ז'גר דני

דני נולד בביאליסטוק שבפולין, עיר גדולה עם קהילה יהודית גדולה ומשגשגת.
בגמר לימודיו בבית הספר העממי, המשיך ללמוד ב "תחכמוני" – דתי מתקדם. השתלב בתנועת הנוער של "החלוץ הצעיר" ומשם עבר ל"החלוץ". בגיל 19 עבר להכשרה בעיר לוצק – גוש קלוסובה. עבד יחד עם חברים בעבודות שונות בעיר . היה פעיל חברתי ומונה כסדרן עבודה של הקבוצה.
אושר לעליה מספר פעמים, אך שערי ארץ ישראל נסגרו ע"י הבריטים כחלק ממדיניות ה"ספר הלבן" של שנת 1939. לכן לא הייתה ברירה והוא נאלץ לעלות בעליה בלתי לגלית באוניה היוונית "אטרו".
כשהגיעו לחופי הארץ, הספינה נתפסה ע"י הבריטים והם נשלחו למעצר למחנה בריטי ליד עתלית. כעבור מספר ימים שוחררו.
הקבוצה שבאה מלוצק ודני בתוכם נשלחו לגליל והצטרפו לקבוצה שכבר הייתה בצפת. משם עלו לחדש את ההתיישבות בנקודה הנטושה במחניים. הקיבוץ המתחדש השתייך לקיבוץ המאוחד.
במחניים היה דני 13 שנה. עבד בעבודות חקלאיות שונות בעיקר בפלחה. וכן נשלח לעזור בבניית תחנת המשטרה בראש פינה.
במלחמת השחרור, 1948 ריכז דני את מחסני החרום , האספקה והתבואה בקיבוץ נוסף כמובן על השמירה ופעילויות הגנתיות בישוב המותקף.
בתאריך 19/8/1949 בתאונת דרכים עם ג'יפ בדרך לעבודה בה נהרג אריה קמחי, נפצע דני קשה והיה נתון כולו בגבס במשך כמעט שנה
בשנת 1952 , בפילוג הגדול בתנועה הקיבוצית, קבוצת חברים גדולה ודני ומשפחתו ביניהם, הצטרפו לקיבוץ גבעת השלושה.
בשנה הראשונה עבד בעבודות מתחלפות, עד שכל הקיבוץ עבר להתיישבות החדשה בנזלה. דני קיבל על עצמו את הריכוז של מחסני האספקה ששרתו את הענפים החקלאיים ומוסדות המלאכה. כמו גם את צרכי החברים. עוד לא היה אז מכון "אמבר" בגרנות. דני היה מכין את התערובת למאכל הפרות והעופות בעצמו.
הכלים היו פרימיטיביים מאוד. העבודה מפרכת . באותו הזמן חילק גם "אספקה קטנה" לחברים. הוא היה אז "הכלבו" בעצמו.
דני, היה בחור צמום ורזה. לפלא היה לראות איך הוא סוחב על גבו את שקי התערובת או מוריד בעצמו את שקי "האספקה " הגרעינים שהגיעו מממגורות דגון במשאית , למחסן. כל זאת למרות התאונה הקשה שעבר בשנת 1949 לא פעם נראה היה כאילו הוא הולך להישבר, אבל רצונו, מסירותו והכרתו עמדו לימינו.
לימים באותו מחסן , הקים את "הכלבו" , שנקרא בפי כל –"כלבו דני" הוא היה מנהלו הראשון עד ליומו האחרון.
מחלת לב קשה הכריעה אותו.
השאיר את אשתו , מרים ושלושה ילדים – יהודית, משה, מאיר. ונכדים.
יהי זכרו ברוך.