שהם חיים

כ"ח ניסן תרצ"ה - 1/5/1935

ט"ו אדר תשנ"ט - 25/2/1994

שם אב: נח

שם אם: מרים

חיים שהם

תולדות חיים

חיים נולד ב1 במאי 1935, בתל אביב להוריו נוח ומרים שהם (רטנובסקי). נח רטנובסקי עלה לארץ ישראל ב1923 מהעיירה פטריקוב שבבלורוסיה, כחלק מהעלייה השלישית, סוציאליסט, למד מקצוע הדפוס כדי לעסוק בו בארץ. עם הגיעו לארץ עבד ביבוש ביצות בחדרה וחלה בקדחת. עבר לתל אביב . עבד בעיתון ה"פועל הצעיר" ואח"כ ב1925 יחד עם ברל כצנלסון הקים את דפוס "דבר" ועבד בו עד יציאתו לפנסיה בגיל 65 . התחתן עם מרים קלצקין שנולדה בנווה צדק, ברח' אחווה. אביה, חיים היה בונה גגות. משפחתו הגיעה עוד בעליה הראשונה 1885. מרים הייתה מורה להתעמלות הראשונה ב תל אביב. על כך מעידה האנציקלופדיה של תולדות הישוב. לימדה בביה"ס תל-נורדאו והייתה גם מורה כללית. ב-1928 נולדה בתם הבכורה רות.. ב-1935 נולד חיים. מאחר והיו אנשים עובדים, לא היה סידור אז לילדים והם שולחים את חיימקה בן השבע ללמוד בקיבוץ גבת. שם גר אחיו של נח , בנימין שהם.
עם סיום הלימודים חיים שהם מתגייס לצהל ב- 1953 , ומתנדב לשרת בחיל הים , בשייטת 13. סיים את השרות כקצין ולוחם.
ב-1959 נישא ליעל ליפשיץ בת קיבוץ גבעת השלושה, הזוג מחליט לגור בגבעת השלושה ליד ההורים של יעל. ב1960 נולד בנם הבכור יותם. חיים יוצא ללמוד חקלאות בפקולטה לחקלאות ברחובות.
עם סיום לימודי תואר ראשון מחליט חיים כי הוא רוצה ללמוד רפואה. עובר בהצלחה את בחינות הקבלה. מתחיל ללמוד רפואה בירושלים בשנת 1963-4 . הזוג מחליט לעזוב את הקיבוץ ולעבור לגור בירושלים כפי שנדרש בלימודי רפואה . ב-1965 נולדה נעמה. יעל סיימה את בחינות הבגרות ( בקיבוצים אז לא נבחנו בחינות בגרות מתוך התנגדות אידיאולוגית) והתקבלה לאוניברסיטה העברית וללמוד היסטוריה כללית ותולדות האומנות.
חיים חוזר לצה"ל שמוכן לממן לו את המשך לימודי הרפואה. וחותם לצה"ל על התחייבות לשרת 15 שנה. קבלת משכורת ודירה מצה"ל מאפשר ליעל לצאת ללמוד. ב 1969 נולדה יערה. בשנת 1970 יעל וחיים שהם, גומרים את הלימודים בירושלים. חיים חוזר לשייטת 13 הפעם כרופא השייטת. יעל מלמדת בתיכון נהריה, היסטוריה. עם מעבר מפקדת חיל הים לקריה בתל אביב הם עוברים למרכז וקונים בית במושב כפר מעש. שליד פתח תקווה. חיים שהם מתקדם בדרגות הצבאיות וממונה בצבא כקצין רפואה ראשי של חיל הים ואח"כ בפיקוד דרום בדרגת אל"מ. משלים לימודי התמחות רפואית בפנימית וגסטרואנטרולוגיה. משתחרר מצה"ל ב1986 ולאחר שנת מחקר והשתלמות בארצות הברית נעשה מנהל בית החולים יוספטל באילת. 1988-89 . משם התקבל כמנהל בית החולים הגריאטרי בפרדס חנה. בשנה השניה לניהול המקום התגלתה לחיים מחלה קשה ובלתי מוסברת. 1992- 1994 תוך כדי המחלה המשיך לנהל את בית החולים והכניס שם שינויים מרחיקי לכת וחשובים. חיים נפטר בגיל 58 ובית החולים נקרא על שמו – "בית חולים גריאטרי-שיקומי ע"ש דר' חיים שהם", בפרדס חנה.
יהי זכרו ברוך.

מרים ונח עם חיים ורותי 1937 תל אביב

יעל וחיים שהם שבוע לפני החתונה, מאי 1959

אל"מ ד"ר חיים שהם רופא ראשי של חיל הים

חיימק'ה יקירי / זאב אלמוג

27 בפברואר 1994

חיים שהם וניר ניצן במנדולינות בכפר מעש

דברים שכתבה יעל / יעל שהם

1996
חיימק'ה, שנתיים אני מנסה להחיות אותך. שנתיים אני נאחזת בכל נימי החיים שארגנו ביחד, כדי לתת טעם להמשך החיים.
אנחנו ממשיכים לשיר, לנגן, לטייל וללכד את החברים יחדיו.
עליזקה וניר פורטים במנדולינות. איצ'ה באקורדיון וערן בחליל. ואנו יושבים ושרים.
שרים את השירים הישנים והאהובים בשמחה ובערגה. שרים את השירים שכולם מכירים וגם את אלה שרק אנחנו מכירים אותם. ואראלה ותמר נותנות את הטון של שירי גבעת השלושה. נראה כי הכל בסדר, הכול זורם כמקודם עד שאנו מגיעים ל" על המחנה ניצת ירח", ומתברר שהתוף חסר. מסתבר שרק אתה יכול לתת את הקצב הנכון. מתברר כי רק אצבעותיך בדרך קסומה יכולות היו להפיק מן הטמבור , מן צלילים מתרוננים כאלה שהחדירו בנו את השמחה האמיתית, את הכייף שבשירה וישר ללב.
וכך בדרכך נוצר מעגל החברים הרחב והמגוון לישות אחת סוערת, תוססת ושמחה – החברים של חיים.
כאן אתה חסר לנו וזה למעלה מכוחנו.

14.02.99
חיימק'ה , אני ממשיכה בדרכי, להעניק חלק מיומי כדי לעזור לחברים. בזכות אוהביך הרבים בצבא , אני מצליחה לעזור לבן של החברים שהתגייס לצבא ומחפש את דרכו. כפי שאתה עשית אין סוף פעמים.
בזכות קשריך וחבריך במשרד הבריאות הם עדיין נענים לי ועוזרים לרופא עולה חדש שזקוק לעזרה כדי למצוא עבודה.
בין ידידך ומכריך הרבים אני מדפדפת כבדפי זהב לעזור בפרוייקטים שונים. אני פונה אליהם כאילו יצאת לחופשה, נסעת לאן שהו ותיכף תחזור. בכל פנייה אני חושבת , אל מי חיים היה פונה? אל מי היה ממליץ? אוזרת אומץ, ופונה בעצמי והם חבריך לא מאכזבים.
אבל בשעה שצריך "אוזן קשבת", בשעה שצריך לשמוע את החברים ומי כמוך ידע להאזין.
ולפעמיים אפילו ללא מילים, מבלי לומר דבר. רק סתם לשבת ממול במבט קורן וחם ולחברים כבר היה טוב. לזה אין לך תחליף. זה למעלה מכוחי.
חיימק'ה אני משתדלת במשפחה- לשוחח, לייעץ, לתמוך. כאשר אני נוסעת לחו"ל אני זוכרת את הצוו שקבעת : קודם כול קונים מתנות לכלות ולחתנים. ורק אח"כ לילדים שלנו.
ואנחנו הרי קבענו כי ילד בן 3 וילד בן 30 הוא ילד וצריך לתת הכול ותמיד מכול הלב כפי שנהגת.
לא לשאול שאלות מיותרות , לא לחנך , לא לכוון רק להרגיש לאהוב ולתת. ואז פתאום אתה חסר לי , כי ידעת את הגבול הדק המפריד בין עידוד ללחץ. ידעת לתת תמיכה ועזרה מבלי לרדת לחיים. ומבלי להעביר בקורת. להגיד ולשאול בדיוק במינון הנכון ולזה אין תחליף, זה למעלה מכוחי.
חיימקה אני ממשיכה לגור בכפר מעש בבית שלנו והדלת פתוחה. התרנגולות ממשיכות להטיל והקמליה פורחת ואני ממשיכה לחכות לך, אהוב שלי.

כולם בסדר / יערה

כן אבא אהוב שלי , אפשר, בהחלט, לאמר שכולם בסדר. נכון, התנפצנו לרסיסים כשנעלמת לנו מהחיים. אבל עכשיו אני כלכך שמחה לספר לך שהכל בסדר. הכל כזה כמו שאומרים באיסט לונדון .coolיותמי, כבר ממש צדיק . העדה החרדית עושה לו בחינות, שחבל על הזמן, אבל הוא מראה להם מה זה, ובכלל נראה לי שהוא ושחר והילדים( אל תדאג אני זוכרת שמות), חיים בטוב ובנעימים. טוב את זה בטח דני סיפר לך. ( אגב תן גם לו איזה נשיקה בשמי).
נעמה יפה כתמיד עם עיינים שקועות שמזכירות לי אותך. חזרה עם מיכה והבנות להתיישבות העובדת ונראה לי שזה עשה להם טוב, כי נורא נעים אצלם בבית ואחותי, שתמיד דאגת לה כל כך, נראה שמרגישה מצוין. ואמא שלי, אהובה שלך, זוהרת כל כך ויפה ואל תדאג, העצב הקבוע שהשארת לה בעיניים הולם אותה , שומרת על הגחלת וממלאת בנאמנות גם את התפקידים שלך . אתה יודע, מלברו ארוך לי, פרלמנט קצר לאחותי, היא אפילו התגייסה לצבא קבע, ואני אומרת לך שבקצב הזה היא עוד עלולה להתחיל ולנגן במנדולינה.
ואני כמו שאתה יודע, מנסה להישאר צעירה לנצח, מסתובבת לי בתפוצות עם הבעל שלי אלדרי, שבטוח היית אוהב ושולח לו מלא מלא שוקולדים ואל תדאג, למרות המרחקים הגאוגרפים האובססיה המשפחתית בעיצומה. והאינפורמציות זורמות מירושלים, ללונדון, למזור ולחמ"ל בכפר מעש בקצב של אימייל. ובטח עכשיו, בזמן שאחותי מקריאה מילים אלו, אני יושבת בבית ויקטוריאני עם מלא נרות זיכרון ושומעת "שתי מנדולינות" ובוכה מגעגועים ומאושר כי אני יודעת שאתה כל כך שמח שאני שם ושכולם בסדר.