ליפשיץ חייקה (פריד)

כשעמדנו לעזוב את הקיבוץ , המשאית כבר חיכתה עם מעט החפצים שהיו לנו בחדר, ניגשה אמא אל חיים ואמרה לו כך " אני מבקשת ממך שתבטיח לי שלושה דברים. שיעל תמשיך ללמוד, שיהיו לכם עוד ילדים מלבד יותם והעיקר שתקנה לה שמלות."
חייקה רצתה להגשים דרכי כמה דברים שחסרו לה בחייה. ואמנם אני מודה שחיימקה מילא אחר כל משאלותיה. הלוואי והיתה חיה יותר שנים כדי שיכולנו קצת לפנק אותה במה שהשגנו. אבל המחלות הכריעו אותה. כמה שנים לפני שנפטרה, למעשה כבר לא תפקדה.
חייקה נולדה בשמחת תורה 1908 , באלבסק שבחבל ווהלין, אז חלק מפולין היום באוקרינה.
משם עברו הוריה אהרון ורבקה פריד למספר ערים. למעשה אינני יודעת את הסדר המדויק.רובנה, קובל וסרנה. כל הערים באותה סביבה.לפי סיפוריה הם נאלצו לברוח ממקום למקום בגלל חילופי שלטון ופרעות שערכו ביהודים.

היא גמרה גמנסיה פולנית ועל כך היתה מאד גאה ב1928 . את תעודת הבגרות שלחה לסורבון בצרפת, שם רצתה ללמוד רפואה. אבל תנועת הנוער שלה והחינוך הציוני שהיה בבית ואולי גחמה של צעירים ,הם שהובילו אותה לברוח בחשכת ליל עם ארבע חברות טובות, בוגרות הגמנסיה מביתם אל קיבוץ ההכשרה בקלוסובה. שתיים מחברותיה ג'ניה ואורה חיו כל ימיהם ביגור, רחל גרה בתל-אביב ואמא שפגשה את אבא בקלוסובה התחתנה שם או יותר נכון בסרנה ועלו לארץ ב1932 ישר לגבעת-השלושה.אמא סיפרה,שבעלי המחצבה בקלוסובה שהעסיקו את החלוצים הצעירים אמרו כי הם לא מוכנים שהבת של פריד תעבוד בעבודה כל כך קשה. תיאוריה על הבית המפנק בו גדלה . על המורים הפרטיים שלימדו אותם בילדותם, על המשרתת שדאגה למחסורם, על הטיולים לאורך הנהר והסמובר שתמיד סיפק משקה חם היו מנוגדים לחלוטין לחיי החלוצים שבחרה בקיבוץ.
חייקה סבלה בארץ ישראל. היא לא נרפאה ממות בתה הבכורה אור'לה, ב1935 . חיי הקיבוץ היו קשים עליה. היא לא סבלה את הדיבור הגס והמחוספס. את הבגדים הפשוטים, לא אהבה ללבוש מכנסים. תמיד אמרה לי בחורה צריכה ללכת עם שמלה או חצאית.

כל חיי אזכור את אהבתה לנו. את העוגיות שאפתה את הלחם המטוגן שהכינה לנו. את רצונה , במציאות הקיבוצית, לספק לנו בית בורגני, מסודר בית דומה לבית בו גדלה.
בחדר הקטן שהיה לה בקיבוץ, סידרה את הארונות ועטפה במפות תחרה שהביאה איתה מחוץ-לארץ. בלילות הלכה למעגלה כדי לגהץ כל ציפה ומגבת כלים. כך שמרה על שפיות. עד יומה האחרון ישבה עם ספר ביד.
הם ישבו שניהם אבא ואמא ושוחחו על הספרים שקראו.
גדלנו בבית של ספר ותרבות . בבית חם ששוחחו בו על הכל. ועל כך אני מודה להורי.