מטסס גליה

ט"ז תמוז תרצ"ט - 3/7/1939

י"ט אדר תשפ"ג - 12/3/2023

שם אב: פסח

שם אם: אליזבט

מטסס גליה

תולדות חיים

אמא יקרה ואהובה שלי,
אני לא יודע מאיפה להתחיל, לא הכנת אותי לכך. אסתי הזעיקה אותי שנפלת בבית וביקשה שאגיע הבייתה. הגעתי מיד אך לצערי איחרתי וכבר לא היית איתנו.
נולדת ברוסיה, הורייך נפרדו ואימך נישאה בשנית לסבא פסח, איתם עברת לפולין, שם נולדו אחייך פליקס שרק לפני שבועיים נפטר ואחיך דוד שיבדל לחיים ארוכים.
הגעת לקיבוץ עם הורייך, כשאת היית בת 19. את היית היפה בנשים, פגשת את אבא .
את ואבא נפגשתם בקיבוץ, נישאתם והקמתם משפחה ובית לתפארת.
65 שנות נישואין.
כאן נולדנו – משה, אילן ואביטל. אביך לא הסתגל לחיים בקיבוץ והוריך עזבו לחולון. בהמשך חזרה אימך אליזבט לקיבוץ והיא קבורה בבית העלמין בקיבוץ.
גדלנו והתחנכנו בלינה המשותפת, כך היה מקובל פעם. לנו הייתה ילדות מאושרת אבל אני יודע שלך זה היה ממש קשה שכל לילה היית צריכה להחזיר אותנו לבית הילדים.
אבא ואת אימצתם את לאה ומלי ז"ל.
כולם ידעו ששווה לבוא ולבקר את גליה – היית אלופה באפייה. תמיד היו לך פחים גדולים של עוגיות, הכול מאפה ידייך. זה היה הפינוק שלנו – היינו מגיעים בשעה 16:00 לביקור, התפנקנו והבאנו איתנו חברים שייהנו יחד איתנו, את כולם קיבלת באהבה ופתחת את הבית בחפץ לב.
במהלך השנים, עבדת במטבח של הקיבוץ, אין חבר קיבוץ שלא זוכר את הקציצות של גליה, כך הן היו מכונות.
היית מכינה כמות אדירה של קציצות שתספקנה לכל חברי הקיבוץ והן היו מתחסלות ברגע.
כאשר חדר האוכל נסגר, עברת לעבוד ב'בית דור' – בית מוגן, שם דאגת בתשומת לב לוותיקי הקיבוץ שעזבו את בתיהם ועברו להשגחה. היית כל כך מסורה, דואגת לכל אחד ואחת, נישקת וחיבקת כאילו היו כולם ילדייך.
גם סבתא אליזבט חיה מספר שנים בבית דור, והיא זכתה לטיפול מסור ממך.
מ'בית דור' פרשת לגמלאות, עשית לביתך, טיפלת והתמסרת לאבא.
את ואבא הייתם זוג יונים. אוהבים מאוד ודואגים זה לזו.
הערצת את אבא, היית מתעוררת בבוקר, מכינה לו את הקפה וארוחת הבוקר.
יוצאת לעבודה בגינה, שם עבדת שעות רבות, מנכשת עשבים, שותלת צמחים, זורעת, מנביטה, משקה. הגינה שלך תמיד הייתה צבעונית וחגיגית. כל כך אהבת לגנן. גם כשהיה לך מאוד קשה, לא וויתרת על העבודה בגינה. ידעת בדיוק כמה עציצים יש לך ויכולת לזהות אם נעלמו כמה.
בצהריים – היית מכינה את ארוחת הצהריים לאבא, יושבים ואוכלים יחד ולאחר מכן היית נכנסת לנוח.
אחר הצהריים התעוררתם לקפה משותף, שוב לעבודה בגינה, ארוחת ערב ושעות משותפות של ישיבה על הספה עם אבא בצפייה בטלוויזיה.
הנכדים היו עבורך כל עולמך, תמיד התרגשת לראות אותם עד דמעות, היית גאה במשפחה כל כך ולא חסכת מלהגיד זאת. כולם שאלו עלייך, באו לבקר, זה היה נוהל קבוע לקפוץ לסבא וסבתא מאז שהיו קטנים ועד היום.
אמא – אני יודע שהיית גאה בי מאוד, תמיד דיברת על ההישגים, השקדנות והחריצות שלי. הבאתי לכם המון נחת וגאווה.
אהבת מאוד לבוא אלינו לארוחות שישי, הסתכלת על כולנו בהערצה גדולה ואמרת אני גאה ושמחה מהשבט שלי – זה מה שנותן לי את הכוח להמשיך ולחיות.
עכשיו אמא אהובה שלי – אין לי מילים להביע את גודל הכאב והאובדן הגדול.
עזבת אותנו מבלי לומר שלום או להכין אותנו לכך, פשוט נעלמת, בדיוק כמו שרצית, בלי להכביד על אף אחד, להיעלם מבלי לסבול או לגרום לסבל למשפחה.
אמא, את תחסרי לנו מאוד, מבטיחים לך לשמור היטב על אבא כפי שאת שמרת.
נוחי על משכבך בשלום, תביטי על כולנו מלמעלה ותמשיכי להיות גאה בדור ההמשך,
אוהבים מאוד וכואבים את לכתך.

מכולנו – בעלך- שבתאי
ילדייך – משה'לה, אילן ואביטל
נכדייך – רותם, עפרי, עדן, ניצן, דניאל, מעיין ואופיר.
הנינות – מיקה, רוני ונויה
הכלה – אסתי
החתן – חיים
הבעלים של הנכדות– גלעד וחן

 

שבתי וגליה ביום חתונתם