מיליקובסקי זהבה

ט' ניסן תרע"א - 7/4/1911

ד' ניסן תשס"ד - 26/3/2004

שם אב: ישראל

שם אם: ברינה

מיליקובסקי זהבה

תולדות חיים

זהבה נולדה בעיירה קוסוב פולקה, שברוסיה הלבנה להוריה ישראל וברינה מיליקובסקי.
בצעירותה למדה בסמינר למורות בגרודנו. זהבה עלתה לארץ בשנת 1935. העברית הייתה שגורה על פיה וכך השתלבה בגבעת השלושה במערכת החינוך של כיתות התיכון והייתה לאחת המחנכות הבולטות במשך עשרות שנים.
זהבה לימדה את המקצועות ההומניים והתמחתה בהיסטוריה. כשגבעת השלושה קלטה חברות נוער, שעלו ארצה לאחר השואה, היא קיבלה על עצמה את חינוכם, עבדה איתם בשדה וגם יצאה איתם לטיולים. את כל ליבה ומרצה השקיעה זהבה בעבודת חינוך והתמסרה מאוד לתלמידיה. עשרות שנים היא עבדה בביה"ס, שם מצאה עניין רב וסיפוק. היא יצרה קשרים חמים עם תלמידים, שהמשיכו לבקרה ולדרוש בשלומה במשך השנים.
אהבתה הרבה למילה הכתובה ולספרים, הביאה אותה מהחינוך – לספריה. זהבה הייתה ספרנית מעולה, משכילה, מתמצאת בספרות העברית והכללית, ידעה תמיד על איזה ספר להמליץ לילדים ולמבוגרים.
היא הניחה את היסודות ופיתחה את הספרייה העיונית, והעשירה אותה בספרי עיון הדרושים לתלמידים ולמורים. היא ידעה לסייע ולהמליץ למורים על החומר הרלוונטי להכנת השיעורים.
אינטליגנטית, ערה למתרחש סביבה, דעתנית, מגיבה ומביעה עמדה נחושה. בעלת עקרונות ודבקה בעקרונותיה, חסכנית ומסתפקת במועט.
בשנת 1997 עברה ל'בית דור', המעבר לא היה קל לאישה עצמאית ובלתי תלויה, ששמרה בקנאות על הפרטיות שלה. קשה היה לה במיוחד, שלא יכלה לקרוא . בכ'ז היא התאימה את עצמה למצב החדש והשלימה עם המציאות שנוצרה , חייתה ב'בית דור' – כשבע שנים.
יהי זכרה ברוך.

כתבה: תלמידתה פנינה שפי

זהבה לימדה את במקצועות ההומניים בכיתות ההמשך בגבעת השלושה במשך עשרות שנים. ואח"כ עבדה שנים רבות בספריית החברים.
זהבה הייתה מחנכת שלנו בכיתות ט'- י"ב, לימדה אותנו ספרות, היסטוריה יהודית וכללית ומקרא (לשון לא לימדו אז בביה"ס הקיבוצי). זכורים לי במיוחד שיעוריה על סיפורי עגנון מתוך הקובץ "על כפות המנעול" ("בדמי ימיה", "פנים אחרות", "הרופא וגרושתו").
וכן "שירי סוף הדרך" של לאה גולדברג, ניכר היה שהיא אוהבת את מה שלימדה, אם כי מעולם לא הפגינה רגשות כלשהם.
בשנת 1980 נכנסתי לעבוד איתה בספרייה: עשינו ביננו חלוקה, שהיא תמשיך בעבודתה בספריית החברים, שכללה בעיקר קטלוג קפדני ורכישת ספרים ואני אהיה אחראית על חדר העיון וספריית הילדים. כמו כן פתחנו משחקיה בצמוד לספריית הילדים. הייתה זו לגביה מהפכה רצינית, אך היא ספגה זאת, כי הבינה שהזמנים משתנים.
זהבה הייתה רווקה ולא הקימה משפחה משל עצמה, היא הקדישה את כל חייה לעבודתה.
היו ביננו קשרי עבודה וסוג של חברות: במובן מסוים המשכתי את דרכה החינוכית.
מאוד הערכנו את זהבה על חוכמתה, הידע שלה, צניעותה, השקפת עולמה הקיבוצית המוצקה.
זהבה לא נעדרה מעולם מעבודת ההוראה שלה, אלא אם כן הרגישה ממש רע.
זהבה הייתה שכנה וחברה של משפחת רוזנצווייג והייתה מגיעה בחברתם, באופן קבוע בשבתות לחדר האוכל ולסרטי הקולנוע בימי שישי.
לזהבה הייתה אחיינית, שהייתה עימה בקשר קבוע ושהייתה באה לבקרה עד יומה האחרון.
בערוב ימיה היא עברה, ל'בית דור" כפי שהיה נהוג. וסיימה את חייה בזקנה ושיבה טובה.
יהי זכרה ברוך.

זהבה וחברות הקיבוץ – ב'יום החברה'