ליפשיץ לרמן לינה

י' אלול תרע"ג - 12/9/1913

ח' סיוון התשסב - 19/5/2002

שם אב: ישראל

שם אם: רוחמה

ליפשיץ (לרמן) לינה

תולדות חיים

לינה נולדה בעיר אודסה שעל חוף הים השחור. אביה הגיעה מז'יטומיר ואמא באה מברדיצ'ב.
בגיל צעיר עברה המשפחה לברדיצ'ב מקום משפחתה של האם. כשהייתה לינה בת 10 נולדה אחותה , טניה.
לאחר המהפכה הקומוניסטית ברוסיה והתבססותה, החליטה המשפחה לעבור לפולין , שם חיי היהודים היו טובים יותר. כמובן המעבר היה כרוך בבריחה מסוכנת. המשפחה הגיעה לרובנה שבחבל ווהלין (כיום באוקראינה) אז תחת שילטון הפולנים.
ברובנה החלה ללמוד בית ספר בשפה הרוסית אח"כ בפולנית ולקראת סיום התיכון השתלבה ברשת החינוך העברי – "תרבות". במסגרת זו התקרבה לתנועת הנוער החלוצית – "החלוץ הצעיר" ו"החלוץ". למרות התנגדות הוריה . התנועה הפכה לחלק מרכזי בחייה ומחניכה הפכה למדריכה. בגיל 18 ברחה מהבית והצטרפה לקבוצת נוער שחיו בתנאי קומונה והכשירו עצמם לעליה לארץ ישראל.
במשך 3 שנים קשות, עסקה בפעילות זו כשהיא מנותקת מן הבית ומהמשפחה. עלתה לארץ עם קבוצת חברים ב-1934 והגיעה לקיבוץ גבעת השלושה. התברר שאין מקום לקליטתם שם והם עברו לחיות בחיפה בתנאי קומונה והתפרנסו מעבודות שונות. לינה הצטרפה לקבוצה הראשונה של סוללי הכביש ונכנסה בהתלהבות למקצוע קשה זה.
בחיפה פגשה את בעלה לעתיד ישראל ליפשיץ והזוג עבר עם הקבוצה לצפת על פי משימה שניתנה להם על ידי הקיבוץ המאוחד , לשמור על תושבי צפת בשעת מאורעות 1936-1939.
ב-1939 עברה הקבוצה להקים מחדש את ההתישבות היהודית , במחניים. הם הקימו את הקיבוץ והחלו להתבסס במקום. לינה בחרה במקצוע בכוורנות – דבוראות. והקימה את המכוורת במחניים.
עוד קודם, בלחץ המשפחה בפולין החליטו לינה וישראל להציג בפני שני זוגות ההורים את עצמם. לינה הייתה אז בהריון. גלי בנה הבכור נולד בפולין אצל המשפחה, והם חזרו לקיבוץ, למרות לחצי ההורים שישארו בפולין.
כך ניצלו מאימי השואה. ממשפחותיהם נספו כולם . לא נשאר זכר.
בינתיים פורצת מלחמת העולם ה-2, ישראל, כמו רבים מתושבי הארץ ,מתגייס לצבא הבריטי ומשרת בו 6 שנים.
לינה מגדלת את שני הילדים בקיבוץ הקטן והנידח בתנאי מצוקה בעוד ישראל נלחם באירופה.
לינה על פי בקשת הקיבוץ הופכת להיות מורה לילדי מחניים.
בנכונותה התמידית לקבל משימות ולבצען נרתמה גם למשימה זו ללא הכשרה קודמת וכך לימדה שלוש שנים עד פרוץ מלחמת השחרור ב-1948.
עם סיום הקרבות והחזרה לקיבוץ לינה נשלחה ללמוד בסמינר "אורנים" – סמינר הקיבוצים.
ב-1952 במסגרת הפילוג בתנועה הקיבוצית, עוברים מייסדי מחניים ומתחלקים לגבעת השלושה וליפעת. לינה ומשפחתה היו מן העוברים לגבעת השלושה.
בגבעת השלושה המשיכה לינה בעבודתה כמורה ואח"כ מנהלת בית הספר תוך כדי השתלמות בתחומים שונים, בדגש על חינוך מיוחד. עם צאתה לפנסיה ממשרד החינוך המשיכה בעבודתה בחינוך המיוחד עד גיל 85.
פטירתו של ישראל ב-1986 השאירה אותה בודדה בביתה בקיבוץ. ילדיה התפזרו ברחבי הארץ.
מותה הטרגי של בתה הצעירה מרי ב-1989 היה עבורה מהלומה קשה וזעזוע ממנו לא התאוששה.
ב-2002 נדם המנוע ולינה נפטרה בביתה בצורה שאיחלה לעצמה – ללא ייסורים ובלי להיות נטל על אחרים.
יהי זכרה ברוך.

החלוצה לינה לרמן , בסלילת כבישים באיזור חיפה

ישראל במדי צבא בריטי ולינה , לפני יציאתן למלחמה באירופה

דברי בנה- גלי, על קברה

אמא שלנו
אישה מדגם שלא מייצרים יותר. 89 שנותיה מהוות פרק מדהים של נעורים מנתצי מסגרות. נטישת בית חם ואוהב , לטובת בנית קיבוץ בארץ נידחת. דור של חלוצים ,חולמים ולוחמים. אמא עבדה במנסרה, בסלילת כבישים, בכוורנות – ובמיטב שנותיה הבוגרות עלתה על מסלול ההוראה והחינוך עם דגש על החינוך.
ובאמצע , אבא מתגייס ל- 6 שנים לצבא הבריטי ואמא מגדלת את הילדים בתנאי מצוקה של קיבוץ הנתון במלחמה מתמדת.
ואם במודלים אנחנו עסוקים, אמא הייתה הדגם של אמא פולניה: כל הזמן מארגנת את המשפחה – משפחה קטנה שעם הזמן הולכת וגדלה. כדוגרת על אפרוחיה לוודא ולדאוג שהכול תקין, בסדר, כראוי.
פטירתו של אבא השאירה אותה בודדה בהמשך הדרך- ובמיוחד הטרגדיה של מרי סדקה בה סדקים עמוקים , וכמתאגרף בזירה שספג מהלומה קשה – וקמה והמשיכה , אבל הסדקים נשארו.
היא המשיכה בעבודתה בחינוך המיוחד עד גיל 85 – פלא פדגוגי לכל הדעות.
אמא, אני מחבק אותך ומצדיע לך!

הילדים והנכדים

שלושת החברות הטובות: דינה, יפה ולינה . חברות לחיים. ממחניים לגבעת השלושה

אמא – כתב הבן יואב

כבר עברה כמעט שנה מאז עזבת אותנו ועדיין קשה להתרגל לחסרונך.
קשה גם לראות כיצד העולם ממשיך להתנהל בלעדיך, כאשר לא נתת לדבר לעבור על ידך מבלי להתעניין – מה קורה, החל מבעיות ברומו של עולם ועד לנושאים של רגישות למה שעובר על האדם הבודד.
עד יום מותך גילית צלילות, חדות, זכרון מופלא שצעירים ממך בהרבה לא היו מתביישים. היית המרכז והעוגן של המשפחה. דרכך אפשר היה לקבל אינפורמציה מה קורה אצל כל אחד מהבנים, הנכדים והנינים.
כשלא קיבלת מידע בדרך ישירה ניסית להגיע אליו באסטרטגיה מיוחדת רק לך.
כל דבר עניין אותך. נסיעותינו המשותפות בכל ישוב בדרך, בנוף, בפריחה (ידעת את שמות כל הפרחים).
בשנותיך האחרונות כאשר הקיבוץ עבר תהליכי שינוי, דאגת לפעול בנחישות למען זכויות הקשישים בשינויים העתידיים .
את חסרה לי ותחסרי לי גם בהמשך.