מז'יבובסקי מנוחה

י"ח סיוון תרס"ח - 17/6/1908

י"ח חשוון תשנ"ט - 7/11/1998

שם אב: אלכסנדר- זיסל

שם אם: שיינה (יפה)

מז'יבובסקי מנוחה

תולדות חיים

מנוחה לבית יבלסון נולדה בריגה שבלטביה, למשפחה אמידה ומסורתית. במשפחה הין שתי בנות ושני בנים. משפחה שהעריכו בה כל נושא הקשור בהשכלה ולימודים. מנוחה, עברה בהצלחה את בחינות הכניסה לגימנסיה, סיימה בהצלחה. והוציאה תעודת בגרות מלאה. המשיכה את לימודיה בסמינר לאחיות אך לא סיימה והחליטה לעזוב הכל ולעלות לא"י. ב-1929 מגיעה מנוחה לקיבוץ גבעת השלושה. כאן הכירה את משה . ב-1931 הם נישאו ושנה לאחר מכן נולדה בתם היחידה – אלדמע.
כעבור שנתיים יוצאת המשפחה לשליחות ב"החלוץ" בפולין. לאחר שנתיים בורשה הם חוזרים לגבעת השלושה. משה למזכירות ומנוחה מקימה את גן הירק.
מנוחה לא חיכתה אף פעם שיטילו עליה תפקידים או כל אחריות אחרת. מנוחה הייתה היוזמת. כשזיהתה בעיה מסוימת מיד לקחה על עצמה לטפל בנושא. תמיד בשיטת "אחרי". הייתה חלוצה אמיתית ההולכת לפני המחנה. התברר שאף אחד לא מתנדב לנקות את השירותים והמקלחות הציבוריות. ההזנחה הייתה נוראית. מנוחה לקחה על עצמה. ארגנה הכול. ניקתה , תיקנה, הפעילה והעמידה הכל מתפקד ונקי.
כל זה אחרי שנים של עבודה בגן הירק עם עבודת ילדים ופלמחניקים. אמר עליה פלמחניק מפורסם,- שייקה אופיר "כשרואים את מנוחה עובדת לא מתבדחים יותר".
כעבור שנים שכבר הייתה סבתא, לקחה על עצמה ריכוז עבודות הקטיף בפרדס. מנוחה לא שקטה, וכשהגיעו חברות הנוער מרומניה, פולין ויון, מנוחה קלטה אותם והייתה המטפלת שלהם. והרבה יותר ממטפלת – אמא שלהם. כך הם אמרו עליה. עד יומה האחרון הם אהבו ושמרו איתה על קשר.
הפריע למנוחה, כי פחי האשפה הפזורים במשק לא נקיים וסביבם מתגלגלת אשפה. כל בוקר כבר בגילה המבוגר מאד הייתה קמה ועושה סבוב במשק לנקות ולסדר.
על משמרתה זו מצאה את מותה. כאשר ירדה באחת הפינות לנקות , מעדה ונפלה – ולא קמה יותר . מעל 90 הייתה.
עם כל תפקידיה , מנוחה ידעה לתת תשומת לב ולדאוג לנכדיה ומשפחתה. שלא ידעו מחסור באוכל , תמיד דאגה גם לנינים.
כותב חתנה בצלאל צור: " אנחנו מאוד אהבנו אותה.".

כותבים נכדיה :
עד רגעיה האחרונים הייתה פעילה ,ערנית ומעורבת. בעיקר בעלת רצון עז לעצמאות. נהגה לומר לנו, כל עוד אני חיה , אני מחליטה על עצמי. לפעמים גם רצתה להחליט עלינו. ואכן סבתא הייתה ידועה כמחלקת הוראות. – איך לארח, מה להגיש, שהכל יראה תרבותי ועשיר.
לא תמיד הסכמנו איתה, לא תמיד הייתה לנו סבלנות, אך התרגלנו וקבלנו. ועכשיו את איננה ולנו את חסרה.
נזכור ונאהב אותך כולנו.
יהי זכרה ברוך.