זמיר עדה (לבית בקר)

עדה נולדה בגבעת השלושה הישנה, ששכנה בלב פתח תקווה. בין השנים 1951-1953 התרחש הפילוג בתנועה הקיבוצית. גבעת השלושה התפלגה לשני קיבוצים – גבעת השלושה ועינת. שני הקיבוצים עזבו את מקום מושבם הישן ועברו לאדמות הקיבוץ בדרך לראש העין ליד מקורות הירקון. הפילוג השפיע על עדה קשה בעיקר משום שנאלצה להיפרד מרוב חבריה וחברותיה לכתה וממורתה האהובה.
עדה הייתה בת יחידה להוריה החלוצים, שהיו מראשוני הקיבוץ והיגיעו ממזרח אירופה, כיום אוקראינה והתחנכה בחינוך הקיבוצי, חינוך משותף.
בצבא שרתה בחיל האוויר ושם הכירה את שלמה זמיר, הם התחתנו בחתונה משולשת בקיבוץ.
עדה למדה בסמינר לגננות, אחרי שאבא יצחק דפק על השולחן באספת הקיבוץ, ודרש לאשר את הלימודים.
כאשר שלמה סייים את לימודי בטכניון הם עזבו לראש פינה עם איילת ביתם הבכורה, בראש פינה נולדו עוד שלושה ילדים- יעל, עופר, ועפרה. לעדה היה חשוב לגדל את הילדים לא בבית הילדים, אבל אנחנו ילדיה, בילנו בקיבוץ אצל סבא וסבתא- יצחק ורבקה חופשים ארוכים, למדנו שם לנסוע על אופניים ולשחות בבריכה.
בראש פינה עדה הייתה מורה וגננת ושלמה עבד כמהנדס מים, הם טיילו הרבה ואהבו את נופי הצפון, זוג מקסים שידע לחיות יפה יחד גם כאשר עדה חזרה בתשובה, וגם כאשר איבדו את ביתם האהובה איילת, בחרו בחיים.
בשנים האחרונות עדה ושלמה חזרו לקיבוץ, בנו שם בית חדש ומלא ירק, ועדה השתלבה מחדש בקהילה, וסיימה את חייה מוקפת בחברים ובני משפחה.

עדה הייתה אשת ספר, צייירה ציורי שמן נפלאים, אשת שיחה מרתקת, שהנהיגה קהילה של חוזרות בתשובה והייתה להם מורה ואם.
השבט גדל ומבת יחידה, עדה זכתה להזדקן מוקפת ב 12 נכדים ו5 נינים.
עדה נפטרה ונטמנה ., בבית העלמין בגבעת השלושה ליד הוריה.
יהי זכרה ברוך.