דגן פרומה

כ"א חשוון תרע"ג - 1/11/1912

ט"ז אלול תשס"ד - 2/9/2004

שם אב: מרדכי

שם אם: חסיה

דגן פרומה

תולדות חיים

פרומה נולדה בעיירה דוקשיץ במחוז וילנה , ליטא ( בעבר הייתה בשלטון פולין).
האב התגורר בבית שניתן לו בירושה מאביו, ושם הקים את משפחתו. האם חסיה הגיעה מרוסיה.
"היינו במשפחה 3 בנות ובן יחיד". כך מספרת פרומה:
"לאחות הגדולה קראו אסתר (נולדה ב 1904), גמרה גימנסיה רוסית ויצאה מהבית".
"הבן (אחי) אפרים (נולד ב 1907) הלך ללמוד להיות מנהל חשבונות, למרות שאבא שלנו רצה שיהיה רב ואמא שלנו רצתה שיהיה דוקטור. הוא נשאר בבית לעבוד ולעזור לאבא ואמא".
"אני פרומה גמרתי את בית הספר (8 כיתות חובה)".
"אחותי הקטנה בלה (נולדה ב 1914) הלכה לעבוד עם אחי".
"אני עוד מילדות חשבתי על כיוון אחר, לא חשבתי להישאר בבית. בבית אף אחד לא חשב על ארץ ישראל. אצלנו בעיירה, היה השומר הצעיר, בית"ר והחלוץ. אני הלכתי לחלוץ".
"חשבתי על עלייה ארצה, אבל בבית מאד התנגדו".
"אמא שלי רצתה שאלמד רוסית ושאני אלך למשפחה שלה ברוסיה. אז בניגוד לרצוני לקחו מורה והתחלתי ללמוד רוסית. ובכל זאת, זה לא עזר. קבלתי על עצמי את ההחלטה, שאני מוכרחה לעלות ארצה".
(אחר כך יצאה פרומה להכשרה בפולסיה שבפולין).
"שם הייתי במשך שנה ועבדתי קשה מאד".
" באו שליחים מהארץ וחיסלו את הפלוגה. העבירו אותנו לפלוגה אחרת בדומברוויצה. שם התחלתי לעבוד עם גויים, ואז גם התחלתי להכיר את האנטישמיות.
אני דווקא אהבתי אותם מאד (למדתי ועבדתי איתם יחד), אבל הם לעגו לי לעתים, על היותי יהודייה. וכל הזמן חשבתי איך לא לחיות יותר עם הגויים ולחיות רק בחברת יהודים".
"שוב פעם באו שליחים מהארץ וגם את הפלוגה הזאת הם חיסלו. ממש העבירו אותנו ללוצק. שם הייתה אישה שבאה מקיבוץ גבעת השלושה שקראו לה בתיה.
היא הייתה השליחה שם. הייתי שם רק 3 חודשים (היו כאלה שהיו שם 4-5 שנים)".
"מאד מצאתי חן בעיני בתיה, והיא אמרה שהיא תעשה הכל כדי שאני אעלה לארץ ישראל".
"העלייה הייתה סגורה ולא היה שום סיכוי לעלות לארץ. במקום שבו עבדתי עבדו במשק בית (ואני מאד התנגדתי לזה). בעל הבית היה ציוני. דברתי אתו הרבה והוא אמר לי שהוא יעשה הכל כדי שאעלה לארץ".
"אבא שלי שלח לי מכתב שהוא רוצה שאני אחליט. או לעלות או לחזור הביתה (הוא לא ידע שאין עלייה). בעל הבית קרא את המכתב והביא אותו לבתיה (לא רציתי לחזור הביתה). בתיה קראה את המכתב וחשבה איך להעלות אותי לארץ".
"הם קראו לי ב 2 בלילה לאסיפה סגורה ואמרו לי שאני מתאימה לעלות בעלייה בלתי ליגלית. הסבירו לי במה זה כרוך (מצב בטחוני, אוכל, מצב בריאותי וכדומה). הסכמתי להכל".
"אמרו לי לא להגיד לאף אחד ואפילו לא להורים. שלחתי להורים מכתב שישלחו לי כך וכך כסף לוורשה".
"להוריי כנראה שלא היה את הכסף ולכן אחי שעבד בבנק שלח לי את הכסף. כעבור יומיים נסעתי הביתה ברכבת, לקחתי כמה חפצים ונסעתי ברכבת לוורשה".
"נסענו באוטובוס עד לאנייה ועלינו עליה. מצד אחד היו פרות ומצד שני היינו 300 חלוצים. האוכל התקלקל מהפרות והיו תנאים ממש גרועים. ככה נסענו שבעה ימים".
"הגענו לגבול ליד חיפה. שם הורידו אותנו לתוך המים, רחוק מהחוף. את החפצים שלנו שלחו מוורשה לארץ. את התמונות מהמשפחה זרקתי עם המעיל לים, כי היה לי קשה ללכת במים עד לחוף".
"הגענו לחוף ב 16.1.32".
"אחר כך באו 2 מושבניקים ואמרו לנו שנלך דרך הפרדסים כי אסור שהבריטים יתפסו אותנו (ירדנו השכם בבוקר). הרגשתי מאד חולה וכאילו שיש לי הרבה חום, אז הביאו אותי לרעננה והתחילו לטפל בי".
"בא אחד ושאל לאן אני רוצה ללכת. בקשתי ללכת לקיבוץ ליד פתח תקווה, אבל הוא אמר שאין שם עבודה לבחורות. בכל זאת התעקשתי ושלחו אותי לגבעת השלושה".
"כשהגעתי לקיבוץ עבדתי מאד קשה, והרווחתי מעט מאד כסף. וכך המשכתי לעבוד בכל מיני עבודות בגבעת השלושה".
"אחר כך הגיע בן-ציון (בעלי כיום)".
"התחתנו כעבור כמה זמן. היה לנו אוהל קטן ואחר כך נתנו לנו גם צריף (בערך אחרי שנתיים). ואז נולדה הבת הבכורה אורה והתחילו החיים…".

גורל המשפחה שלי שנשארה בדוקשיץ, וילנה.
"האח מרדכי: הגרמנים נכנסו והרסו את הגטו. אביה של פרומה מת שם ונקבר בבית קברות יהודי .שמו על הקבר את תאריך מותו: 16.7.41.
האם חסיה: נקברה בחיים.
האחות הגדולה אסתר: הרוסים לקחו אותה כמורה בכפר. שם (בזמן המלחמה), הגויים הרגו אותה.
האח אפרים: אפרים יצא לצבא וכך ניצל. הוא הגיע לארץ ב 1956.
האחות הקטנה בלה: נקברה בחיים, יחד עם האם."
פרומה ובן ציון הקימו משפחה בגבעת השלושה נולדו להם שתי בנות – אורה ורותי. הם החליפו את שם משפחתם מ-דגדין לדגן.
פרומה עבדה בקיבוץ במטבח, בבתי הילדים והתינוקות . תקופה ארוכה עבדה במטבח הכללי עד יציאתה לגמלאות.
בתקופת הגמלאות השתלמה בסדנה לתפירת בגדי ילדים.
פרומה נפטרה בשיבה טובה . השאירה בנות ונכדים.
יהי זכרה ברוך.

משפחת דגן – רותי, אבא בן ציון , אמא פרומה ואורה

פרומה דגן בעת זקנתה עם בתה אורה.