לרר יוכבד

תרנ"ח - 1898

כ"ט אייר, תרצ"ה - 01/06/1935

יוכבד לרר

תולדות חיים

בת למשפחה מעורה בחיי יהדות אדוקה וחדורה רוח תורה ומסורת. אביה היה עסקן "אגודת ישראל" ולוחם מלחמת מצווה בציונות, ויוכבד הבת, על כל קשריה הנפשיים עם המשפחה, על כל אהבתה את אביה, נתפסת ונכבשת לרעיון הציוני. עם התמכרותה לתנועה מתהווה הקרע המשפחתי – האב מתנכר לה וזה מדאיב אותה וגורם לה למלחמה פנימית שעולה לה בהרבה כוחות נפשיים.
צעדיה הראשונים בתנועה היו בשורות "השומר הצעיר". הצטיינה בפעילות ובכל פעולה היתה הרוח החיה בה. היא טיפחה, לימדה וחינכה רבים לתנועה. הרביצה סביבה את דעת העברית, נדדה מעיירה לעיירה וארגנה תאים וסניפים, הקימה מחנה נוער שחונך על ידה.
לאחר שנות פעילות ציבורית הגיע תור עלייתה ארצה.
התנכרותו האכזרית של אביה האהוב עליה, פוצעת אותה קשות, ומי יודע אם לא כאן, בנקודת התאבקות נפשית זו, התחיל המיפנה הטראגי שבפרשת חייה הקשים.
יוכבד עולה ארצה ופונה לכיבוש העבודה במושבה רחובות, כשהתנאים בימים ההם הם רעב למחצה. אלא שדווקא ימים אלה היו ליוכבד ימי עלייה אישית-נפשית. אך הבדידות במושבה העיקה עליה והיא ראתה את עצמה, את עתידה, בחברה. הלכה לבית-הספר של חנה מייזל בתל-אביב, הכשירה את עצמה לעבודת בישול וכתום כמעט שנה בארץ, היא מגיעה לגבעת השלושה (1926).
עם הימים הראשונים בפלוגה גילתה חפץ-חיים רב, עליזות בחברה, ערות אישית בכל הופעות חיי הציבור – אם בקיבוץ ואם במפלגה.
יוכבד היתה אשת הספר העברי והבדיחה היהודית, בת תלמיד-חכם טיפוסית וסגולות אלו עמדו לה בהתערותה בחיי החברה במקום, בקשירת קשרים עם חברים. העבודה היתה מרכז עניניה – קודם במטבח, בדאגה והתמסרות לשכלל את הפינה הזו ולהעלות רמתה, ואחר-כך בגן-הירק.
בחייה הפרטיים חלו תמורות. אלו גרמו למשבר נפשי מכריע בדכאונו, אשר ממנו לא יצאה. ודאי שגם השפיעו לא מעט הידיעות על הרס משפחתה בגולה – מות הוריה ואחותה הצעירה, שטיפלה בהעלאתה ארצה.
שנתיים ימים ארכה התאבקותה של יוכבד עם מר גורלה ולא יכלה יותר.
בת שלושים וארבע היתה בקפדה את פתיל חייה.
הניחה אחריה בת יחידה, זיוה.
הובאה למנוחות בבית העלמין בפתח-תקוה.
יהי זכרה ברוך.