לביד זוהר

ה ניסן תש"ג - 10/4/1943

כז ניסן תשפ"ב - 28/4/2022

שם אב: זנגוויל

שם אם: אלטה

לביד זוהר

תולדות חיים

זוהר נולד, בקיבוץ גבעת השלושה – תאום זהה לדני שיצא לאוויר העולם לפניו, ואח צעיר לאיתן שנולד ב-1937; אביו ואימו עלו ארצה מפולין בשנים 1933 ו-1935 (בהתאמה), הכירו בקיבוץ – עת אירח זנגוויל-שמואל לבדי את אלטה ולדמן בחדרו עם הגעתה (בהיעדר מקום פנוי אחר), ונישאו.
מגיל צעיר היו שזורים חייו של זוהר באהבתו הגדולה – מוסיקה; כילד בקיבוץ הוא צורף למקהלת ילדים שעליה ניצח יצחק גרציאני; מאוחר יותר קיבל שיעורי צ'לו בהדרכת מורהו האהוב אמיל אדר (שנותר חברו במשך עשרות בשנים) – וכנער-צ'לן אף צבר שלל זכרונות וחוויות בתזמורת בני הקיבוצים. בתוך כך, זוהר לימד עצמו לנגן בגיטרה; הוא נהג לפזם שירי עם רוסיים תוך שהוא מלווה את עצמו בטכניקת "אומפה אומפה" (שדומה שכבר נעלמה מן העולם) – וגם הירבה לנגן את הנעימה המפורסמת מתוך הסרט "משחקים אסורים" שיצא לאקרנים ב-1952. בנוסף לעיסוקו המוסיקלי, דבקה בזוהר אהבת השחמט שאביו נטע בו ובאחיו – ולימים אף התחבב המשחק על רבים מבני המשפחה; בכל הנוגע לחקלאות, בעבודתו כ'גד"שניק' הוא 'הניח קווים' (קרי, צינורות השקייה) – ועל כך העידו זרועותיו, שנותרו חסונות עד שנותיו האחרונות.
בצבא שירת זוהר בתפקיד לוגיסטי בבסיס בירוחם; לימים, במלחמת יום הכיפורים, הוא אף זכה לטעום את טעמה המר של מלחמה, שכן בעוד היחידה בה שירת כקשר מג"ד הוצבה בסואץ, הופגזה העיר על ידי המצרים.
לאחר שחרורו מצה"ל התנדב זוהר לשנת שירות ב"מחנות העולים"; הוא הוצב בתל אביב, נמנה על מקימי הקן בשכונת קריית שלום וחנך גרעין שהיה מיועד "לעלות להגשמה" ב"קיבוץ צעיר". לימים עזב זוהר את גבעת השלושה והצטרף לחברי הגרעין בקיבוץ איל; עוד קודם, ב-1965, הוא נסע לאיראן ביחד עם איתן, עבד כמומחה חקלאי במשך מספר חודשים – וחזר ארצה דרך טורקיה בטיול אוטובוסים רצוף חוויות, שהחל בטהרן והסתיים באיסטנבול. בעקבות אחיו הבכור גם החליף זוהר את שם המשפחה מ"לבדי" ל"לביד".
בד בבד עם "עיסוקיו הקיבוצניקיים" לא נטש זוהר את אהבתו למוסיקה; כצ'לן בוגר הוא צורף לתזמורת הקיבוצים – ובשנים 1969-1968 אף למד קומפוזיציה באקדמיה למוסיקה בירושלים, בין היתר אצל פרופ' יצחק סדאי, שאותו הרבה להזכיר. באותן שנים גם התעצב טעמו המוסיקלי – שכן בנוסף לאהבתו העזה ובקיאותו הרבה במוסיקה קלאסית, הוא החל להאזין ל"מוסיקה קלה", בין היתר להקת ה-Beatles שהיתה כה אהובה עליו, התקליט "שבלול" של אריק איינשטיין ושלום חנוך, והתקליט "Reflections" שיצר המלחין היווני מאנוֹס חג'ידאקיס ביחד עם "אנסמבל הרוק'נרול של ניו יורק". כמאזין וכמבקר, נהג זוהר לחזור על מימרתו ש"הדבר הכי חשוב במוסיקה הוא המלודיה"; תפיסה זו באה לידי ביטוי גם במוסיקה שהלחין – בין היתר "קורל-פרלוד" בסגנון יוהאן סבסטיאן באך, שכתב לחג המשק בקיבוץ רמת הכובש (הסמוך לאיל) בסוף שנות ה-60.
בתוך כך הכיר זוהר את אשתו הראשונה עדה – שעברה להתגורר עמו בקיבוץ; בנם המשותף שחר נולד ב-1971, ובנם השני גיא נולד ב-1974 – לאחר שהשניים כבר עזבו את איל. לאחר גירושיו נישא זוהר בשנית למלכה; ב-1978 הוא הפך לאב בפעם השלישית – עת נולד בנו ליאור, וב-1980 נולדה בתו הצעירה מאיה.
במקביל להתמסדותו המשפחתית התבסס זוהר גם מבחינה מקצועית; הוא החל לעבוד כתכניתן באגף המיחשוב בבנק הפועלים ובהמשך הפך למנהל צוות. במקביל למשרתו – בה החזיק עשרות בשנים – המשיך זוהר לעסוק ללא לאות במוסיקה; הוא אף ראה חשיבות רבה בהנחלת האהבה למוסיקה לילדיו ולנכדיו – אם על ידי נגינה, אם על ידי האזנה, ואם על ידי הקניית חינוך מוסיקלי.
בין היתר, כצרכן נלהב האזין זוהר בקביעות ל"קול מוסיקה", צבר אינספור דיסקים – למשל ביצועים רבים של הסוויטות לצ'לו סולו של באך בכלי בארוק ובכלים מודרניים כאחד, והיה חובב מושבע של מערכות סטריאו ואמצעי שמע – בייחוד אזניות; הוא גם פקד באופן קבוע את אולמות הקונצרטים – הרכבים קאמריים, תזמורות סימפוניות, מוסיקה ווקאלית ואופרות, ולאורך השנים גם עקב באדיקות אחר תחרות ה"אירווויזיון".
כנגן השתתף זוהר בהרכבים ו'סשנים' רבים של מוסיקה קאמרית – והיה חבר ב"תזמורת השרון"; במהלך אימוניו אהב לנגן את "שיר הציפורים" הקטאלני (שהתפרסם בביצוע של פבלו קאזאלס) – ואף נהנה במיוחד מצ'לו חמישה מיתרים אותו רכש, המותאם למוסיקת בארוק. כלי נוסף שעליו למד לנגן באופן עצמאי הוא מנדולינה – ובייחוד אהב לפרוט את "מחול הרוחות הטובות" מתוך האופרה "אורפיאו ואאורידיצ'ה" מאת כריסטוף ויליבלד גלוק; בשנותיו האחרונות גם טיפח אוסף מפוחיות.
כמלחין חיבר זוהר מנגינה לשיר "הקיץ הגווע" מאת חיים נחמן ביאליק – וכן הלחין שיר נוסף, "הירח אוהב לבוא בלילה אל החלון שלי", שאת מילותיו כתבה מלכה; בנוסף לשני השירים הללו – שהפכו לחלק מ"הרפטואר המשפחתי", הלחין זוהר שני פרלודים בארוקיים יפיפיים למקלדת, כתב והלחין שיר לכבוד חגיגות בר-המצווה של ליאור (שפזמונו – "ליאור, ליאור, ליאור", מושפע במכוון מהשיר "נפאל", שהולחן על ידי אריאל זילבר למילותיה של רחל שפירא ובוצע על ידי גלי עטרי) – ולאורך השנים אף הקליט, צילם והעלה לרשת הקלטות וצילומי וידאו שבהם הוא עצמו מנגן, כמו גם את יצירותיו.
במסגרת תחביביו, המיר זוהר את אהבתו לשחמט ב"ברידג'" ונהג לשחק בקביעות – אם במועדון ואם במחשב; הוא גם נהג לקרוא ספרות יפה, אהב להאזין לתכניות תרבות ואקטואליה ברדיו, צפה בקביעות בקלאסיקות הקולנועיות, והקפיד להקליט את כל הפרקים של הסדרה הקומית האהובה עליו – "סיינפלד". לאחר פרישתו מהבנק נדבק זוהר ב'חיידק הבישול' – והתקין בהתלהבות ארוחות-שישי לכל המשפחה; בייחוד אהב לאפות פשטידות, לטגן שניצלים, ולבשל גולש חמצמץ עם פלפלים אדומים. במקביל שמר כל השנים על קשר עם חבריו ומשפחתו המורחבת – בראש ובראשונה שני אחיו.
זוהר הלך לעולמו ב-28 באפריל, 2022 – בבית החולים שבו נולד, בילינסון שבפתח תקווה, ונקבר בבית העלמין "ירקון" בפתח תקווה לא רחוק מהקיבוץ בו נולד; הוא הניח אחריו ארבעה ילדים ותשעה נכדים – ועל מצבתו חרטה אלמנתו מלכה:

"מתגעגעים
למבט האפור כחול של עיניך
לאור הרך שעטה את פניך
לקולך החם המלטף בעמקותו
לצלילי נגינתך היפה בצ'לו
לאהבת החיים הבלתי נדלית שלך
לאהבתך אותנו"

התאומים : דני וזוהר

זוהר מנגן צ'לו

זוהר ליד המחשב

זוהר אהב קולנוע, בלוס אנג'לס