לבקוביץ משה

כ"ב כסלו תשי"ח - 15/12/1957

כ"ב ניסן תשפ"ג - 13/4/2023

שם אב: יצחק

שם אם: בת שבע

לבקוביץ משה

תולדות חיים

משה נולד בתאריך 15.12.1957 כ"ב בכסלו תשי"ח, בבית החולים השרון בפ"ת, להורים בת-שבע (ז"ל) ויצחק (ז"ל) לבקוביץ.
אח תאום של ישראל , ולהם עוד 2 אחיות גדולות, זהבה ונחמה גם כן תאומות.
משה היה תינוק שקט וביישן. בגיל הגן, הגננות התבלבלו כל הזמן בינו לבין אחיו ישראל כי היה קשה להבחין בין התאומים הזהים והשובבים. התאומים משה וישראל, היו חברים טובים בלב ובנפש, ותמיד דאגו אחד לשני.
משה למד בבית הספר בגבעת השלושה, וכבר בגיל 13 החל לעבוד בקטיף הכותנה. בגיל 14 אי רגן מסיבות לחבר'ה. הוא תיקלט בפטיפון והרקיד את חבריו כל הלילה. בנוסף, היה שחקן מצטיין בנבחרת הכדור יד של הקיבוץ. משה היה מוקף בחברים, והיו לו ימי נעורים מאושרים בקיבוץ. את לימודיו סיים בתיכון המקצועי "עמל" בפ"ת, במגמה מקצועית – מסגרות מכנית.
בגיל 18 התגייס לחיל הרגלים, והיה לחניך מצטיין. בהמשך השירות ביצע קורס מכי"ם בבה"ד ,4 ונשאר בתפקיד הדרכה. בזמן הזה הדריך חיילים, ואחר כך הפך לסמל מחלקה. השתחרר מהצבא בשנת 1979 אחריי השירות הצבאי חזר לעבוד ב גד"ש של הקיבוץ. לאחר מכן החל לעבוד בתור נהג משאית בחברת "קואופרטיב עמק חפר", כך הכיר את אשתו לעתיד, טליה עמפלי.
טליה ילידת קיבוץ כנרת, עבדה באותו הזמן בתור פקידה של אחראי על מנפטת הכותנה במפעלי גרנות ליד גן שמואל, שם הכירו.
ביולי 1986 הזוג הצעיר הת חתן בקיבוץ גבעת השלושה, וזמן קצר לאחר מכן נולד בנם הבכור שרון. כעבור שנתיים נולדה בתם שיר. לאחר מכן השניים עברו להתגורר בהוד השרון.
בשנת ,1991 באחת הפעמים כאשר משה עלה לקפל את הברזנט של המשאית, מעד ונפל לאחור מגובה של 3.5 מטר. משה נפצע קשה ואושפז בבית החולים "הדסה עין כרם" בירושלים.
אחריי התאונה טליה ומשה עזבו את הוד השרון, וחזרו לגור בקיבוץ גבעת השלושה.
כאשר חזרו לקיבוץ, המשפחה הצעירה התרחבה ואליה נוספו הילדים שי, ואחריו התאומים זהר ואור.
בשנת 1996 טליה ומשה עוזבים סופית את הקיבוץ, ועוברים להתגורר ביישוב הקהילתי החדש גבעת אבני שבגליל ה תחתון. משה החל לעבוד במפעל F.D.M (מפעל לייצור לוחות עץ) והיה אחראי על חצר העצים, השופלים, ועל קו הריסוק. כעבור כמה שנים המפעל נסגר. כעבור זמן מה, משה החליט להצטרף למערך פקחי התנועה, ולשם כך הוא עבר הכשרה מקצועית.
במהלך השנים היה לפקח תנועה בכיר, ובהמשך קודם להיות ראש צוות פקחים והדריך אנשים. עבד בכמה חברות ביניהם בחברת מע"צ (כיום נתיבי ישראל), וב4- השנים האחרונות עבד בחברת נתיבי איילון.
משה עבד בתור פקח תנועה כ20- שנה לערך ו היה מסור לעבודתו. בנוסף, היה מוערך ואהוב על ידי כל מי שעבד לצידו.
עקב תפקידו משה תרם רבות לסלילת ואחזקת כבישי ישראל.
בשנת ,2008 עזב את היישוב גבעת אבני ועבר לגור בהרצליה, שם גר עד יומו האחרון.
נפטר במפתיע מדום לב ביום חמישי 13.4.2023 כ"ב בניסן תשפ"ג.
השאיר אחריו משפחה וחברים המומים וכואבים.
משה היה ידוע בכישוריי הבישול ובמטעמים שהכין. אהב לעזור לכולם ועשה זאת תמיד ברצון ועם חיוך.
אבא נזכור אותך לעד כאיש משפחה בעל לב רחב ונתינה אינסופית. אוהבים ומתגעגעים.
יהי זכרו ברוך!

משה ליד המשאית שכה אהב.

כתבה: בתו, שיר לבקוביץ

אבא שלי, יקר שלי, העולם שלי, הגב שלי אני לא מאמינה אני פשוט כבר כמה שעות בסיוט, סיוט מתמשך. מי מאמין, אני לא כאן אני בהזיה, מישהו צוחק עליי זו בדיחה רעה. תתעורר אבאלה שלי, תתעורר אני צריכה אותך איתי, כולנו צריכים אותך אחים שלי, הנכדים שלך, שני כלתך , אחיות שלך זהבה ונחמה אח שלך ישראל, אחיינים, גיסים, וחברים ומי בעצם לא? . לא מצליחה למצוא מילים מי חשב בכלל, מי חלם אבא מי חלם?
אבא שלי הגיבור, שעבר כל כך הרבה ותמיד הצליח לעמוד על הרגליים, ולעבור עוד מבחן ועוד מכשול. תמיד איתן, תמיד חזק, תמיד אמרת שהכל יהיה בסדר.
מי יחבק, מי ינשק, מי ישלח לי הודעה עם שאלות איפה את, לאן הלכת, מי יציק עד שאתעצבן, מוכנה להתעצבן כל חיי רק שתעמוד איתנו כאן. ותחייך את החיוך היפה שלך ותחבק עם הידיים החזקות שלך. אבא הראשון שעוזר גם בלי מילים. לב אחד גדול, נשמה, נשמה ענקית שנלקחה מאיתנו בטרם עת. לא סתם אומרים שהשם לוקח את הטובים, הוא ידע את מי לבחור, לקח את הכי טוב, אין אבות כאלה כמוך בעולם. מאחלת לכולם אבא כמו שלי, שלנו. סמל ודוגמה לנתינה אין קיץ, לאדם משכמו ומעלה, לא עשה רע לאף אחד, תמיד שם הראשון האדם ששם את עצמו אחרון, העיקר שלנו הילדים והנכדים תמיד יהיה טוב תמיד נחייך, תמיד נצחק. תמיד נהיה ביחד. לא יכולת לשמוע שלמישהו מאיתנו לא טוב, או רב.
אבא תמיד אמרת אל תדחי למחר משהו שאת יכולה לעשות היום. מבטיחה שאני אלך בדרך הזו כמה שאפשר.
מי יכין את האוכל שלך, זה שתמיד חיבר את כולנו והיה הדבק. מטעמים שכולנו חיכינו להם, השניצלים, הפסטות, הפשטידות, הסלטים ומה לא. אהבת להיות במטבח, זה היה עולמך וכמה התגאינו שיש לנו אבא שיודע להכין.
לא משנה מה הייתה השעה, תמיד חיכה לנו משהו במקרר, תמיד שניצל במחבת, כריך עם חביתה, פסטה ברוטב שמנת.
אבא היית איש של מעשים פחות דיבורים, אבל דרך העיניים המחייכות שלך ידענו והבנו כמה אתה אוהב גם מבלי שתצטרך לדבר.
רצית לטוס לאמסטרדם, היו לך תוכניות.
לא משנה מה אגיד ומה אומר, מילים לא יוכלו לתאר מה היית בשבילי, ומה אתה עדיין.

הספד ב 30

אבא כבר כמה ימים מנסה לכתוב כמה דברים…
אך הזיכרונות צפים, הדמעות עולות ואיתן המחשבות, ומה בכלל אפשר לכתוב ברגעים כאלו…
לא מעכלת עדיין שאינך פה איתנו…נוכחותך חסרה לי והגעגועים רק הולכים וגוברים.
הרצון שתחזור, שתגיד שלקחת קצת חופש…
כי אבא אין מה שימלא את החור הזה, יש רק תחושת ריקנות.
אבא, היית הראשון לרשום לו הודעה, להתקשר, להתייעץ, לדעת שגם אם היה יום לא טוב יש עם מי לדבר, ועכשיו אתה חסר. שיחות שלך עם בני המשפחה, מכרים, חברים ועמיתים לעבודה, תמיד השתדלת לענות לכל שיחה גם מתוך שינה, וכאשר נשאלת האם הם העירו אותך ענית שלא. לכולם נתת מענה ופירטת, לא ניתקת עד שהשבת לכל השאלות ווידאת שהצד השני הבין.
כזה היית אבא, נדיב, אדיב, ולב גדול עם נתינה עד יומך האחרון. אבא מסתכלת בתמונות על העיניים הטובות שלך, כמה תום, אהבה וחום הן שידרו.
פשוט ילד נצחי עם חיוך ותמיד איזו עקיצה או בדיחה, אך הכול נעשה מאהבה.
אבא מקווה שטוב לך במקום שבו אתה נמצא ושאתה נח. שומר על סבתא בת שבע וסבא יצחק, ושומר גם עלינו מלמעלה. תמיד היה לי חלום להחזיר לך ולו במעט על כל השנים הללו. מקווה שהצלחתי לגרום לך לגאווה. מחכה שתבוא לבקר אותי בחלומות, אוהבים ומתגעגעים כולם. נמשיך את דרכך אתה בליבנו לעד!

משפחת לבקוביץ משה : שיר, זוהר, שי, שרון, שני(הכלה), משה ז"ל ואור

במבה / איציק

(ברכה לאבא משה מחברים לעבודה -יום הולדת לפני כמה שנים)

מזל טוב לך במבה ביום הולדתך,
הערב הזה כולו לכבודך
הערב אתה יושב ומקשיב כמו ילד תמים
בלי מירסים, עצבים ותרשימים.
הערב בלי צילומי פקח שהלך לישון
הערב בלי לעמוד בקונוס הראשון
הערב התרכזנו פקחי אבידר
לפתוח עבורך את זה האתר
ואתה אמור לשבת פשוט
בלי לחלק ציונים זה מטומטם ההוא סמרטוט
הערב אין אתר הומה כמרקחה
ואתה משכין שלום בין פקחים לצוות אבטחה
הערב ללא אפודות זוהרות וברי אורות.
באנו להעריף שבחים תרתי משמע בגדולתך
דבר ראשון תודה לבורא שנתן לנו אותך
שנית, אומר לך אתה באמת זן נדיר
האיש שלנו לכל מזג אוויר
וכשאני שואל פקח למה על תקלה הוא לא מעדכן
התשובה הקבועה, במבה יתקן.
ואם אצלו לתוך הבאגז' תעיף מבט ותסתכל
תמצא מבורג ועד לסוללה של כיפת ברזל
ולמי שיחסר, לגבר הוא יוציא תחתון לאישה חזיה
ועוד יש מקום לקפה וגזיה
ואם האתר יראה מסודר, זה יהפוך אותו למאושר
ואז הוא שולף מנגל ובשר
ובכן במבה אהובינו המקצוען
ברכתנו שלוחה לך מכאן
מה שלא יקרה, לא משנה
אתה אל תשתנה
כי עם יד על הלב ואלוקים עדי
זה מה שהופך אותך לייחודי
עבורך אישית, שבעזרת השם
מה שתבקש יתגשם
ותאמין לי במבה אני כועס ומרוגז
אתה פשוט כשרון מבוזבז
עם קולך הרועם בסגנון סופרן
יכולת להיות אחלה חזן
ושמה ליד עמוד התפילה
היית סופר אחלה חבילה
אבל הבורא, ידע שהוא מוכרח
להביא אותך למערך
וככה זכינו אני חושב
באיש שכולו לב
אז במבינו מאחל אני לך
שביחד איתנו והמשפחה
שתדע רק שלווה אושר ושמחה
והכל מתוך אהבה ורעות
והעיקר בבריאות
תודה יקירי על ההקשבה
הכל מתוך אהבה
ותרשו לי בגאווה
להרים לחייך במבה כוס של ברכה
עד 120 ורק הצלחה.

שני זוגות התאומים, לבקוביץ: ישראל ומשה , נחמה וזהבה – אחים