ליפשיץ חייקה (פריד)
כ"ב תשרי תרס"ט - 17/10/1908 - שמחת תורה
כ"ח טבת תשמ"ז - 29/1/1987
שם אב: אהרון
שם אם: רבקה
תולדות חיים
חייקה נולדה כבת בכורה , לאהרון ורבקה פריד בעיירה אולבסק על גבול רוסיה אוקראינה.
עם פרוץ המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, בורחת המשפחה לעיירה האוקראינית, סרני שהייתה אז בשלטון פולניה. בהמשך גרו גם בעיר קובל.
אביה סוחר יערות, עושה חייל בעיסוקיו והמשפחה חיה ברווחה. אהרון פריד מלבד עיסוקו במכירת עצים , עוסק גם בפעילות ציבורית. בית דתי- ציוני.
בשנותיה הראשונות חייקה ואחותה ברכה ואחיה פנחס, מקבלים את השכלתם ממורים פרטיים המגיעים לביתם. בית חם , משפחתי. פתוח.
מכתה ו', חייקה עוברת ללמוד בגימנסיה פולנית, שם מסיימת את לימודיה עם תעודת בגרות פולנית. בבית מדברים יידיש ופולנית. יודעים גם רוסית וגרמנית.
כבר בשנותיה האחרונות בגימנסיה פעילה בתנועת השומר הצעיר. בסוף כתה י"א מזמינה אותה חברתה אורה להכיר הכשרה חדשה לא רחוק מהעיירה – להכשרת קלוסובה. לפי דבריה : "שמעתי נשים שמדברות על נושאים כלליים ולא רק על מסיבות ובגדים." זה עשה עליה רושם עצום. היא מסיימת את שנת הלימודים האחרונה ומחליטה שהיא לא נוסעת להמשך לימודים אקדמאים אלא יוצאת להכשרה.
ב1929 , בניגוד לדעת הוריה , היא נוסעת להכשרת קלוסובה עם ז'ניה מנדל, חברתה ללימודים.
זה היה הצעד המכריע בחייה. היא עזבה בית אמיד. בורגני והלכה לקלוסובה לעבודה במחצבה ובמנסרה. מעבר דרסטי אבל עמדה בכך. קבלה בכל הרצינות את הסיסמא שהייתה תלויה בחדר האוכל בקלוסובה: " תורת החלוציות העברית, אכזרית במעשיותה ונפלאה במהותה".
שם, פגשה את יעקב ליפשיץ, אישה לעתיד. הזוג מתחתן ב1931 בהכשרה. באוגוסט 1932 הם עולים על האוניה סיני בדרכם לארץ ישראל , ומצטרפים לקיבוץ גבעת השלושה . שם חברו לרבים מחבריהם מקלוסובה.
ב1935 , פרצה מגפה בבית הילדים שם היתה ביתם הבכורה אורה. אורה נפטרה בת 11 חודש היתה במותה. אסון זה נשאה עד סוף ימיה.
עסקה כל ימיה בחינוך ילדים כמטפלת ואח"כ כמורה. אשת ספר ותרבות.
שלושה ילדים נוספים נולדו לחייקה ויענקל: אורי , יעל וישי. זכתה לראות נכדים משלושת ילדיה.
צוותה את גופתה למדע.
חייקה, אמא שלי / יעל
כשעמדנו לעזוב את הקיבוץ , המשאית כבר חיכתה עם מעט החפצים שהיו לנו בחדר, ניגשה אמא אל חיים ואמרה לו כך " אני מבקשת ממך שתבטיח לי שלושה דברים. שיעל תמשיך ללמוד, שיהיו לכם עוד ילדים מלבד יותם והעיקר שתקנה לה שמלות."
חייקה רצתה להגשים דרכי כמה דברים שחסרו לה בחייה. ואמנם אני מודה שחיימקה מילא אחר כל משאלותיה. הלוואי והיתה חיה יותר שנים כדי שיכולנו קצת לפנק אותה במה שהשגנו. אבל המחלות הכריעו אותה. כמה שנים לפני שנפטרה, למעשה כבר לא תפקדה.
חייקה נולדה בשמחת תורה 1908 , באלבסק שבחבל ווהלין, אז חלק מפולין היום באוקרינה.
משם עברו הוריה אהרון ורבקה פריד למספר ערים. למעשה אינני יודעת את הסדר המדויק.רובנה, קובל וסרנה. כל הערים באותה סביבה.לפי סיפוריה הם נאלצו לברוח ממקום למקום בגלל חילופי שלטון ופרעות שערכו ביהודים.
היא גמרה גמנסיה פולנית ועל כך היתה מאד גאה ב1928 . את תעודת הבגרות שלחה לסורבון בצרפת, שם רצתה ללמוד רפואה. אבל תנועת הנוער שלה והחינוך הציוני שהיה בבית ואולי גחמה של צעירים ,הם שהובילו אותה לברוח בחשכת ליל עם ארבע חברות טובות, בוגרות הגמנסיה מביתם אל קיבוץ ההכשרה בקלוסובה. שתיים מחברותיה ג'ניה ואורה חיו כל ימיהם ביגור, רחל גרה בתל-אביב ואמא שפגשה את אבא בקלוסובה התחתנה שם או יותר נכון בסרנה ועלו לארץ ב1932 ישר לגבעת-השלושה.אמא סיפרה,שבעלי המחצבה בקלוסובה שהעסיקו את החלוצים הצעירים אמרו כי הם לא מוכנים שהבת של פריד תעבוד בעבודה כל כך קשה. תיאוריה על הבית המפנק בו גדלה . על המורים הפרטיים שלימדו אותם בילדותם, על המשרתת שדאגה למחסורם, על הטיולים לאורך הנהר והסמובר שתמיד סיפק משקה חם היו מנוגדים לחלוטין לחיי החלוצים שבחרה בקיבוץ.
חייקה סבלה בארץ ישראל. היא לא נרפאה ממות בתה הבכורה אור'לה, ב1935 . חיי הקיבוץ היו קשים עליה. היא לא סבלה את הדיבור הגס והמחוספס. את הבגדים הפשוטים, לא אהבה ללבוש מכנסים. תמיד אמרה לי בחורה צריכה ללכת עם שמלה או חצאית.
כל חיי אזכור את אהבתה לנו. את העוגיות שאפתה את הלחם המטוגן שהכינה לנו. את רצונה , במציאות הקיבוצית, לספק לנו בית בורגני, מסודר בית דומה לבית בו גדלה.
בחדר הקטן שהיה לה בקיבוץ, סידרה את הארונות ועטפה במפות תחרה שהביאה איתה מחוץ-לארץ. בלילות הלכה למעגלה כדי לגהץ כל ציפה ומגבת כלים. כך שמרה על שפיות. עד יומה האחרון ישבה עם ספר ביד.
הם ישבו שניהם אבא ואמא ושוחחו על הספרים שקראו.
גדלנו בבית של ספר ותרבות . בבית חם ששוחחו בו על הכל. ועל כך אני מודה להורי.
17.11.2003