ליפשיץ גיורא

כ"ד בחשוון תשל"ד - 19/11/1973

י"ב בסיוון תשע"ט - 15/06/2019

שם אב: אורי

שם אם: עדה

ליפשיץ גיורא

תולדות חיים

גיורא ליפשיץ נולד בתל אביב בשנת 1973. גיורא הוא בנם הבכור של הצייר אורי ליפשיץ ז"ל ועדה ברזילי-ליפשיץ אשתו השנייה של אורי. גיורא הוא ילדו הרביעי של אורי. לגיורא שני אחים צעירים ממנו – אמנון וליאורה. כשהיה כבן שמונה התגרשו הוריו.
את ילדותו ונערותו העביר גיורא ברחוב הדולפין ביפו מול חומוס אבו חסן המקורי. מגרשי המשחקים שלו היו נמל הדייגים של יפו, העיר העתיקה ורחובותיה של יפו. הבית אותו הנהיגה אימו היה בית פתוח לחברים, ובאמת אהבתו הגדולה של גיורא הייתה חבריו. אחד המשפטים שאמר בימיו האחרונים, כאשר חבריו הרבו לבקר אותו היה "זה הזמן הכי כייפי, כולם פה יושבים, מדברים ומעשנים כמו פעם".
גם הבית ביפו בו חי גיורא עם מיכל בת זוגו וילדיו, היה בית פתוח לחברים ומשפחה. זה היה בית שמח ואוהב, בית שהתנגנה בו מוזיקה, בית של זוגיות איתנה, בית של משפחה מאוחדת וחמה.
גיורא היה אמן ברזל ייחודי. הסטודיו שהקים בפלורנטין משך אליו מעצבים ואנשים שהעריכו אמנות יפה. הוא ייצר אמנות מעשית כגון ריהוט ששילב חומרים נוספים ואף פיסל ויצר עבודות אמנות. במהלך עבודתו הציג מספר תערוכות כאשר כמעט כולן התמקדו בריהוט ובאמנות מעשית.
עולמו של גיורא היה עולם עשיר של אמן אוטודידקט שידע לשלב תחומים רבים באמצעותם ביטא את עולמו הרגשי והרוחני. הוא אהב ספרות יפה לצד סיפורי קומיקס, הוא העריץ ציירים דגולים והתלהב מאמני גרפיטי, הוא אהב את עולם הפנטזיה והמדע הבדיוני אך רגליו היו נטועות במציאות.
בדצמבר 2018 התגלה אצל גיורא סרטן אלים בשלב מתקדם. חצי שנה לאחר מכן ביוני 2019 גיורא נפטר, משאיר אחריו את מיכל בת זוגו, זהר ועומר ,בן ובת. לאחר 3 שבועות של הוספיס בית, גיורא נפטר בביתו של אחיו אמנון, בהרצליה, מוקף במשפחתו האוהבת, חברים נאמנים, בילדיו ובאשתו.
גיורא היה אדם מיוחד, שגרם ללבבות של אנשים להיפתח. אין אדם שפגש אותו ולא התאהב ישר. הישירות שלו, עיניו הטובות ושאיפתו לשלום אמיתי בין בני האדם לא השאירו אף אחד אדיש. קולו העמוק היה סימן ההיכר שלו, וחיוכו הרחב יכול היה להמיס גם את הלב הסגור ביותר.
גיורא אהוב שלנו. מתגעגעים.
יהי זכרו ברוך.

גיורא עם מיכל וילדיהם זוהר ועומר

גיורא עם אחיו אמנון

הספד שנשאה אשתו, מיכל, ביום הלוויה

לפני לא הרבה זמן הסתובב בעולם איש.
הוא נראה כמו איש רגיל אבל היה לו כוח על – הוא ידע להזיז לבבות. הלבבות הלכו אחריו נועצים ונועצות בו עיניים, לא תמיד מבינים מה יש באיש הזה שמושך אותם כל כך. גם האיש לא תמיד הבין עד כמה כוחו גדול, כיצד יש ביכולתו להניע עולמות שלמים של הלבבות המקיפים אותו.
יום אחד, כמו בסיפורים, גיבור העל נפגע. באותו הרגע לבבות העולם, בעיקר אלה בהם הוא נגע החלו להמשך אליו מכל רגעי חייו, עטפו אותו, ריככו אותו, חיבקו אותו ובעיקר אהבו אותו.
והאיש הזה שהניע כל כך הרבה לבבות בעולם, גרם להם, בפעם האחרונה להתאסף יחד לענן של אהבה ואז המשיך הלאה, נספג לתוך ההוויה שהיא עצמה אהבה אחת גדולה.
גיורא שלי אהובי. האנשים שנמצאים פה עכשיו לא הכירו אותך כמוני, ואני לא הכרתי אותך כמותם. היו בך כל כך הרבה פנים שנגעו, ברכות ובליטוף שורט, בכל כך הרבה אנשים.
גיורא שלי אהובי. יש לנו אהבה אחרת – יציבה וסוערת בו זמנית, אהבה שמאפשרת לנו להיות מי שאנחנו גם כשאנחנו יחד. מעולם לא הסתרתי ממך דבר, מעולם לא חששתי מהדרך בה תביט עלי, תמיד ידעתי שהלב שלך פתוח. והאנרגיה זרמה בינינו בלי הפרעות, כן אפילו בתקופות הפחות נעימות.
גיורא שלי אהובי. הלכת הלאה כמו בסיפורים. אחרי שעות בהן שכבת, מוקף באהבת אין קץ של האנשים המופלאים שהיו אתנו בחודשים האחרונים, כנפיו של המלאך השומר שלך כיבו במשב עדין נר אחר נר בחדר. ועם הנר האחרון כבית גם אתה.
גיורא שלי אהובי. לא נמאס לי להגיד את המילים האלה.
גיורא שלי אהובי. העצב שוטף אותי, מקרין על קירות ליבי את כל רגעי האמת והשמחה שלנו, ואחרי בכי מזכך מרים את מבטי ואני רואה את זוהר ועומר. שני ילדים שגדלו עם גיבור על ויהפכו להיות גיבורי על בעצמם.
גיורא שלי אהובי, המשך לתוך הנצח, אני פה ממשיכה להשתרש בשביל שנינו.

הספד שנשא אחיו, אמנון, ביום הלוויה

אח שלי
זה לא נתפס, אני כל הזמן חושב על כל היופי שהיה סביבך ב- 3 שבועות האחרונים, היו רגעים רבים ששנאת את זה ולמדנו תוך כדי ובמהירות איך לנסות לעשות לך נעים ולשמור עלייך בלי להפריע. מה שהיה מסביבך היה מופלא, תוך יום אחד היו סביבך כל מי שהיה משמעותי אי פעם בחייך. ביום שלישי הגעת אלי הביתה להיות קצת עם הברזלים שלך, הרגשת אותם כל הלילה ובסוף הלכת לנו לישון. מאותו רגע כל הטוב שהיה בך, יצא החוצה דרך החברים שלך, לא היית שניה לבד, נישקנו אותך, חיבקנו אותך ונפרדנו ממך. כמו גיבור מהמיתולוגיה שכבת שם עם הקעקועים והפאסון ואנחנו בתורנו באנו לומר שלום. את הנשימה האחרונה שלך עשית לצד מיכל אשתך ועידו, הכי טיבעי שיכול להיות. בשום דרך אי אפשר להסביר את מה שהיה שם בבית, הלכת לישון במיטה שלי, ליד מנורה, שולחן וכיסא שאתה בנית, בבית שמלא בפסלים שעשית.
אולי אתה עם אבא ויסמין עכשיו וזה עושה לי נעים, אבל התחושה שלחשוב שלא אקפוץ לסטודיו שלך, שלא נעשה שום עסק ביחד, כי הבנו שזה חייב לקרות, שלא תקרא לתת לך יד בהתקנה, שלא תקבעו איתי להגיע בשבת ב- 16:00 ולהודיע לי 3 שעות לפני שאתם כבר בדרך רעבים וצריך אוכל טיבעוני למיכל.
עומר וזוהר יבינו מה היה אבא שלהם עם הזמן, הם יבינו כמה אהבה הייתה סביבו וכמה אהבו אותו, את האיש שכעס הרבה, אבל הרבה יותר אהב. ולכם עומר וזוהר, אנחנו תמיד נהייה ביחד, אתם חלק מליבי ועצוב לי שזה מה שקרה, אבל שתדעו, היה לכם הרבה מאד אבא, חד פעמי, מושלם בשלו.
ולך מיכל, אני לא יכול לדמיין את מה שאת עברת בשישה החודשים האלו, אני לא יכול לתאר בת זוג יותר טובה שתהייה שם לצידו, את שמרת על שפיות גם כשכבר לא יכולת להחזיק, את היית ב- 100%, בלי להסתכל לצדדים ורק רצית שגיורא יבריא ושכולם יעברו את זה הצורה הכי רגועה שאפשר, גם כשהאדמה נשמטה מתחת לרגלייך פעם אחר פעם, היית מושלמת כמו שבת אנוש יכולה להיות. אני אוהב אותך.
יש כל כך הרב אנשים שעטפו אותנו במהלך הזה ועזרו לנו והם יודעים מי הם ולא יודע איך היינו עוברים את זה בלעדיכם: עידו אסי ואיל וגייסון ועמליה ואמירי וקלייר ויואב ואסף והילדים שלי שהיו צריכים להחיל אותי והחילו ודנה שגם ועוד המון אחרים ולך סיגל שפשוט עמדת מאחורי ביום שקיבלנו את הבשורה ודאגת שלא אפול.
אהובי, רק התחלנו, אין לי מושג איך החיים שלי ירגישו בלי חלק מהלב שלי, חלק גדול. אוהב אותך.