, טיפחה בעיקר את החינוך הבלתי פורמלי, חברת הילדים, בדגש על בעלי הצרכים המיוחדים.
זכורה לטוב הקמתה של האולפנה למוסיקה, קונסרבטוריון קטן בו, בשיתוף עם המועצה האזורית, ניתנה אפשרות לילדי הקיבוץ והמועצה ללמוד לנגן בכלי שבחרו.
הבנת הצרכים במציאות הרב דורית המשתנה הביאו את תקווה ליזום ולהקים את בית דור, בית סיעודי לחברים בקהילה פנימה, בשונה מהעברת החבר לבית סיעודי מנוכר בו איש לא שרד זמן רב. לא עוד כמנהג האסקימוסים אלא חיבוק חברי ומכבד.
היא פעלה ללא לאות ובאנרגיות אין קץ להביא חזון זה למציאות ולדוגמה לקיבוצים ותיקים נוספים.
בגיל 35 עם רקע של תיכון קיבוצי וללא תעודת בגרות, החליטה תקווה להסתער על האתגר של לימודים אקדמיים. אתגר משמעותי. בלי יסודות באנגלית ועם מגבלות בחשיבה כמותית, צלחה מכשולים רבים והשיגה תואר ראשון ותואר שני בסוציולוגיה.
יחודו של המקצוע לטעמה היה פתיחת עיניים מקצועית בתיאוריה ומעשה של הכוחות הפועלים בחברה בכלל והחברה הקיבוצית הסובבת אותה בפרט. סוף עידן התמימות, זיהוי והבנה של הכוחות הגלויים והסמויים המכוונים וקובעים את מציאות חיינו.
בהמשך הפנתה את הסקרנות וכושר הלימוד בשילוב הכלים האקדמיים שרכשה לחקר העולמות שמעבר, אל נבכי עולם ה'קבלה'. משמעות ה'מגן דוד'. מגן דוד דו ותלת מימדי, והשילוב בינו ובין ע"ב שמות שהם הבסיס לעולמות עליונים ותחתונים.
ביחד עם אחיה עמירם ז"ל, כתבו את הספר המעמיק "ע"ב שמות בסוד היקום". ספר ייחודי המשלב בין המקורות הקבליים לתפישה ונימה אישית.
המשפחות שהקימו ילדיה, הכלה והחתנים – אורה, אמיר ועידו, הנכדים – זהר ועידית, נועה, ינאי ורותם, רואי, יערה ועופרי, והקשר החם עם כל אחת ואחד מהם מילאו אותה אושר. השתתפות פעילה בכל ההישגים וההצלחות, כמו גם האתגרים והדאגות.
כי זאת יש לדעת, דאגה היא מושג מפתח מההוויה המשפחתית. והמשפחה היא הבסיס לכל.
הקשר הרגשי העמוק לדורות הקודמים, למשפחה המורחבת כולה. אלה שאיתנו כאן ואלה שאיתנו ברוח ובלב היוו יסוד מרכזי בעולמה.
גם את פרידתה ביצעה, בדומה לימי חייה כולם, בדרך שבחרה ובעוז רוח. ניתבה את הטיפולים השונים – מה כן ומה לא, איך וכיצד.
מעל מיטתה נפרדה לשלום מבני המשפחה ובנשימה רגועה עצמה את עיניה.
נוחי לך בשלום על משכבך.
תבורך נשמתך בעולמות עליונים עם כל הצדיקים המצפים לך שם.
וימתקו לך רגבי אדמתך.
דואבים ואוהבים נזכור אותך תמיד.
יהי זכרה ברוך.

תקוה במפעל המוזאיקה