ז'גר קוץ יהודית

ט' אייר תש"ב - 26/4/1942

י"ט שבט תשע"ג - 30/1/2013

שם אב: מרים

שם אם: דני

ז'גר קוץ יהודית

תולדות חיים

יהודית נולדה בקיבוץ מחניים, בת בכורה למרים ודני ז'גר. אחות למשה ומאיר ז'גר.
בשנת 1952 המשפחה עברה לקיבוץ גבעת השלושה. יהודית סיימה את לימודי התיכון בקיבוץ. עם סיום שירותה הצבאי נישאה לגיורא קוץ. בשנת 1963 עזבה המשפחה את גבעת השלושה ועברה לגור בתל אביב.
ליהודית 3 ילדים, איתי הבכור נולד בקיבוץ גבעת השלושה, אילת ומאיה נולדו בתל אביב.
יהודית אמנית בנשמתה יצרה כל חייה, ציירה וכתבה, ושילבה את הכתיבה בציור, ציוריה הוצגו בתערוכות רבות בארץ, ורבות מהן הוכנסו לספר שהוציאה עם מיטב יצירותיה.
בין השנים 1969-1971 למדה ציור בבית הספר הגבוה לציור אצל אריה מרגושילסקי, וכן שמעה הרצאות בתולדות האמנות באוניברסיטת ת"א לצורך העשרה. יהודית חברה באגודת האמנים הארצית.
יצירתה המקורית החלה להתגבש בסביבות אמצע שונות ה-80, כשילוב של ציור עם כתיבה נחרזת – המובחנת, לפי דבריה, משירה. אותיות הטקסט משמשות גם אלמנט דקורטיבי בתוך הציור. הנושאים בהם עוסקים ציוריה מגוונים ונעים החל מהתייחסות לחוויות ומטענים מעברה, לאירועים אקטואליים, ועד לגישתה האישית והייחודית לתרחישי היום יום. ביצירתה בולטת התייחסותה לפרטים הקטנים, שמהם צומחים סיפורים גדולים והדרך בה שפת היום-יום הופכת לשפה אמנותית ומעובדת.
טקסט מציור מסדרת "קיבוץ":
אני גדלה עם כולם ביחד, מטפלת בי רבקה, באחי שרקה, ברותי חנקה,
ואמא שלי מטפלת בתרנגולות, היושבות על מצע קש בלול ודוגרות,
שם ריח של לחם רטוב, אפרוחים חמים, תלתן קצור וחריפותו של ריח הזבל מכה בפנים,
ואמא שלי בהם מטפלת, אז למה בי מטפלת אמא של ילדה אחרת.
יהודית נפטרה ממחלה ממארת והובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת השלושה. השאירה שלושה ילדים ונכדים.
יהי זכרה ברוך.

יהודית עם הוריה: דניאל ומרים ז'גר

דברי הספד של הבנות: אילת ומאיה

נפתח בדברים של אמא:
"אם יותן לבקש משאלה,
לנפשי בגילגולה הבא,
אבקש לחזור לכאן כציפור,
משק כנפיי יכריז על דרור,
עם המטפורות עם הסמלים,
בלי כוח הכובד של הכבלים".
אמא יקרה ואהובה שלנו
לפני כשנה התבשרנו על מחלת הסרטן שבה חלית. לא ידענו כמה זמן נשאר לך, ואת גם לא רצית לדעת. החלטת שתילחמי כל עוד כוח יאפשר זאת, ובידיעה צלולה שאת חיה על זמן שאול.
עד כמה שהשנה האחרונה היתה קשה, היו בה גם רגעים טובים ומאושרים, והיתה גם שמחה על שהצלנו לבלות ביחד חלק גדול מהזמן, לחגוג יום הולדת 70, להוציא ספר משלם, ואפילו לחרוש את רחובות פריז בכיסא גלגלים. היו לנו קשה ביחד, היה לנו עצוב ביחד, אבל גם היו הרבה בדיחות וצחוקים. אין כמו הומור בזמנים קשים.
רק לפני שבועיים אמרת שאת מרגישה שלמה כי את יודעת שהיו לך חיים מלאים ושהספקת כל מה שרצית. וזה נכון – הספקת הכל וגם השארת לנו מזכרות רבות ויפות.
היית לנו אמא וסבתא דואגת ואוהבת, שמשקיעה בפרטים הקטנים, ברגעים היומיומיים, נמצאת שם תמיד. את היית הבית, המקום שתמיד אפשר לחזור אליו, ולפעמים מילה אחת שלך היתה מאירה לנו את הכל באור שונה ומבטלת את כל ההיסוסים.
אני זוכרת כשחווה הגננת העליבה אותי מול כולם בגן, ואת בדרך הביתה, ביום גשום כמו זה, כשהטיפות על לחיי מתערבבות עם טיפול הגשם, אמרת לי: "תזכרי שתמיד יש לך בית לחזור אליו, שבו תמיד יאהבו אותך", ואת המשפט הזה נשאתי איתי לכל אורך הדרך.
אנחנו מקווים שתמשיכי לשמור עלינו שם מלמעלה.
נסיים בדברים שכתבת:
"אחרי ניקיון יסודי בנפשי,
פסח לא מתחרה בי,
נכון, הלבד לא טוב
נכון, הלב מדמעות רטוב,
אך מצפוני השקט
את דופק ליבי מאט,
פועם בקצב אחיד, עמיד
נשימתי קלה מתמיד".

עם הנכדים נעמה, עומרי, אלונה ועמית

דברי הספד של נעמה נייק הנכדה

יהודית, מעבר להיותה אישה בעלת לב זהב, אמנית מיוחדת במינה ומעוררת השראה, ואם למופת, היתה לי גם סבתא מופלאה. לאלכס, לעומרי, לאלונה לעמית ולי.
מהרגע שנולדתי היינו צמודות. נוצר בינינו קשר נדיר ויקר מאין כמוהו.
בהיותי ילדה את הכרת את כל המשחקים האהובים עלי, התמצאת בכל סדרות הטלוויזיה והסרטים והיית מעורה בכל מה שעובר עלי. הלימודים, המורים, החברים והחוגים.
כשגדלתי, הקשר שלנו התבגר גם הוא. לימדת אותי על אמנות, על היסטוריה ואפילו לימדת אותי לתפור. אבל בעיקר, זכיתי לנהל אתך שיחות כשתי נשים בוגרות, על כל נושא שרק יכולנו להעלות על דעתנו. דרך השיחות האלה נפתח לי שער אל עולמך הפנימי שהתברר כעשיר הרבה יותר ממה שיכולתי להעלות על דעתי. דרך אותן שיחות בעצם, לימדת אותי הרבה על החיים.
את הקשר היפיפה הזה יישמת על כל אחד מאתנו. ועד ממש לא מזמן עוד היה אפשר לחזות במחזה המקדים שלך, משחקת עם הילדים, וזוחלת איתם על הרצפה כילדה בת גילם. אין ספק, סבתא מספר אחת.
סבתוש, מאז ומתמיד היית עבורי מודל לחיקוי. בדרך שלך, בטוב הלב שלך, בנכונות שלך לעזור לכל אחד בכל מצב, באמת שלך בה דבקת החל מהיותך ילדה, כאן, בקיבוץ גבעת השלושה ועד יומך האחרון, ביצירתיות שלך, בהשקפה הייחודית כל כך שלך על עולם ואפילו בהתמודדות שלך עם המחלה.
אם הדברים הללו היו נאמרים כמעט על כל אדם אחר, הם לא היו הרבה יותר מאשר אסופה של קלישאות. אבל כל מי שמכיר אותך יודע עד כמה הדברים האלה נכונים. את לא כמו כל אחד אחר. את באמת זן נדיר של מלאך בנוף האנושי. גדולה מהחיים.
סבתא יקרה שלנו, תודה לך על כל מה שעשית עבורנו במשך השנים. זכינו במתנה הגדולה מכל, של להיות הנכדים שלך.
כואב לי שנקטפת מאתנו בטרם עת. תמיד הייתי בטוחה שתהיי שם לראות אותנו גדלים, מתקדמים בחיים והופכים לאנשים קטנים. אבל אני מודה על כל דקה שזכינו לשהות במחיצתך, ויודעת שדמותך תלווה אותי בכל המשך חיי.
הימים האחרונים של המחלה לא היו קלים. אבל דרכם למדתי ממך הרבה. למדתי מה עיקר ומה טפל, ומה באמת חשוב בזמן הקצר שיש לנו כאן. את הימים האלה אני אזכור תמיד בכדי שאשכיל לחיות על פי הדרך אשר שאבתי ממך בימים אלה. אבל אותך? אותך אני אזכור כמו שהיית לפני הימים האלה. נמרצת, שמחה, יפה, חייכנית, מצחיקה ומלאת חיים כי זו מי שאת וככה מגיע לך שנזכור אותך.
תודה לך על הכל סבתוש יקרה שלנו. כל כך כל כך יקרה.
נאהב אותך תמיד.
הנכדים.

נעמה נייק הנכדה, בשם כל הנכדים

עם הנכדה אלונה

עם הנכדה נעמה