מילשטיין (סיומקה) שלמה

כ"ט אדר ה'תרס"ח - 1/4/1908

ט' אדר תשל"ו - 10/2/1976

שם אב: משה

שם אם: אטל

מילשטיין (סיומקה) שלמה

תולדות חיים

סיומקה נולד בלוצק שבפולין בשם שלמה, משלמה הפך השם לשלומקה (שם חיבה) ושם הפך לסיומקה. במרכז הפועל קראו לו סיומה. כשהיה בן חמש הוא חלם שסבא שלו מלמד אותו לומר קדיש, אחרי ברור הסתבר שהסבא נפטר באותו הלילה.
יוצא הכשרת קלוסובה, ומגיע לגבעת השלושה כמו רבים מחבריו בהכשרה. התערה והיכה שורשים עמוקים בארץ ובקיבוץ.
סיומקה ומינקה היוו כעין "מוסד" יחודי במשק בקליטת עליה בחדרם/ביתם, באירוח אורחים, בקבלת פני חבר, ביקור חולים, בליווי זוגות צעירים לחופתם ובקשרים ענפים עם כל יוצאי סטולין ולוצק הערים בפולין מהם הגיעו.
סיומקה היה פעיל הרבה שנים ב-"הפועל". נושא הדגל ממש בכל מצעד או הפגנה. חבר פעיל בהגנה בטרם מדינה . בזמן המנדט הבריטי היה עונש מוות על החזקת נשק לא חוקי, סיומקה היה אחראי על ה"סליקים" שהוטמנו בפרדס של הקיבוץ. בחיפוש שעשו החיילים
הבריטים בשטח הקיבוץ הם מצאו רק יתדות שנקברו כל 10 או 20 מטר , נשק הם לא מצאו.
ובהמשך – נאמן לארגון וותיקי ההגנה. דואג לפנקס, לאות ההגנה. ולזר בכל יום העצמאות . לשים על קברי הנופלים.
סיומקה היה משתתף פעיל בכל המשמרות במאבק על עבודה עברית, בפרדסי האיכרים בפתח תקווה. היה בין היוזמים, מארגנים, ומבצעים.
שנים רבות עבד בכרם הענבים , לחם על המשך קיומו וסבל קשות עם עקירתו של הכרם.
בשנות החמישים נענה סיומקה לקריאתו של בן גוריון להחליף את שמות המשפחה הגלותיים , לשמות עבריים. השם שבחר סיומקה היה – סלעי. אבל אחרי שנתיים בלחץ בנו משה שאמר לו: " אתה נשארת יחידי מכל המשפחה " הוא חזר לשמו המקורי, מילשטיין. ב1950, סיומקה ומינקה עוזבים את הקיבוץ עם שני בניהם, זמי ורן. מתיישבים במושב משמרת וכדרכו נקלט והתערה שם. שנה לאחר מכן נקלע הקיבוץ המאוחד למשבר קשה ומתחיל תהליך הפילוג בכל הקיבוצים. למושב מגיעה משלחת מגבעת השלושה ומשכנעת אותם לחזור ולעזור לקיבוץ במשבר. אמרו לו: " הבית נהרס ואתה נשאר בחוץ". סיומקה ומינקה מקבלים את צו התנועה וחוזרים.
סיומקה ידע את סוד החברות, פשוטו כמשמעו. יצר קשרי חברות חמים עם זקנים וצעירים, וותיקים ומצטרפים חדשים, כשפגשת בסיומקה תמיד התענין בשלומך. הכל ברוח טובה ונעימה. על סיומקה לא כועסים. לסיומקה היה קשר מיוחד לרב של כפר גנים הרב צביק. כל זוג שרצה להתחתן פנה לסיומקה והוא ארגן את החופה בחצרו של הרב. ובמסיבת החתונה רקד עם הזוג את הריקוד המסורתי – השרלה.
הוא קיים בהתמדה מצוות ביקור חולים. בבית ובבית חולים. אצל חבר בודד או משפחה. באצילות.
סיומקה נתן כתף לכל אירוע חברתי או תרבותי. תמיד תרם , עזר, סחב עד הסוף.
לשיא פעילותו הגיע בטיפול במתנדבי חו"ל. ראה בכך שליחות. למרות שלא ידע שפות הבין את כולם וכולם הבינו אותו. סיומקה ומינקה יחד נתנו את כל זמנם וביתם למען ירגישו טוב בקיבוץ. ביום ובלילה.
והנה באמצע פעילותו ליבו נדם. מות נשיקה. רק צדיקים גמורים זוכים לכך.
אב לארבעה ילדים – אראלה, משה, זלמן, ורן. ונכדים.
יהי זכרו ברוך.

סיומקה בראש מצעד בחוצות פתח תקוה.

סיומקה ומינקה – זוג משמיים

סיומקה ומינקה עם קבוצת מתנדבים מאוסטרליה