"השלושה"- מגבעת השלושה

"השלושה"- מגבעת השלושה

"השלושה"- מגבעת השלושה

כתבה – יעל שהם

"השלושה"- מגבעת השלושה

מי היו ה"שלושה", מדוע הוחלט לקרא קיבוץ על שמם, מי החליט על כך ומתי זה קרה

באחד במאי 1925 מתקבצים מאות מפועלי פתח תקווה , המושבה הגדולה ביותר בארץ באותה תקופה ועולים לאסיפה רבתי על גבעה נישאה התוחמת את גבולה המערבי של המושבה. הגבעה שזה עתה נקנתה על ידי הק.ק.ל עבור פועלי פתח תקווה נקראה "מאזיעס ברג" ז"א ההר של מאזי"ה, אשר לפי המקורות היה יהודי עשיר שקנה את השטח בעבר והמוסדות המיישבים קונים אותה ממנו. 90 דונם גודלה של החלקה.

מאות הפועלים המתקבצים על הגבעה מלווים שתי קבוצות פועלים המתארגנות להתיישב במקום. האחת "חבורת מעבר" שהייתה שייכת לארגון "אחווה". אחווה הינו ארגון פועלים שנוסד בפתח תקווה ב1913. הקבוצה השנייה – "פלוגת עין חרוד" שבעבר השתייכה לגדוד העבודה. בתיאור נרגש וצבעוני מתאר צבי הגבעתי, אחד מאנשי "פלוגת עין חרוד" בזיכרונותיו , את הרגע ההוא. *" ביום האחד במאי, חג הפועלים בכל העולם, חגגה קבוצת פועלים את התחלת חייה, את התחלת היצירה והבניין" שתי הקבוצות – פלוגת עין חרוד וחבורת מעבר ואיתם מאות פועלים מתכנסים בחורשת אקליפטוסים הנטועה על הגבעה. כותב צבי הגבעתי : " פועלים וותיקים אחדים, בני העלייה השנייה- מן הלוחמים העקשניים למען עבודה עברית במושבה, והאיכר ז. גיסין. הם מגוללים לפנינו תמונה מחרידה של מלחמת הפועלים עם האיכר , על הזכות האלמנטרית לעבודה. תמונה של סבל, רעב, ייאוש והתמרמרות"**. צבי הגבעתי ממשיך ומתאר מה קרה באותו יום מר וניסער בו נלקחה קבוצת הפועלים למאסר על ידי השלטונות העותומנים. שלושה מן הפועלים מתו בכלא התורכי בדמשק. שמואל שטרייפלר, מנחם גרויליך , אייזיק ( היינריך)מהרינג.

" הושלך הס בחורשה , בעיני כולנו דמעות. הוצבה מצבה חיה לזכר השלושה, שתשמש מבצר ומשען לפועל!. ומסכם הגבעתי: השם "גבעת השלושה" יוקיע את מעשי הרשע והקשחת הלב של האיכרים ויאיר דרך ונתיב לציבור."***

סיפור המעשה הזה נכתב בזיכרונותיו של אחד מראשוני החברים בקיבוץ גבעת השלושה. אנחנו קראנו לו הירשקה. השם הרשמי צבי הגבעתי. קטע זיכרון זה נכתב ב1930, חמש שנים לאחר ההתרחשות. ועדיין ניתן לחוש את הרוח שנשבה על הגבעה בצל עצי האקליפטוס. ההתכנסות איננה רק עלייה על הקרקע. האחד במאי חג הפועלים – הינו יום הפגנה והזדהות עם פועלי כל העולם, אבל כאן על הגבעה זוהי התכנסות מחאה. מחאה כנגד התנכלות איכרי פ"ת לפועלים העברים.

גם ****בזיכרונותיה של פסיה גורליק מראשונות החברות בקיבוץ החדש שמוקם כותבת :"בערב 1 במאי קבלנו את הידיעה כי מחר אנו רשאים לעבור לנקודה הקבועה שלנו. כל הלילה תפרתי ורקמתי דגלים לכבוד ה1 במאי . זה היה חג כפול העברה ביום זה דווקא, ניצחון ראשון של הפועל העברי במושבת "הבועזים". ב1925 מאות מפועלי פ"ת לא מעניקים את שם הקיבוץ לשלושת הפועלים האלמונים רק משום שמתו ולא חזרו מהכלא התורכי.

הרי אירוע מותם של השלושה , קרה כבר לפני יותר משמונה שנים. הם מנציחים את זכרם כהתרסה נגד האיכרים שלא נתנו להם עבודה. הענקת השם איננו אקט של כבוד היסטורי. הענקת השם הינה מחאה עכשווית, קונקרטית. המאבק עדיין לא תם. השלושה הם סמל למאבק המתמשך.

את המצבה שהוקמה ספונטנית לזכר השלושה, אינני מכירה ואינני יודעת אם שרדה. פסל של ה"שלושה" נעשה לזכרם רק ב1953 עם הקמת קיבוץ עינת ,לאחר שקיבוץ גבעת השלושה מתפלג לשני קיבוצים. האחד של "הקיבוץ המאוחד" הוקם בדרך לראש העין ליד מעיינות הירקון שם היו האדמות החקלאיות של הקיבוץ ושמר על השם המקורי – גבעת השלושה. הקיבוץ השני הוקם דרומית לראש העין מול אתר מגדל צדק ונקרא עינת. עינת הציבה פסל של "השלושה" שנעשה על ידי הפסלת המפורסמת בתיה לישנסקי. ראוי לציין כי אחד ממייסדיו של ארגון "אחווה" יעקב אחווה (פרוז'נסקי) ואשתו גילה נימנו עם חברי קיבוץ גבעת השלושה שעברו בפילוג לעינת. גם "השלושה" על שמם נקראה גבעת השלושה השתייכו לארגון "אחווה".

הערות:* ** *** אבני פינה להכרת עצמנו, צבי הגבעתי, הוצעת עינת 1977 ע' 58
**** מתוך אלבום "חמישים שנה לגבעה" הוצאת גבעת השלושה, 1975

פסל ה"שלושה" פסלת: בתיה לישנסקי, מוצב בכניסה של קיבוץ עינת.
צילמה: יעל שהם

מי הם השלושה

סיפור התרחשות כליאתם של אחד עשר מפועלי פתח תקווה ובייניהם "השלושה"

את פרטי האירוע שמתרחש באוקטובר 1917 מספר בזיכרונותיו אחד מן האסירים, איש העלייה השנייה וממייסדי ארגון "אחווה"- נטע הרפז (גולדברג).

בקובץ כתבים שיצא לזכרו של נטע הרפז שנקרא "החלום שהיה- עבודה עברית" , מתפרסם במאמר בשם "שלושה קורבנות" בו תיאור מפורט על שהתרחש ב 8 באוקטובר בפתח תקווה. באותו היום : "נתקבלה דרישה מאת הממשלה המרכזית לאסור בפתח תקווה 42 משומרי המושבה- בימים ההם חשדו בכל שומר שהוא מרגל. "* באותם ימים נחשפת מחתרת "נילי" שבראשה עומד אהרון אהרונסון. שומרי פ"ת היו מבני האיכרים של המושבה , כפי שהיה במושבות האחרות כמו זיכרון יעקב, ראשון לציון ועוד.
השלטונות העותומנים שנמצאים בשיאה של המלחמה העולמית הראשונה (1914-1918 ) וחשים כבר את פעמי הצבא הבריטי בשערי ארץ ישראל מקשיחים את פעולתם כנגד האוכלוסייה היהודית.

שומרי פתח תקווה הנדרשים להסגיר עצמם, היו תפארת הבנים של המושבה, חלקם בעלי משפחות. המשימה קשה על ועד המושבה. הועד קורא את ועד הפועלים ודורש ממנו ,כדי למלא את דרישת השלטונות התורכים , שמות של פועלים ולהסגירם לשלטונות. כותב הרפז: " בישיבת המרכז החקלאי החלטנו למסור רשימה של חברים שהם נתינים אוסטרים הפטורים מחובת שירות בצבא. ".*

במאמר שמפרסם יעקב אחווה(פרוז'נסקי) בעיתון בוסתאי 1937 שנקרא בשם "לברור האמת ההיסטורית של גבעת השלושה" מדגיש אחווה : " בזמן ההוא היו שומרי פתח תקווה בני איכרים מחוץ לאי אלה ערבים. ואז נפל מי שהוא מועד המושבה, על ההמצאה. היות ולפני איזה ימים הייתה הפגנה של הפועלים לפני ועד המושבה, להגיד לפועלים שהמפקד התורכי דורש את באי כוח הפועלים , ואנחנו קבלנו בתמימות את דבריהם והאמנו להם… ותיכף למחרת נודע לנו שנלקחו בתור שומרים."**

יש לזכור כי אוסטריה באותה עת בת ברית של תורכיה וגרמניה. המחשבה של ועד הפועלים הייתה כי התורכים לא יתנכלו לנתינים של בת בריתם – אוסטריה. עשרה פועלים הסגירו עצמם לשלטונות התורכים. אולם פקידי הממשל התורכי, לא הסתפקו בכך ודרשו מהם שמות של עוד 32 שומרים כפי שדרשו מועד המושבה. כאשר הפועלים המתנדבים שתקו משום שלא רצו להלשין על יהודים, החלה פרשת מכות ועינויים. " צעקות המעונים נשמעו עד לקצה השני של המושבה." ומוסיף הרפז, " המוכתר מסר את שמי כראש הפועלים ולכן בישיבה שנערכה בעין גנים בבית מוסנזון הוחלט כי עלי , להסגיר את עצמי בידי הממשלה לבל יישארו עשרת החברים עזובים לנפשם. וכך עשיתי". הרפז ועשרת הפועלים מובלים כבולים ליפו. הפועלים נחקרו ונשאלו האם הם שומרי פתח תקווה. הפועלים כפו על עצמם שתיקה כדי לא להסגיר את בני האיכרים .

בכתב האשמה שהיה חתום בידי המפקד הצבאי של יפו והקימקאם נאמר: " אחד עשר איש משומרי פתח תקווה היהודים ואנשי החיל שבהם: העותומני נטע גולדברג (הרפז), נתיני אוסטריה: ובהם מנחם גרויליך, שמואל שטרייפלר והיינריך מהרינג… ואחד נתין גרמני."

בסיפורו מאשים נטע הרפז את ועד פתח תקווה , המוכתר ומנהיגים נוספים מבין האיכרים במפורש בהסגרה מתוך "רשע". ומסיים פרק זה בזיכרונותיו : "כאשר חזרנו לעבודה במושבה, והקימונו את מחנה "מעבר" על הגבעה שנגאלה על-ידי הקרן הקיימת, אמרנו : נקים יד ושם לשלושת החברים הנאמנים אשר מתוך המושבה נלקחו לכלא ודמם, דם נקיים נשפך בנכר וקראנו למקום: גבעת השלושה."*

בלקט מאמרים – "כובשים ובונים", בפרק חגורה ירוקה מסביב, ע' 469 " הוחלט לקרוא את הישוב החדש על שם שלושת החברים: שמואל שטרייפלר, אייזיק (היינריך) מהרינג. מנחם גרויליך, שנספו בלא עת, בעטייה של מלשינות האיכרים" ***

הערות: * החלום שהיה- עבודה עברית, קובץ לזכרו של נטע הרפז, הוצעת "בית נטע הרפז", 1980 ע' 54-55
**מתוך העתק של מאמר מאת יעקב אחווה (פרוז'נסקי), התפרסם הגליון המגזין "בוסתנאי" ,1937 ארכיון היסטורי לתולדות פ"ת ע"ש עודד ירקוני.
*** " החלום שהיה- עבודה עברית, קובץ לזכרו של נעט הרפז, הוצעת "בית נטע הרפז", 1980 ע' 54-55

מי הם השלושה

"השלושה" מגבעת השלושה -מי הם "

מעט מאוד מידע מצוי בידינו על השלושה. בספרים השונים ובמאמרים בהם הם מוזכרים ניסיתי ללקט שברי תיאור על מוצאם ואישיותם. אפילו נטע הרפז שהיה איתם בכלא התורכי ולאורך המסע עד הגיעם לכלא מרחיב יותר את סיפור המעשה של מדוע ולמה נכלאו ולא על אישיותם. פכים קטנים עליהם ניתן למצוא בספרו של שמעון קושניר " שדות ולב" *המוקדש לפועלו של אברהם הרצפלד . בקטע בו הוא מתאר את מסעו של הרצפלד לדמשק במטרה לשחרר את האסורים מקבוצת "אחווה", מספק לנו קושניר קטעים מתוך מכתבים של אסירים בהם לובשים הכלואים דמויות בשר ודם. כותב יצחק זיגל (לבני) לאברהם ויצחק מתוך כלא ג'מע שבדמשק:

" שמואל שטרייפלר מת ! רק היום נודע לי הדבר. זה זמן רב שלא היה ידוע עליו דבר. …אחי לספינה היה . זוכר אני אותו מפגישתנו הראשונה על מעקה הספינה. וסיפר לי שהוא בן וינה. שואף לעבוד אדמה." ומוסיף יצחק זיגל " במשך שנות עבודתו סבל אסונות , אשתו הצעירה מתה עליו. "… מעולם לא התאונן גם כשידע כי נוטה הוא למות."

על מנחם גרויליך הוא כותב " והנה גרויליך, מנחם גרויליך, הילד החביב .. שניקרא על ידי חבריו " הדואר של הועד המרכזי" וזאת משום שבחפץ לב היה מוכן לרוץ ולהביא כל מה שנחוץ לענייני הפועלים – טוב לב. "והינה גם הוא מת. " גם מש. יהודאי **מנהלל כותב בספר "העלייה השנייה", פרק מיוחד על מנחם גרויליך חברו לעבודה בפרדס בפ"ת. יהודאי מתיאורו כאדם השומר על צורת לבושו מכופתר ומעונב. מתמיד בעבודה ורציני ביחסו למשימות שלקח על עצמו. מהיכן במדויק הגיע אין לנו מושג.

בהמשך המכתב מוסיף זיגל " שבתי לג'מע(בית הכלא), ןמצאתי את אייזיק מהרינג מוטל מת. הקורבן השלישי. סיפרו עליו שכאשר פנו אליו כי יצטרף למתנדבי בעלי דרכון אוסטרי ענה" באשר תלכו אלך! לפני מותו מיללו שפתיו , יודע אני כי מת אנכי אך רצוני למות בין חברים . הואילו ובואו ושבו לידי. … ולעיני חבריו יצאה נשמתו".

גם אם נצרף פרט לפרט יהיה קשה להכין תעודת זהות מלאה של השלושה. ידוע כי אייזיק (הינרייך) מהרינג הגיע מהעיירה היהודית דרוהוביץ שבגליציה המזרחית, מכאן הדרכון האוסטרי. ידוע כי שטרייפלר היה בן העיר וינה, אוסטריה. על גרייליך אין לי אפילו פרט זה.

הם היו בני העלייה השניה. דבקים באמונתם הציונית והסוציאליסטית והקריבו נפשם על הרעיון של עבודה עברית. מאות מן האסירים היהודים בביתי הכלא הרבים שהיו פזורים ברחבי דמשק, מתו ממחלות ועינויים. חלקם נקברו בבית הקברות היהודי בדמשק וחלקם מקום קבורתם לא ידוע.

השלושה שלנו זכו כי זוכרים את שמם וזכרם בזכות חברי אגודת "אחווה" ממקימי גבעת השלושה. אולי ימצא מי שיחקור וילקט פרטי ביוגרפיה של השלושה. יתכן ומצויים קרובי משפחה שאינם ידועים לנו. אפילו תמונות יש לנו רק של שניים מהם.

** ספר העליה השניה, הוצאת "עם עובד", תל אביב , תש"ו, ע' 712-716.
* שדות שבלב, שמעון קושניר, הוצאת "ספרית השדה" , תשכ"ב- 1962 ע' 133- 142.

ביבלוגרפיה

  1. במאסר ובגולה, י. ציגל , הוצאת בינימין רוזנצביט , יפו, תרע"ט 
  2. חמישים שנה ליסוד "אחווה ו- עבודה", הוצאת "בית נטע"בהשתתפות המרכז החקלאי , תשכ"ג-1963 
  3. שדות ולב, שמעון קושניר, הוצאת "ספרית השדה" תשכ"ב- 1962
  4. החלום שהיה- עבודה עברית, קובץ לזכרו של נעט הרפז, הוצעת "בית נטע הרפז", 1980 
  5. מתוך העתק של מאמר מאת יעקב אחווה (פרוז'נסקי), התפרסם הגליון המגזין "בוסתנאי" 1937 ארכיון היסטורי לתולדות פ"ת ע"ש עודד ירקוני. 
  6. אבני פינה להכרת עצמנו, צבי הגבעתי, הוצעת עינת 1977..
  7. ספר העליה השניה, הוצאת "עם עובד"תל אביב, תש"ו 1946 
  8. פתח תקווה אם המושבות,