המאירי שלמה (פלוצינסקי)

ז' ניסן תרס"ט - 29/3/1909

כ"ט תשרי תשי"ג - 18/10/1952

שם אב: מאיר

שם אם: רייזל

המאירי שלמה (פלוצינסקי)

תולדות חיים

נולד באוגוסטוב שבפלך ביאליסטוק בפולין. סיים ביה"ס עברי עממי והמשיך את לימודיו בסמינר בעיר המחוז.
בשנת 1924, כשהדי התסיסה החלוצית הגיעו לעיירה שלו, היה בין הראשונים שארגנו את סניף החלוץ הצעיר במקום. היה זה אחד מהסניפים מהראשונים שבפולניה. בשנת 1926, נבחר ע"י שליחי מרכז "החלוץ" לסמינר המרכזי של "החלוץ", שנערך בוורשה. לסמינר זה הגיעו לראשונה, שליחי הקיבוץ המאוחד מארץ ישראל, שהיוו את חבר המורים והמדריכים בסמינר ראשון זה, שחבריו היו אח"כ הגרעין המרכזי של התנועה ונושאי דברה בפולין. עם גמר הסמינר נשלח, יחד עם פניה ברגשטיין לעבוד במועצה הגלילית של "החלוץ" ו"החלוץ הצעיר", שמקומה היה בביאליסטוק. מכאן עבר לקיבוץ "תל-חי" בנקודות ההכשרה שלו: מרצנקניץ ואוריני ע"י גרודנו. פה, במקומות ההכשרה, היה בין הפעילים ביותר, שימש בוועדות שונות, השתתף במועצות ובוועידות. בזמנים של מצוקה, ובעיתות רעב היה בין המעודדים והפיח רוח טובה בין החברים. אף פעם לא היה בין האומרים נואש. היה סמל של מאמין בתקומת העם.
עוד לפני שננעלו שערי הארץ, עקב מאורעות תרפ"ט, עלה ארצה והצטרף ל"גבעת השלושה". כאן, ב"גבעה", חי חיי פעילות וערות לכל המתרחש במשק. פעיל בענייני חברה, דואג לעולים החדשים, שמקרוב באו.
כאב את כאב הפילוג וצפה בכיליון נפש להקמת הנקודה בנזלה, באמונה ששם יקומו חיים יותר שלמים, יותר בריאים. לקח חלק פעיל בחיים הפוליטיים בארץ והיה חבר פעיל ומזכיר מפלגת הפועלים המאוחדת ב"גבעה" מיום היווסדה.
בבואו לגבעה עבד תחילה במחצבות מגדל צדק ובפרדסי "השחר", וכשניטע הפרדס ב"נזלה", החל לעבוד בו באופן קבוע, תוך הפסקות של עונות האריזה. כשעבד כנגר אריזה.
בשנת 1941 חלה במחלה קשה ונאלץ היה, לאחר שהחלים לעבור לעבוד בהנהלת החשבונות. הוא עבד בעבודה זו עד שחלה במחלתו האחרונה, מחלת הכליות, ממנה לא קם עוד. בשכבו על ערש דווי, גם כשמצבו היה אנוש, דאג והתעניין לכל הנעשה בבית, שאל פרטי פרטים ורצה הכול לדעת.
קרא כל יום את העיתון וביקש את עיתונות הקיבוץ וידע הכול. לאחר מאבק קשה ומר עם מחלתו עצם עיניו לנצח והוא רק בן 44.
סיפרה עליו אימו: "שלומק'ה נולד 10 ימים לפני פסח של שנת תרס"ט. הוא נולד הרביעי מבין 7 ילדי. היינו אז די אמידים. בעלי ביח"ר למרצפות ורעפים, חנות ומחסני קמח היו רכושנו וחיינו בכל טוב ולילדים לא חסר דבר. לא קרה שבבתינו תורם יד על ילד. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הייה שלומק'ה רק בן 5. הכנסנו אותו ללמוד בחדר מודרני וכן למד גם עברית אצל מורים פרטיים. היו אלו מורים מעולים וידענים גדולים. נוסף על כך למד שלומק'ה בביה"ס הפולני שבעיירה. באותו זמן נוסד במקום סמינר למורים מטעם הממשלה. מנהל הסמינר בא לבתינו והציע לצרף את שלומקה כתלמיד בסמינר זה. שלומקה, שאז עוד לא הגיע לגיל בר מצווה, התנגד לכך בכל תוקף והודיע שפניו לארץ ישראל ואינו מסכים להיות מורה, בפרט מורה מוסמך מטעם הפולנים.
הוא הלך וכינס בעיירה את כל הנערים והנערות בני גילו, שכר אולם למועדון, חכר אדמה בשביל גן ירק, הלך בעצמו ומכר את תוצרת הגן ובזה, למעשה, החל בעיירה שלנו הפעולה הציונית החלוצית.
הדבר נמשך עד הגיעו לשנתו ה- 15. בעצם החורף העז, כשכפור עז שרר בפולין, יצא להכשרה, כשהוא מלווה בברכת הבית. ציידנו אותו בציוד טוב וחם ומלאנו את סליו בכל טוב, למען יהיה גם לחבריו. הוא היה בא הביתה רק לעיתים רחוקות ובבואו, רבתה השמחה בבית.
הובא למנוחות לבית הקברות בגבעת השלושה.
יהי זכרו ברוך.