לוין חיים שלמה

נולד בראשית המאה בעיירה וישקוב, בפולין.
אביו היה יהודי אמיד ובעל נכסים.. אף שנולד לאבא בעל אמצעים, זנח את לימודי התורה ונחשב בעיירה ידען ובקי. לימים חלה בשחפת וכשקשתה עליו ההליכה לבית הכנסת, קידש ביה"כ זוטא בביתו ופעם ביום היה מכנס בביתו מניין לתפילה.
מספר עליו בנו אבי:
3 אחיות ו-2 אחים היו לאבי. הם גדלו בבית יהודי דתי ומקיים מצוות. אל תוך ביתם נשבו ובאו רוחות הזמן ההוא של ראשית המאה. עד מהרה נטשו את הבית רוב אחיו ואחיותיו ופניהם לרוסיה ולאמריקה.
אבי, שהיה החמישי במניין הילדים, נשאר לטפל באביו החולה וסעד אותו עד לשעת מותו.
בנעוריו היה אבא ממייסדי "החלוץ", ומפלגת "פועלי ציון" בוישקוב. הוא ייצג את התנועה בוועידת החלוץ הרביעית שהתקיימה בוורשה.
בשנת 1920 התגייס לצבא הפולני והשתחרר אחרי זמן קצר עקב ראייתו הלקויה. משחר ילדותו היה תאב דעת ולימוד, ומרגע שלמד לקרוא, היה קורא כל דבר כתוב, שנקרה בדרכו. הוא התעניין בספרות יהודית ופולנית, בפוליטיקה, במדעים מדויקים ובמדעי האדם.
בשנת 1925 עלה ארצה והצטרף ל"חבורת מעבר" שבאותה עת 1/5/1925 עלתה על הקרקע ומאז נקרא המקום גבעת השלושה. בשנותיו הראשונות של הקיבוץ עבד בכל עבודה: בבניין, בפרדם, בהבאת מים לישוב.
בסוף שנות ה- 20 הציע עצמו ללמוד את מקצוע הסנדלרות בקיבוץ "הכובש". הצעתו התקבלה והוא קיבל את ברכת הדרך. מאז במשך 55 שנים שימש כסנדלר בקיבוצנו. כשחזר מלימודי הסנדלרות נפגע באוזנו בעצב השמיעה, ומאז נשאר כבד שמיעה, מום שהלך והחמיר עם השנים.
אבא לא חשב להתחתן אך בשיחה גורלית עם אחד מרופאיו השתכנע להקים משפחה – לא חלף אלא זמן מועט ובשנת 1935 בנסיעת ריפוי לאירופה, פגש את מינדלה, רעייתו ואמנו לעתיד.
באותה עת, הייתה העלייה הבלתי לגלית לא"י ע"י נישואים פיקטיביים. רווק שהיה יוצא לאירופה בעניין כלשהו, נתבקש "להתחתן" ולחזור כשהוא נשוי. בתור שכזה ניתן היה לשני בני הזוג להיכנס לארץ. גם אבא נתבקש לעשות כן ע"י חבר טוב שלו ולהביא ארצה את אחותו. איתרע מזלו ובאותה נסיעה התאהב באימנו לעתיד. הוא התלבט קשות מה לעשות אך הבטחתו לחברו, חזקה הייתה עליו, וניסה להביא את אחותו חברו ארצה. כעבור זמן קצר, עלתה גם אימנו לעתיד.
בשנת 1944 נולדה אחותי נעמי ובשנת 1945 נולדתי אני. אהבה ותשומת לב רבה השקיעו אבא ואימא בגידולנו . בהיוולדנו היה אבא, יחסית איש מבוגר ובנוסף כבד שמיעה, אך למרות זאת גידל אותנו ברוח של אהבה ופתיחות ועם המון אהבה ותמיכה.
בתחילת שנות ה-60 סבל אבא מסדרה של התקפי לב. מצב בריאותו הדרדר עד כדי סכנת חיים. אבא ניגש לשיקום בריאותו הכללית והלבבית כניגש למבצע צבאי: הוא נפגש עם רופא שהביא ארצה שיטה חדשה לטיפול החולי לב ועד מהרה שיקם עצמו עד שכמעט ולא נזקק לתרופות למחלתו. פעל ועשה למען בריאותו באדיקות ובדייקנות וראה שנים של חיוניות ובריאות מחשבתית.
אבי היה ערני וסקרן. כל שנות חייו השתתף באופן פעיל באספות ולקח חלק בהווי החיים הקיבוצי. היה איש ספר. למרות בריאותו הלקויה התמיד בעבודה עד יומו האחרון. כאשר נולדו להורינו הנכדים, דאג לשהות במחיצתם ולפנקם באהבה ככל שהשיגה ידו. בדצמבר 1985 נפטרה אימא ומאז מותה החל לדעוך. סדר יומו וחייו הצטמצמו והלכו בקטנות היום יום ובנחוץ בלבד. למרות שצלילות מחשבתו לא הועמה, ניכר בו שמשהו בטעם חייו ניטל ממנו. ביום העצמאות ה-41 מעד ונפל בחדרו ואחר מספר ימים השיב נשמתו לבורא.
צנוע וענו היה בחייו וכל נזכרהו.
השאיר אחריו בת , בן ונכדים.
יהי זכרו ברוך.