הדרי (יצחק) איזיה

ט"ז תשרי תרס"ג - 17/19/1902

כ' כסלו תש"י - 11/12/1949

שם אב: משה

שם אם: יהודית

הדרי (יצחק) איזיה

תולדות חיים

איזיה עלה ארצה ביוני 1925.
מאז בואו לגבעה, עד ימי מחלתו האחרונים השקיע את כל עמלו לביסוס שיפור והעלאת רמת החיים בקיבוץ.
בריתו עם הטבע והצומח סביב, נתנו אותותיהם בכל שבילי גבעת השלושה. חיי התרבות במשק היו חלק מחייו. הוא חי באינטנסיביות רבה ורצה שהם יהיו נחלת הרבים. אומנות התיאטרון העסיקה אותו והוא בכל מאודו ניסה להעביר את האהבה לתיאטרון ועשייתו – לאחרים. ואכן הלהקה שהייתה שנים בגבעה, הייתה פרי שקדנותו ועקשנותו.
בטרם זמנו הלך לעולמו: מחלה ממארת אחזה בו ולא הרפתה ממנו. וכך כתב עליו שניאור אהרונוב: פנים סגפניים רוויים איזה סבל פנימי, עצור יחד עם איזה רוך ילדותי בעיניים מחייכות. כך ראיתי את איזיה מביקורי בגבעה או בפגישות המקריות אתו בעיר. שנים ראיתיו במדי נוטר, שמר על הנפש והרכוש.
ידעתי אותו כאיש הגנה מובהק, אבל לא שערתי כמה היה מושרש בתוך המשק לענפיו המרובים.
זכורני , באחד מביקורי בגבעה, הוא נילווה אלי כדי להראות לי את כל מה שהתחדש בינתיים במשק.
סיפר לי על התוכניות להתרחבות הבניה ובייחוד עמד על ענף הנוי: עצי נוי ומדשאות שהיה אחראי לו ושהטיפול בו התקדם במידה רבה. הייתה בו אהבה גדולה לצמחים ועיניו לטפו כל עשב וכל צמח לצבעיו השונים. מטרתו הקרובה הייתה גבעת השלושה כולה מוריקה, כולה מטופחת בידיים אמונות: דשא, פרח ועצי נוי. ובדברו על מטרתו זו לבשו פניו ארשת אחרת, ארשת בן אדם שהתמזג כולו עם הטבע, עם האדמה עם העבודה שהיה קשור אליה קשרי נפש ורוח.
איזיה נמנה על אותה חבורה של אנשי צ.ס. בגבעה שכולם , כמעט ללא יוצא מן הכלל עברו דרך רדיפות והתנכלויות, מאסר וגירוש במשך שנים בעוון השתייכותם למפלגה או לנוער צ.ס. ברוסיה הסובייטית, עד שהצליחו להגיע ולעלות על חוף הארץ הנכספת.
היה שייך לדור השני במפלגה, שרשם דף מזהיר בתולדותיה אודות למאבק הנמרץ בעד אידיאלי הציונית הסוציאליסטית שהיא (המפלגה) ניהלה בתנאים הפוליטיים הבלתי אפשריים בברית המועצות. הוא הביא אתו מטען של רצון כביר ונכונות רבה להגשים במלוא אונו וכוחו את צו המפלגה והתנועה החלוצית – להשתרש באחד התאים העתידיים לשמש יסוד מוסד לחברה הסוציאליסטית במולדת – בקיבוץ.
איזיה היה נצר מגזע בריא וחזק. היה מושרש בתנועה, מושרש בארץ, מושרש בקיבוץ שלו הקדיש למעלה מעשרים שנות חיים.

כתב עליו סבא אפרים רבינר ז"ל: אחד מהמשפחה שמת ודאגה של המשפחה ועכשיו כשאחד מהקיבוץ מת ובפרט איש טוב לב כאיזיה, שמסר את נפשו ביום ובלילה לעבודת הקיבוץ ולעבודת הכלל – על אחת כמה וכמה. עוד זוכר אני שפעם הביא אלי כלי נשק לשים במחסן הכלים, שעבדתי בו, בשמחה רבה וכמוצא שלל רב ואמר: אני בטוח שלא תגלה לאיש את זה. הוא היה טוב לכול: למשפחתו, לילדים ולחברים ולהורים. לא אשכח את שמחתו בכל שנה בערב חג הסוכות, כשהיה הולך לחתוך לולבים להורים. גם בשנה האחרונה לחייו, חתך את הלולבים כדי למלא את רצון ההורים. הוא אמר לי : "אילו היו אצלנו יותר הורים הייתי שמח עוד יותר".
בעבודתו שמח וחיוך חן היה על פניו.
הניח אחריו אישה, 3 בנות ו- 3 בנים.
הובא לקבורות בבית העלמין בגבעה.
יהי זכרו ברוך.

משפחת הדרי – איזיה וסוניה ההורים עם הילדים : בת-עמי, נירה ומשהלה הקטן

איזיה האמן / דבורה בלובשטיין

דפים רבים יספרו את קורות חייך. כל אחד מאיתנו יוסיף לספר מי היה האיש הזה. הייתה לנו הזכות להשתתף איתך בחוג לאומנות. כאן התכלתה לפנינו דמותך היוצרת, המעמיקה במחשבות, הרוקמת עתידות לשיתוף פעולה דרמטית. קיום הסטודיו לתיאטרון היה לנו דבר קדוש. אתה הקדשת לזה את כל זמנך הפנוי, לאחר שעות העבודה עד שעה מאוחרת בלילה. שם בפינה הנידחת ב'ביתנו' למדנו יחד והופענו בכבוד. מה קרנו פניך, היה בהם ביטוי של אושר וחדוות חיים. אמרת לנו שהקיבוץ זקוק לכלי דרמטי. חשוב לרכוש את לב הציבור, ואז תהיה גם לנו זכות בחיים התרבותיים של הגבעה.
חלום חלמת והוא איננו עוד!
משברים קשים חלפו במשך הזמן הזה. החוג התפורר ואתה אינך יושב בחיבוק ידיים. אי שקט נפשי שורר בך ואתה ממשיך לחפש דרך אחרת לביטוי. מתחיל עם נוער מהמושבה ומכין איתם הצגה, עובד עם נוער לא מקומי וההצלחה מאירה לך פנים.
היה לך רצון בלתי פוסק ליצור ולהופיע בכבוד זאת הייתה שאיפתך הנשגבת. אינטנסיביות תמידית, אימפולסיביות ושאיפה להגשמה פועמת בך בכל מפעל, אשר בו השקעת את חייך הקצרים.
אוי לנו כי שכלנו את דמותך היקרה ואין לנו נחמה.

איזיה בבית האריזה