זק שולמן אביבה

כ'תשרי תרפ"ו - 8/10/1925

ט' אלול תשפ"ג - 26/8/2023

שם אב: שלום

שם אם: פרלה

זק שולמן אביבה

תולדות חיים

אביבה, ילידת קיבוץ גבעת השלושה, הבת הבכורה של פרלה ושולקה זק והבת הבכורה של קיבוץ גבעת השלושה. נכדה ראשונה של בלה ( לבית רוטבלט) ולאהרון ז'ק.
אביבה נולדה לפרלה ושלום זק ממייסדי קיבוץ גבעת השלושה, שברחו מברית המועצות לפולין והגיעו לארץ ישראל לבנותה וליישבה.
אביבה גדלה בבית שכולו ערכים , שעיצבו את דמותה המיוחדת. בראש ובראשונה בעלת ערכי יושרה ואהבת צדק, טובת לב, חכמה, חרוצה עם יכולת נתינה אינסופית ,אשת שיחה, אהובה על הסביבה ברוכת כישרונות אהבה אסתטיקה, חוש טעם משובח וכמובן, יפת מראה ויפת נפש.
מאז היותה ילדה אביבה הייתה מוקפת בחברים והתבלטה בכישורי הכתיבה מעבר לשאר כישרונותיה הרבים.
כשהייתה בת 7 נולד אחיה רמי ובמשך השנים נוצר בין השניים קשר הדוק. רמי היה גאון טכני וממציא פטנטים ועזר לאביבה המון במשך שנות חייו. המשפחה הייתה מאוחדת ותומכת.
אביבה ספגה מאמא שהייתה אשת חינוך, את ערכי החינוך וניכר היה שזהו הכיוון שאליו אביבה פנתה.
להלן ציוני דרך בתחום ההדרכה וההוראה של אביבה:
בחודש מאי 1943 – סיימה את ב"יס מחוזי המשותף לגבעת השלושה ולהסתדרות העובדים.. בחודש אוגוסט של אותה שנה הייתה במשך חודש באימוני – פלמ"ח במעיין חרוד.
סוף 1943 – מאי 1945הדריכה בתנועת הנוער העובד בקומונה בחיפה.
חורף 1944 – 1945 – הייתה במשך 3 חודשים בקורס עיוני לפעילי הנוער העובד, צופית (ב. ברל)
מתחילת 1945 – אמצע 1948 – עבדה בגבעת השלושה בגן הילדים והדריכה בנוער העובד.
מיולי 1948 הדריכה נוער עולה בירושלים – חוות הלימוד ואחר כך קטמון – מלון קלרידג'.
תחילת שנת 1949 – אפריל 1949 (3 חודשים) ,מדריכה של נוער עולה באילת השחר
פסח 1949 – אוקטובר ,מדריכה של נוער עולה בקיבוץ גבעת השלושה.
אוקטובר 1950 – ספטמבר 1951 – סמינר למדריכי נוער בירושלים בהדרכת שמעון פרס.
ספטמבר 1951 – ספטמבר 1952 – מדריכה ומורה של נוער עולה.
ספטמבר 1952 – אפריל 1954 – ירושלים – הדרכה במועדוני נוער שוליים + ועדת החינוך של הקיבוץ המאוחד (ספטמבר 53- ספטמבר 54) בתל-אביב.
אוקטובר 1954 – יוני 1956 – למדה בסמינר הקיבוצים אורנים עד אוקטובר 1956.
אביבה התמחתה בחינוך מיוחד לילדים טעוני טיפוח ועבדה בתחום זה שנים רבות בביה"ס לחינוך מיוחד ע"ש דוד ילין בירושלים. יצאה לגמלאות בשנת 1984.
רבים מהילדים שחינכה העריכו אותה מאוד ושמרו אתה על קשר לאורך השנים להלן הערכות שקבלה מהצוות החינוכי ומתלמידיה:
29/6/1978 –" לאביבה – להביע את מה שהמילים לא יכולות להביע, על עבודתך מסירותך ונתינתך, ראי סיפוק בעמלך – ליאת"
29/6/1984 – " לחברתנו אביבה ! שי הוא סמל צנוע המרמז על הרבה רגשות תודה, חיבה והערכה של אדם שהשקיע כוחות ומסירות רבה לעבודתו באשר הוא, והוכיח מוסר עבודה ושאיפה לשלמות. כזו היית, את אביבה, במסירותך שעה שעה אלינו ולילדים, אהבתך אליהם, והבנתך העמוקה לבעיותיהם, האכפתיות שלך לשנות עיוותים חברתיים, הרצון שלך להשפיע על הסביבה שאת בתוכה, על כולנו, לאיכות חיים גבוהה, לתרבות ולאסתטיקה, לדרך הישר, ומעל כולם החריצות. אביבה את מושרשת עמוק בתוכנו, וקשה לחשוב לרגע שאנו נפרדים ממך, ברור לכולנו שתישארי עמנו, ותמשיכי לתרום תרומה חשובה לילדים שלנו, רבות ממך למדני והזרעים ימשיכו להניב פירות. היי ברוכה בריאה וחזקה את שלנו . מברך אותך בהרבה רגשות הערכה ותודה צוות עובדי בית הספר דוד יליו"
"למורה אביבה שלום רב, למורה אביבה אנו שמחים שלימדת אותנו כל כך שנים. אנו נשמח אם את תמשיכי ללמד אותנו. אנו שמחים שעזרת לנו בכל זאת להתקדם בלימודים. כל הכתה מאחלת לך הצלחה בחיים".
בין יתר כשרונותיה הרבים אהבה ליצור וב1985-1986 השתתפה בחוג לאריגה במוזיאון ישראל.
בדצמבר 1956 – אביבה התחתנה עם נחמן שולמן אהבת חייה .לשניים לא היו ילדים עקב בעיות רפואיות.
נחמן היה חברה הטוב של אביבה ולשניים היה עולם מלא בתרבות ותוכן הם התגוררו בירושלים בדירה יפה ומטופחת עם מרפסת נעימה עטורת צמחיה ופרחים צבעוניים שאביבה אהבה מאוד לטפח. הם אהבו לשמוע בעיקר מוזיקה קלאסית אהבו ללכת לתיאטרון, לקרוא ספרים ועד יומם האחרון יחד חיזרו אחד אחרי השנייה הייתה ביניהם אהבה עזה ומיוחדת.
נחמן היה גאולוג, מורה וחוקר באוניברסיטה העברית בירושלים איש רחב אופקים וידע
להלן קורותיו של נחמן שהיה יקר לליבה, אין ספק שאביבה הושפעה באישיותה גם מעוצמתו של נחמן ומאהבתה העזה אליו :
נחמן נולד בעירה טורטינו שבדרום בסרביה. בעירה זו היו הרבה חוות של גרמנים וקהילה יהודית גדולה ומשכילה. שררה שם הרמוניה בין מרכיבי האוכלוסיה. נחמן נתקל באנטישמיות רק שלמד בגימנסיה בקישינב. לאביו היה בית מסחר גדול לכלי עבודה חקלאים ולמכשירים ביתיים. הוא היה איש אמיד ומראשי הקהילה היהודית במקום , היה ידוע ביושרו ובחכמתו. נחמן העריץ את אביו והיה קרוב אליו במיוחד. הלך בדרכיו ההגונות. אימו הייתה אישה טובה וחסודה שדאגה תמיד לקרובי משפחתה ולבני הקהילה שהיו זקוקים לאוזן קשבת ולעזרה כלכלית. הגרמנים תושבי העירה סגדו למשפחת שולמן וקרבו אליהם את נחמן שכבר בילדותו גילה כישרונות רבים, תבונה ויחס אנושי חם לסובבים אותו. נחמן דיבר במספר שפות : רוסית ואידיש – שפת אם גרמנית – למד מהגרמנים שסחרו עם אביו. , רומנית- שפת בית הספר כי האזור היה אז בשליטת הרומנים, צרפתית – השפה השנייה שלמדו בבית הספר ולטינית – חובה. עברית למד מגיל תשע אצל מורה פרטי שאביו שיכן בביתם. לימים למד אנגלית ושלט בה כבשפת אימו. כשרונו לשפות היה כה גדול עד שכל שפה שידע התעמק בה והכיר חלק גדול מסיפרותה. משפחתו הייתה ציונית ועשתה הכנות לעלות לארץ ישראל. אך בגלל עיכובים שנבעו מסיבות שונות ומרובות, נדחתה העלייה משנה לשנה. כשנחמן סיים את הגמנסיה החליט לעלות לארץ בגפו בהבטחה שהמשפחה תעלה אחריו תוך זמן קצר . הוא הפציר בהם למהר לצאת מאירופה. בתבונתו הרבה ובערנותו למתרחש, הבין שתוך זמן קצר עלולה לפרוץ מלחמה וגורל היהודים יהיה רע ומר. בפברואר 1939 כשהוא כבר קרוב לשנתו העשרים, עלה על אניית המעפילים "אסטיר". חלק מהנוסעים היו מדנציג וחלקם מדרום – מזרח אירופה. רובם מסניפי בית"ר. ארבעה חודשים היה בים בתנאים קשים ונחמן הפך שם למנהיג למורה דרך שהרים את המורל. בסוף חודש יוני 1939 הורשו לעלות לחוף. כחודשיים אח"כ פרצה מלחמת העולם השנייה והוא נותק ממשפחתו. את הוריו לא ראה יותר. הם אומנם שרדו את המלחמה אבל לא את ברית המועצות בבואו לארץ עלה לירושלים ללמוד באוניברסיטה העברית כאן עזרו לו להיקלט ראשי סניף בית"ר בעיר. בהתחלה השתייך ללח"י והיה על כן ברשימה השחורה של האנגלים, למרות שלא השתתף בפעולת טרור כלשהי אחרי זמן מה, כשנוכח לדעת שאינו יכול להזדהות עם דרכה של לח"י, עזב אותם והתרחק מבית"ר באופן מוחלט, אך הבריטים לא מחקו אותו מרשימת המבוקשים והוא הופיע בכרוז הידוע עם יאיר שטרן. איש רשע אחד שחמד את כסף הפרס – 200 לא"י הלשין על נחמן שנעצר מיד ונשלח לגלות לקניה שבאפריקה שש שנים היה במעצר אצל הבריטים. הוא לא בזבז שנים אלו, למד בעצמו והתכונן ללימודים שילמד באוניברסיטה לאחר שחרורו, עסק הרבה בספורט, נתן שיעורים פרטיים , הרבה לשיר בקולו היפה והאזין למוזיקה קלאסית שבלעדיה לא יכול. גם לא זנח את חוש ההומור הנפלא שלו. שמר על שפיותו ובריאותו. כשהשתחרר מהמעצר בקניה עם הקמת מדינת ישראל, התגייס לפלמ"ח. כשהתפרק הפלמ"ח עבר לגולני בדרגת קצין. בצבא הכירו באישיותו המיוחדת ובכישוריו הרבים ולחצו עליו להישאר בצבא הקבע, אך הוא סרב. כשהשתחרר מהצבא והוא כבר בן 32 התחיל מיד לעבוד בתה"ל ובחברת נפט במקביל ללימודיו באוניברסיטה. לאט, לאט החיים שלו התחילו להסתדר והכל נראה כשורה, אבל הניתוק ממשפחתו ואי הידיעה על גורלם העיבו על הכל. אביבה הכירה את נחמן כשהיה בסוף לימודיו והוא כבר אסיסטנט של פרופסור פיקארד באוניברסיטה העברית בירושלים, שבה נשאר והיה לחוקר ומורה מהולל בגאולוגיה עד צאתו לגמלאות.
נחמן נפטר ב- 10/5/2004 ומאז חיה אביבה בגפה בירושלים היא נהנתה מחברותיה ומהמשפחה שבאה לבקרה מהמוזיקה שכה אהבה וכמובן מהגינה היפה אותה טפחה לתפארת במרפסת ביתה.
בשנת 2010 עברה להתגורר בבית מוגן בראשון לציון שנקרא עד 120 קרוב למשפחתה . שם השתתפה בחוג ציור , חוג אמנות – עיסת נייר ושזירת פרחים . כך כתבה עליה המדריכה לחוג לשזירת פרחים – עדנה מורזאי דיק: "אביבה , ה תלמידה בהא הידיעה, יורדת לחוג פרחים מקשיבה ומיישמת, דעתנית, עקבית מאוד, רוצה לדעת, שואלת שאלות מדויקות, אהבתי להיות המדריכה שלה". היא הצטיינה בכל אשר עשתה ויצרה יצירות נפלאות שקישטו את ביתה היפה והאסתטי , היא כתבה המון ,קראה המון ושמעה מוזיקה .
בשנת 2023 אושפזה בשמואל הרופא ונפטרה , כשהיא צלולה לחלוטין. היא נקברה בקיבוץ גבעת שלושה ליד בעלה נחמן שולמן.
להלן הרהורים חולפים שכתבה באחד הימים של שנת 1985 – " קורה ולסביבתך נקלעים אנשים זרים. עוברים הימים וזרים אלה הופכים לחלק קבוע במרקם חייך החיצוניים. כבר אינך יכול שלא להקדיש להם שבריר מחשבה . שלא לטפטף רסיסי תשומת לב כלפיהם. הם קיימים עבורך גם אם אין לך כל שיג ושיח עמם. ואם הם שוהים בסביבתך זמן ממושך, הם כבר אינם זרים כל – כך. ולפתע, יום אחד הם נעלמים, אתה נוכח לדעת שהם קצת חסרים לך. השאירו חרירים ריקים בנוף חייך השגרתי. ובחלוף הימים, הם שוב יהפכו לזרים, נשכחים, נקודות נעלמות רחוקות אי שם בעולמנו."
משפחתה של אביבה אהבה אותה מאוד. הוריה היו קשורים אליה עד יום מותם. אביבה טיפלה בהם במסירות רבה והם היו בשבילה מקור להערצה.

להלן ברכה שכתבה לאמא פרלה זק ב14 לאוגוסט 1989 – יום הולדתה ה- 90 של אמא:
אמא שלי
"ידידתי הקרובה , תודה על שנתת לי חיים"
תודה על שהיית לי משענת לאורך כל הדרך, משענת של תמיכה נפשית והבנה, משענת של עצה נבונה והקשבה, משענת של איכות משענת של שמחה והנאה, משענת של קודש, משענת של חול, משענת של אהבה והערכה.
תמיד איתי מבלי לפגוע ברגשותיי , מבלי להפריע במהלך חיי, אמא שלי היקרה."

לאחר מותה של פרלה, כתבה אביבה לחברי גבעת השלושה כך:
לחברי הגבעה היקרים
זה המקום שבחרתי בו לומר לכם דברי פרידה – ליד הקברים של הורינו האהובים והבלתי נשכחים, פרלה ושלום זק ז"ל, שהיו ממייסדי הקיבוץ ומנאמניו עד יום מותם, ונקברו באדמת הגבעה , האדמה שלמענה הקדישו צעירותם, בחרותם וזקנתם. הגשמת הציונות שלהם התקיימה כאן, בגבעת השלושה. פה בנו ביתם. הם היו אנשים מאושרים, מלאי פעילות ואושר רוחני. האמינו בצדקת דרכם ולא התחרטו על הדרך בה הלכו ואותה סללו. כל ימי חייהם הארוכים. היו אפופים באורה של אמונה זו. עם מותה של אמא, עלי להיפרד למעשה גם מהגבעה. וזו פרידה עצובה. למרות שעזבתי את הקיבוץ לפני שנים רבות, לא התנכרתי אליכם ואתם לא סגרתי את הדלת בפני. הרגשתי כאן בנוח. הגבעה נשארה עבורי בית , כל ביקור גרם לי הנאה והרגשה טובה. כעת בלי ההורים המצב שונה, ועלי להתרגל לכך. זה שינוי קשה ומהותי, תמיד אתעניין בכם ואחשוב עליכם בגעגועים. אסיים בדברי תודה בשם כולנו כל המילים היפות והחזקות לא תבטאנה את גודל ההערכה ורחשי הלב החמים והאוהדים שאנו רוכשים כלפיכם. לצוות הרפואי הפועל באחריות ובמקצועיות רבה בראשותו של ד"ר אנדריי מטלון, שהוא לנו לא רק רופא אלא גם חבר בגלל תכונותיו האישיות הייחודיות. למטפלות היקרות והאהובות שאין תחליף ליחסן החם ולטיפולן המסור. למוסדות המשק שעזרו לנו בסידורים הטכניים ונתנו לנו הרגשה טובה ונוחה. לחברים שגילו התעניינות ויחס לבבי. ולמאירה – תודה מיוחדת על שהאירה ימיה של אמא בחדרי החולים וחיממה אותה באהבתה ובמסירותה ללא גבול. כולכם יצרתם אווירה אוהדת , תומכת ומתחשבת בה ובנו. בזכותכם הסתיימו חייה בכבוד. היו ברוכים !
אביבה 2/1/1990

כמו כן כתבה אביבה לאביה שלום זק שכל כך אהבה בלכתו באגוסוט 1982
"רק תמונה
אתה הדמות שהייתה חיה נשארת רק תמונה
לא עוד עומק, לא נשמה רק פיסת קרטון צבועה
רוצה לנשקך ולא יכולה – אתה רק תמונה.
אצבעי מחליקה על שערות ראשך ואין בי תחושה – הן הפכו לפיסת קרטון חלקה.
נגעתי בשפתיך , החדרתי מבט עמוק אל תוך עיניך, לא החזרת לי אורך – אתה נשארת רק תמונה"
אחיה של אביבה, רמי ז"ל אשתו דליה וילדיהם אראל ז"ל, ערן ועדו בן הזקונים היו כילדיה כמו כן ילדיו של עדו אראל אור ונועם אהבו אותה מאוד והיא אהבה אותם אשתו של עדו – תמר אהבה אותה מאוד וביניהן נוצר קשר מיוחד הדוק מלא הערכה וקירבה. המשפחה ביקרה אותה לעתים קרובות ודאגה לה לקראת סוף ימיה.

להלן ההספדים שכתבו לה נועם ואראל אור זק ילדיו של עדו: האחיין שלה
" אביבה – לפני 10 ימים אמרת לי שלוש מילים, שלוש מילים שיחרטו לי עמוק בלב והן "אני אוהבת אותך" את תמיד ידעת להעניק לי אהבה עצומה, לעניין אותי בסיפורים ולמצוא את הדברים שהכי עניינו אותי. כשהייתי קטן אפילו קטן מאוד , תמיד הייתי משתוקק לבוא אליך הביתה, ידעתי שיחכו לי שם מתנות שבדיוק הקדשת בשבילי, ותמיד גם קלעת לכאלו שרציתי. הזמן עבר והמתנות כבר לא עניינו אותי, אלא רק את , האישה אביבה אשת הספר והשיחה שצוחקת על החיים, על המצב במדינה ועל אין ספור חוויות אז אחזיר לך בשלוש מילים – אני אוהב אותך" – אראל אור זק

"לאביבה היקרה – מקווה שכיף לך בגן עדן . כולנו עצובים , אבל אנחנו צריכים להיות שמחים בשבילך בגלל שאנחנו יודעים שסבלת הרבה מכאבים. אני אתגעגע אליך המון ותמיד אזכור אותך" – נועם זק

אין ספק שאביבה הייתה אישה מיוחדת והשאירה חותם בעולם נזכור אותה לעד .
אוהבים אותך מאוד – כולם

אביבה בילדותה

אביבה בנערותה

אביבה עם בני גילה בגבעת השלושה – שורה מרכזית שניה משמאל. אביבה

אביבה ונחמן שולמן

משפחת זק – מימין לשמאל , אביבה , פרלה, דליה ורמי , שולקה. שורה שניה – הנכדים אראל וערן, סבתא בלה רוני.

רמי, אביבה בבגרותם, במרכז התמונה, בת דודתם אניה.

משפחת זק-פרלה רמי שולקה אביבה