וילנצ'יק זלמן

זלמן נולד בריגה, לטביה.
אביו גויס לצבא והשתתף כחייל במלחמת העולם הראשונה. בבית נשארה האם וארבעה ילדים קטנים. זמן רב, היה נחשב אביו כנעדר, מאחר שלא הגיעו עליו כל ידיעות.
לאחר המלחמה, שהתברר שאביו נמצא בשבי, הועברה המשפחה ל"ינשק" – עיירה קטנה שבליטא. קשים היו חיי המשפחה בעיירה הקטנה, מאחר שהורגלו לחיות בעיר הגדולה.
בעיירה הזו גדל זלמן. למד בכוחות עצמו וכך בגר. עבר לקובנה והצטרף ל"החלוץ הצעיר" בשנת 1929,
בהיותו בן 21, עלה ארצה והצטרף לפלוגת הרצליה – כיום קיבוץ שפיים. לאחר כמה חודשים נשלח לעזרת קיבוץ רמת רחל, כשהזמן הוא מאורעות תרפ"ט ורמת רחל נמצאה בקו הראשון – קו הסכנה מול העוינות הערבית.
כשחזר לשפיים הקים משפחה עם דבורה. משפיים עברה המשפחה הצעירה לתל-אביב, לגור בבית סבתא וסבא וחיו שם 6 שנים. זלמן עבד בבית חרושת לארגזים. המקום לא היה מאורגן בהסתדרות והפועלים עבדו קשה ושעות רבות ללא כל תנאים סוציאליים. ביוזמתו ובכוח ארגונו אורגנו הפועלים בהסתדרות. מאז ועד ימי מחלתו הארוכים היה פעיל בתנועה ובמפלגה, באגודת פועלי העץ, אגודת פועלי המזון ובסוף בעיתון 'למרחב'. בשנת 1937 הגיעה המשפחה לגבעת השלושה ולה כבר שתי ילדות – אביבה ותקוה. באותה תקופה היה חוסר עבודה חמור בקיבוץ, וכיון שזלמן הרוויח יפה במקום עבודתו בעיר, המשיך לנסוע מדי יום, השכם בבוקר וחזר מאוחר בלילה, תוך סכנת נפשות פיזית, כי הערבים התנכלו ליהודים שעבדו ביפו.
זלמן עשה הכול במסירות ובהתמדה, מבלי להתלונן ותוך הרגשה נפלאה, שהכול כדאי למען העניין המשותף.
כך נמשך הדבר שנתיים ימים.
לא עברו ימים רבים ושוב גויס והפעם לעזרת גליל-ים. תמיד היה בראש התהלוכה המוחה נגד "הספר הלבן" ונגד השלטון המנדטורי העוין, עד שפעם הביאו אותו הביתה כשראשו חבול ופצוע מנבוטי הבריטים.
במשק עבד בכל העבודות הקשות – במרצפיה, בביח"ר לנעליים, במטע הבננות ובפרדס. היה קורא ספרות מקצועית הקשורה בעבודתו.
עסק בציור, ולפרקים אף פיסל פסלונים קטנים.
קרא 4 שפות והתעניין ולמד בכוחות עצמו מדעי היהדות, ספרות ומתמטיקה וכן התעניין מאוד בחינוך, על כל מכלול בעיותיו. בשנים האחרונות חלה רבות וכל המאמצים לרפא אותו לא הועילו.
הניח אחריו אישה, 3 בנות – אביבה, תקוה, דרורה ובן – עמירם, נכדות ונכדים.
הובא למנוחת עולמים בבית הקברות בגבעת השלושה.
יהי זכרו ברוך.