פלד (שלמה) מונה (פסחזון)

י"ג בשבט תר"צ - 11/2/1930

כ"ט בתשרי תשס"ה - 14/10/2004

שם אב: ישראל

שם אם: רחל (וישניאק) פסחזון

מונה (שלמה) פלד (פסחזון)

תולדות חיים

מונה נולד בגבעת השלשה הישנה. בהיותו בן 9 שנים כשאחיו הצעיר רפי היה בין שנה ושבעה חודשים התייתם מאביו באופן פתאומי ובלתי צפוי. מאחר שאימו רחל הסתגרה באבלה במשך כשנה נאלץ לטפל באחיו הקטן רפי ושמש לו כדמות אב. קשרי האהבה בניהם היו לשם דבר. מונה היה גאה , נרגש מעשייתו ומלא הערכה לרפי. נהג ללכת עימו לערבי מוסיקה שרפי ארגן עם מקהלותיו ואף שר במקהלת גבעת השלושה – עינת בניצוחו של רפי.
בסיום בית הספר היסודי, מפאת מספר קטן של תלמידים בגילו, הוחלט להעבירם ללמוד בקיבוץ "עין חרוד", שם בילה את נערותו.
החיים גרמו למונה להתבגר במהירות ולקחת אחריות אישית פרטית, חברתית, קיבוצית ומדינית.
בגיל 17 התגייס לפלמ"ח, על אף סירובה של אימו לחתום לו, הצליח לשכנע את דודו שנענה לבקשתו וחתם בעבורו.
שירותו הצבאי היה בחיל השריון. משם נשלח לצרפת ללמוד על טנק EMS – אמ-איקסים. בעקבות נסיעתו נאלץ לעברת את שם משפחתו ובחר בשם "פלד" כאות וסמל לפלדת הטנק. מונה עלה בסולם הדרגות והגיע עד לדרגת סגן אלוף (מבלי שהיה בצבא קבע). יצא למילואים לתקופות ארוכות והיה נערץ על פיקודיו. לחם בכל מלחמות ישראל ואיבד מטובי חבריו – טובי בנינו.
בשנת 1954 נשא לאשה את דיתה (יהודית) לבית וילנסקי ולימים החליטו לעזוב את הקיבוץ למורת רוחה של אימו רחל שראתה בצעד זה בגידה באידיאולוגיה הקיבוצית ובערכיה ונמנעה מלדבר עמם עד להולדת בתם הבכורה- אביטל.
מונה ודיתה קבעו את מקום מגורם בפתח -תקוה קרוב לרחל, מתוך מסירות ואהבת אם. מרבית חייו היה נהג בקואופרטיב "דן".
מונה היה איש ספר, ניחן בכישרון כתיבה בחרוזים והרבה לקרוא מהגיגיו באירועים שונים. אהב לטייל ,הכיר כל אבן ושביל בארצנו וידע את הסיפורים ההיסטוריים על האתרים השונים.
ניגן על מפוחית באירועים חברתיים וכך ליווה את השירה הישראלית שכה אהב. כשפרש לגמלאות החל לטייל בעולם, חקר ולמד על המקומות אותם תר ואהב להעניק מהידע שצבר ולהדריך חברים ומקורבים שנסעו בעקבותיו. למונה היו ידי זהב – מצא פתרונות טכניים וסרב להיפרד מפריטים כי "אפשר לתקנם ולהחיותם". היה ספורטאי, שיחק טניס ונהג לשחות יום יום בבריכת גבעת השלושה.
אהבתו לבנותיו ולנכדיו, המעטפת החמה והערכית שהעניק להם, המעורבות בגידולם, החינוך הערכי שגדלו על ברכיו, נשארים חקוקים ומהווים נתיבים משמעותיים בחייהם – בבחירות, בקבלת החלטות ובנווט דרכיהם.
מותו היה פתאומי והשאיר את המקורבים אליו בתדהמה .חור גדול שנפער בליבנו מתרחב מסרב להאמין שהלך מאיתנו. עץ הזית שאותו הרים וגדע את חוט חייו, שתול למרגלותיו בקיבוץ.
השאיר אישה – דיתה ושתי בנות – אביטל ונורית ונכדים.
יהי זכרו ברוך.