ליפשיץ יואב
כ"ה תמוז תש"ד - 16/7/1944
י"ט תשרי תשפ"ד - 4/10/2023
שם אב: ישראל
שם אם: לינה
זיכרון ליואב
כתבה: אסתי סלע ליפשיץ
יואב נולד בקיבוץ מחניים, אח לגלי (אחיו הבכור) ולמרי (אחותו הצעירה).
בשנת 1952 על רקע הפילוג האידאולוגי בתנועה הקיבוצית בין מפא"י לבין אחדות העבודה, התפלג קיבוץ מחניים ומשפחת ליפשיץ עברה לקיבוץ גבעת השלושה.
יואב התלמיד, היה מוכשר מאד, התבלט כבר אז בשכלו החריף ובמקביל איתגר ללא סוף את המורים בשובבות ובחוסר המשמעת.
את שירותו הצבאי עשה בגדוד 9 של החרמ"ש, כמדריך בקורס מכ"ים, גם שם התבלט בחוכמתו ובאופיו החזק והמיוחד. חריף וחד כתער, ידע תמיד את התשובה עוד לפני שנשאלה השאלה, וחניכיו התייחסו במורא ובכבוד כאחד, למדריך הג'ינג'י המבריק המחונן.
בשנת 1968 נישא יואב לבת הקבוץ רותי דגן ז"ל, ובתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת עזב הזוג את קיבוץ גבעת השלושה ועברו לקיבוץ נוה ים, שם ניהל יואב את ענף הכותנה והביא אותו להישגים מרשימים. ליד קיבוץ נוה ים היה שדה תעופה קטן למטוסי ריסוס. יואב עבר קורס טיס והפך לטייס שריסס את הכותנה מהאויר. בו בזמן גם ניהל יואב בית אריזה מצליח. יואב שאף תמיד לעשיה, לקדם את שאיפותיו ולטפח את כישוריו.
יואב ורותי השקיעו את שנות הנישואים הראשונות גם בלימודים אקדמאיים, ושניהם עשו חיל, כל אחד בתחומו.
בשנת 1975 השלים יואב לימודים לתואר ראשון ב"כלכלה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה" ובשנת 1977 כבר קיבל את התואר "מוסמך בניהול עסקים".
תוך כדי נולדו לזוג הצעיר 2 בנות מקסימות – שרון, שנולדה בשנת 1973 בעת שיואב שירת במילואים בקו התעלה בסיני, בתום מלחמת יום הכיפורים, ונועה, שנולדה בשנת 1975.
יואב הצליח מאד בעבודתו ובעסקיו, המשפחה התגוררה מספר שנים ברעננה, ולצורך השלמת הדוקטורט של רותי, שלמדה את תחום המיקרוביולוגיה, עברו להתגורר למספר שנים במרילנד ארה"ב, שם השלימה רותי ז"ל את הדוקטורט, וכשחזרו לארץ עברה המשפחה להתגורר בעיר רחובות.
בשנת 1994 נפטרה רותי אשתו, לאחר שנים רבות של התמודדות עם מחלה וסבל רב לה ולמשפחתה.
בשנת 1995 פגש יואב את אשתו השנייה – אסתי סלע, שהייתה אז אלמנה מבעלה הראשון – אמיר סלע, מקיבוץ עין החורש, ואמא ל- 3 בנים צעירים.
עם אסתי בחר יואב להקים משפחה חדשה בת 2 בנות ו- 3 בנים, שחיה בשמחה, ברעות, בהכלה ובאהבה רבה. הזוג נישא ב – 9.9.1999 בביתו של יואב בנוה עמית ברחובות, ויואב הפך לאב לבניה של אסתי ואסתי הפכה לאם לבנותיו של יואב.
טוב ליבו ורוחב ליבו של יואב, ההומור המיוחד והשכל החריף, חיבבו אותו על כל מי שהכירו. יואב היה איש בית ומשפחה, שזכה לילדים ולנכדים רבים, שאהבוהו מאד, היה חבר מסור ונאמן, תמיד היה המרכז בכל חבורה, בן זוג אוהב ונאהב, אהב מוזיקה על כל גווניה – מוזיקת ג'ז ונשמה, מוזיקה קלאסית, מוזיקה יוונית ושירי ארץ ישראל הישנה והטובה, אהב ספורט ובעיקר שחיה וסקי שלג, אהב לאתגר את עצמו – הטיס מטוסים קלים, שיחק שחמט, אהב תרבות , אהב לשיר, לצפות בסרטים ובהצגות ואיתגר את מוחו ואת סביבתו ללא הפסק.
בשנים האחרונות לחייו סבל יואב ממחלות קשות שדרדרו את מצבו הפיזי ואת חוסנו הנפשי כאחד.
יואב נפטר בביתו בתל אביב, כשהוא מוקף ועטוף בבני משפחתו, שהתקשו מאד להיפרד ממנו.
יואב נפטר ביום 4.10.2023, שלושה ימים לפני השבת השחורה ופרוץ מלחמת עזה 2023 .
יואב נקבר בקיבוץ גבעת השלושה, ליד בני משפחתו שנפטרו לפניו, ונסגר המעגל.
יהי זיכרו ברוך לעד.
הספד שנישא בלוויה ע"י אשתו אסתי
אהוב שלי.
28 שנים שאנחנו יחד.
אהבה ממבט ראשון, שהובילה ליצירת משפחה חדשה מ- 2 משפחות מפורקות.
תודה לך על 28 השנים האלה.
מיד שנכנסת לחיי, ידעתי שנועדנו להיות ביחד. שכלך החריף, טוב ליבך הענק, הצחקת אותי כל כך עם ההומור המיוחד שלך (אף שלעיתים היה ציני מידי), החוזק שלך, תמיד ידעת הכל, הבנת הכל לפני כולם, ידעת לאהוב אותי, פשוט שבית את ליבי מיד.
די מהר למדתי את האחריות והמחויבות הטוטלית שלך, יושרך וההגינות שבך.
שנינו אהבנו מוזיקה ואהבנו לשיר ביחד ועשינו זאת הרבה ואפילו לא רע.
אהבתי את יצר ההרפתקנות שבך, את חוסר המורא והביטחון שלך בעצמך, ובעיקר- את הנשמה הטובה והענקית שלך.
פעם אהבת לטייל וטיילנו הרבה בארץ ובעולם, פעם אהבת לבלות עם החברים, לצפות בהצגות ובסרטים, לשיר בציבור, לעשות סקי שלג, לטוס ולדאות, לצלול עם הדגים ולעשות טוב ושמח לילדים.
היית לי אהוב, מאהב, וחבר אמיתי.
הספקנו למלא דפי חיים צפופים ומלאים. עברנו לא מעט, כל אחד מאיתנו, גם ביחד וגם כל אחד לחוד, ותמיד שימשנו משען זו לזה וזה לזו.
ברגעי משבר, וגם כאלה היו, תמיד אמרת לי שאי הסכמות צריך ללבן ולפתור, לא שוברים את הכלים אלא פותרים, כי מחלוקות הן מטבע הדבר, וככל שלא נמצא את הפיתרון מתוכנו, אלה יחזרו בכל שלב ובכל מערכת יחסים. גם הפעם צדקת !
שימשת אבא אוהב לבני – אורן אופיר ואיל, והבאת לי 2 בנות מקסימות – שרון ונועה, אותן אני מאד אוהבת, ואני חושבת שבניגוד לכל הסיכויים הסטטיסטיים, הצלחנו להקים משפחה מתפקדת, חמה ואוהבת, שאינה שונה ממשפחה ביולוגית על מלא.
למזלי הרב, גם עבורך המשפחה והבית היו תמיד הבסיס לכל וזה כנראה הסוד.
גם החברים אהבו והעריכו אותך מאד. אהבו להימצא בחברתך והיית מאד משמעותי בכל חבורה, בכל המעגלים שלנו.
זו אינה מליצה ריקה כאשר אומר לך שהכי חשוב לי כיום באמת, שהסבל שלך בעולם שלנו, הסתיים.
אני כ"כ מקווה שכל מה שקראתי על העולם הבא מעדויות של כאלה שחזרו מחווית מוות, הוא נכון.
זה מקל עלי לעבור את הקושי שבימים האלה.
אני מקווה שנשמתך עדיין נמצאת כאן איתנו ושאתה רואה את כל אוהביך מתלכדים יחד, אוהבים, בוכים, מתחבקים, מתנחמים זה בזה ורוצים שגם הבאתך לקבורה תיעשה בדרך בה אתה בחרת.
אני מקווה שדרכך לעולם הנצח תיעשה בנעימים, שתפגוש את אהוביך שכבר נמצאים שם, שילוו אותך כך שלא תרגיש בודד, שתחוש רק אור ואהבה סביבך , כפי שכאן אהבוך כולם.
מקווה שנשמתך מצאה סוף סוף את הרוגע והשלווה ושלא תחוש כל סבל עוד .
אוהבת תמיד.
אסתי.
הספד שנישא ע"י הבת שרון
אבא. בלתי נתפס שכבר לא אוכל לקרוא לך ככה בפנייך או להתעטף בחיבוק מגונן בין זרועותייך.
היית בשבילי תמיד גב יציב, בטוח ואוהב.
היית חזק, עד הסוף. היית איש עבודה, אבל ידעת גם להנות מהחיים. אהבת סקי ומוסיקה ואוכל טוב וגלידה ושוקולד ולצחוק.
היית חכם ונבון; ומצחיק ושנון וחד לשון. ותמיד היית צודק — כפי שדאגת גם להסביר לי אם טעיתי לרגע לחשוב אחרת.
אבל יחידי הסגולה שהצליחו לגרד את המעטה הקוצני ואת שריון הציניות שעטית על עצמך זכו להכיר גם את הרגישות העמוקה וטוב הלב והנדיבות והנתינה האין סופית שלך.
עברת כמה אתגרים ומשברים לא קלים בחיים. לעתים נשברת (כי זה מה שקורה לפעמים לעצים חזקים בסערה), אבל תמיד המשכת הלאה ותמיד היית שם בשביל נועה ובשבילי.
היית שם בשביל לייעץ, אבל גם כשעשיתי בחירות שפחות הסכמת איתן, תמכת בי ונתת לי רוח גבית.
אחרי שאמא נפטרה לקחת על עצמך גם את התפקידים שהיו שלה ודאגת שנמשיך להרגיש שיש לנו בית.
במשך כמעט 30 שנה היית לנו גם אבא וגם אמא. וגם השכלת לבחור כוח עזר מהמשובחים שיש, בדמותה של אסתי — שהפכה ל"אמא החורקת" שלנו, כלשונך — וביחד איתה ועם אורן, אופיר ואיל בנינו משפחה חדשה.
גם כשכבר בקושי היית אתה, עדיין מדי פעם עוד היו הבלחות של ההומור שלך ובימים טובים היית עדיין הנשק הסודי שלי בתשחצים; האיש שלי לענייני ספורט, גאוגרפיה ופוליטיקה.
בליל הסדר האחרון, אחרי תקופה ארוכה שכבר מזמן לא היית אתה, חזרת אלינו פתאום לערב אחד קסום, כולל תאוות המתוקים והשירה בציבור וההומור. אחרי שסירבתי לתת לך לטעום מהקינוחים לפני הארוחה, שלחת את ג'וליוס, שהסביר לי ברצינות רבה שאתה רק רוצה לבדוק שהם בסדר.
בשנים האחרונות, ובעיקר בחודשים ובשבועות האחרונים, סבלת מאד. אני לא יודעת לאן בדיוק הלכת, אבל אני רוצה לקוות ולהאמין שמצאת שם, סוף סוף, קצת מנוחה.
תמסור ד"ש לאמא.
אוהבת תמיד, שרון.
הספד שנישא ע"י הבת נועה
אבא
אבא היה סלע
גם סלעים נשברים
החיים משפשפים אותם לאט לאט,
מתחילים להיווצר סדקים
את רובם לא רואים
ואז הסלע מתפורר
קודם כל מבפנים
ופתאום מתגלים חריצים
לאט לאט החריצים גדלים
וכבר אי אפשר להסתיר אותם יותר
אבל הסלע לא זז ולא מוותר
עד שדי
הוא כבר קטן וסדוק ולא מצליח לעמוד במקום
ולא יכול יותר לנשום
אבא הסלע האיתן שלנו היה תמיד החזק, הכל יכול, הידען, העקשן.
הוא לא קיבל את הסדקים בהבנה,
הוא לא למד לחיות איתם בהרמוניה.
הוא התכחש אליהם וכשלא יכל להסתיר אותם יותר – הוא בחר להתרחק ולהסתתר בתוך עצמו.
אדם בתוך עצמו הוא גר…
אבא רצה שנזכור אותו חזק עם לב ענק וגיבור שיכול הכל. כי כזה הוא היה. עד שנשבר.
גאווה
מילים: דליה רביקוביץ'
אֲפִלּוּ סְלָעִים נִשְׁבָּרִים, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,
וְלֹא מֵחֲמַת זִקְנָה.
שָׁנִים רַבּוֹת הֵם שׁוֹכְבִים עַל גַּבָּם בַּחֹם וּבַקֹּר,
שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת,
כִּמְעַט נוֹצָר רֹשֶם שֶׁל שַׁלְוָה.
אֵין הֵם זָזִים מִמְּקוֹמָם וְכָךְ נִסְתָּרִים הַבְּקִיעִים.
מֵעֵין גַּאֲוָה.
שָׁנִים רַבּוֹת עוֹבְרוֹת עֲלֵיהֶם בְּצִפִּיָּה.
מִי שֶׁעָתִיד לְְְשַׁבֵּר אוֹתָם
עֲדַיִן לֹא בָּא.
וְאָז הָאֵזוֹב מְשַׂגְשֵׂג, הָאַצּוֹת נִגְרָשׁוֹת וְהַיָּם מֵגִיחַ וְחוֹזֵר,
וְדוֹמֶה, הֵם לְלֹא תְּנוּעָה.
עַד שֶׁיָּבוֹא כֶּלֶב יָם קָטָן לְהִתְחַכֵּךְ עַל הַסְּלָעִים
וּפִתְאֹם הָאֶבֶן פְּצוּעָה.
יָבוֹא וְיֵלֵךְ.
אָמַרְתִּי לְךָ, כְּשֶׁסְּלָעִים נִשְׁבָּרִים זֶה קוֹרֶה בְּהַפְתָּעָה.
וּמַה גַּם אֲנָשִׁים.