מלר צורי

י' בתמוז ה' תרצ"א - 25/6/1931

ט' בסיוון ה'תשס"ח - 12/6/2008

שם אב: יעקב

שם אם: דבורה

מלר צורי

תולדות חיים

צורי נולד להוריו ינק(יעקב) ודבורה, אשר עלו לארץ כחלוצים מקלוסובה, והתיישבו בגבעת השלושה, לבנות ולהיבנות בה.
ילדותו ונעוריו עברו עליו בגבעה, תלמיד מצטיין, אוהב ספורט, ובמיוחד כדורגל ושחיה. בן מסור להוריו. בסוף כתה י"א , בתקופת מלחמת השחרור, זייף את תאריך הולדתו והתגייס לפלמ"ח- חטיבת הראל. בצה"ל היה בין השאר מפקד גבול ניצנה בתקופה שלאחר החתימה על הסכם שביתת הנשק עם מצרים, איתם שיחק שש-בש.
כשחזר לקיבוץ עבד בבננות, חתם שהוא מוכן להיות מורה וכך הגיע ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים וסיים תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה. כמורה בדרכו המיוחדת, ידע להגיע לכל תלמיד. כל שיעור היה נפתח בסיפור או אנקדוטה שהיו בכותרות העיתונים, או בהישג מדעי כלשהו – ומכאן הדרך למשוואה הריבועית ולמשולש שווה השוקיים, נסללה. מורה בחסד. מספרים שטיולי בית הספר המפרכים למצדה, למכתשים ולאילת בהדרכת צורי היו שיא החוויות: ההסברים, השירה, העידוד, המדורה והצ'יזבאטים, המילה האישית, רזי הכוכבים, הצחוקים והאווירה המיוחדת.
מההוראה נבחר להיות גזבר הקיבוץ. תפקיד אותו מילא תוך השקפת עולם מקורית- הומניסטית. והרי בימים ההם הגזבר היה כל יכול…
צורי ואראלה החליטו לעזוב את הקיבוץ. צורי מצא את דרכו כגזבר ב"אגרסקו" (חברה לייצוא תוצרת חקלאית) ובמסגרת זו יצא לשליחות בת 5 שנים לדנמרק , קופנהגן כמנהל סניף צפון אירופה.
חוויה מיוחדת הייתה לו הנסיעה עם חברו הטוב יוסי ללמד עברית בסרטוב שברוסיה. אחר כך כגמלאי עבד שנים אחדות כגזבר ב"ארגון ההגנה".
יותר מחמישים שנה אראלה וצורי חלקו חיים משותפים. זוגיות שהייתה בה אהבה, חברות, דאגה הדדית, נושאי ענין משותף, מעגלי חברים ועוד.. צורי היה לנו , אחיותיו, אח אוהב, דואג ואיכפתי. גיס-חבר
לבני זוגנו שלמה ויענקלה. ולאחיותיה של אראלה- תמי ולאה. צורי היה דוד נהדר, נפלא ומשפיע ל – 13 אחייניו אוהביו שעם כל אחד מהם טווה חוטים משותפים בגוונים הייחודים להם.
כאן , בגבעת השלושה, התקבצו כל אוהביך והם רבים, משיבים לך אהבה על אהבתך אותם. על אהבת האדם באשר הוא , שכל כך איפיינו אותך. החכמה , הסקרנות, הטוב, ההומניות, הצניעות, האיכפתיות, הנתינה, המבט החם העמוק, החוכמות- שטיקים-חידות ועוד ועוד ..אוקיינוס של שטחי התעניינות ורוחב אופקיים: מהכוכבים שבשמים דרך חנינא קרצ'בסקי, ספרות יפה, ספרות מדעית, שחמט, גיאולוגיה, קולנוע, טיולים בארץ ובמרחבי עולם, מוסיקה קלאסית על גווניה, פוליטיקה, תרבות, שירים רוסיים ועוד ועוד..
אראלה – גליה ואני חנלה ובשם כל המשפחה, מבקשות, מעומק הלב, להודות לך על כל אשר הענקת ועשית למען צורי, לאורכן של כל השנים .
יהי זכרו ברוך.

כתבו : אחיותיו – גליה וחנה

לצורי / אראלה

אני יוצאת למשימה בלתי אפשרית, לכתוב על אינותך. ואני חשבתי שתחיה לנצח. ואני חשבתי שאתה הבקי בגלקסיות של מעלה, בחוקי ההרמוניה והקונטרפונקט של מטה, בנוסחאות מתמטיות אימתניות, שיש לך שיג ושיח עם כל דבר שיש בו אנושיות, ידע ,רגש והומור פשוט לא תתפנה להבלי העולם הזה, ופשוט לא תתפנה למות…
במלוא תנופת היותך, כרעת לפתע. והנורא מכל קרה.
היית פרפקציוניסט צרוף( אפילו משפט פומפוזי זה נכון ככל שיהיה אינו הולם אותך). וצריך להגיד אותו ביתר פשטות, פשוט היית אתה. וזה נדיר.
הזמן אינו מסיר אותך ממחשבותיי .
היית לי אחד יחיד ומיוחד.
יופייך הפנימי היה ויהיה נר לחיי.
תחושת האובדן כבדה וגעגועי קשים מנשוא.
אך כל עוד נשמה באפי, אמשיך לחיות אותך ואיתך.
ותמיד, תמיד, שותף פעיל תהיה בחיי.

לצורי ! / יעל שהם

" אדון תהייה על מהות ההווה
ומודע תהיה למקורו של העבר
" (לאו טסה)

למען האמת חייבים לומר,שצורי היה עקשן לא קטן. בדעתנות מנומקת היטב הוא לא נסוג משום עמדה בה האמין. היו לו דעות מגובשות, מערכת טיעונים מובנת וידע רחב אותו רכש מקריאה ולימוד מעמיק. צורי מעולם לא "חיפף", מעולם לא אמר משהו לא מבוסס, אך אוי לו למי שלא הסכים עם דעותיו.
אני למשל חטפתי ממנו מקלחת לא קלה ,כאשר ניסיתי להסביר לו מדוע אני נגד נסיגה מהגולן ובעד נסיגה שלמה, מיהודה ושומרון.
נו, נו לזה הוא לא ציפה ממני. "לא מספיק לך שטח", "את צריכה עוד נדל"ן" הוא שאל. ועוד כהנה וכהנה טיעונים, אבל לא ויתר.
לשמחתי הרבה , לרוב הסכמנו. בעיקר היינו שותפים לדעה בקשר לקיבוץ. למרות שעזב את המשק כבר לפני שנות דור, הוא לא סבל שום ביקורת על הקיבוץ כדרך ועל גבעת השלושה כפרט.
הקשר שלו למורשת הקיבוצית היה כל כך עמוק שכל אותם ספרים או מאמרים נגד החינוך הקיבוצי ממש הרתיחו אותו. והאמת גם אותי. אז על נושא זה דיברנו רבות.
כשסיפרתי לו על הטיפול שלי בארכיון גבעת השלושה , הוא מאד העריך זאת. היה לו חשוב שידעו ויזכרו את כל המעשה הקיבוצי. בהקשר לכך חשוב היה לו שיזכרו את פעולתה של אמא שלו , את דבורה שמוקלר. החוברת המצוינת שהוציא לזכרה, אחרי עשרות שנים למותה, היוותה סמל לכל תפיסת עולמו.
כשסיפרתי לו שהכנסתי אותה ישר לארכיון שתהיה לנכס היסטורי חשוב, הוא שמח מאד, כאילו פועלו הושלם.
צורי היה איש ערכים. התנדבות ותרומה לחברה היו דרך חייו.
צורי היה איש סקרן. לא הפסיק ללמוד אף פעם.
צורי היה איש תרבות. בכל תחום אמנותי הוא התעניין, אבל מלכת האומנויות בשבילו הייתה המוסיקה.
צורי היה איש ארץ ישראל. לטייל ולטייל. תמיד ובכל הזדמנות. גם כשהיה לו כבר קשה ללכת, לא ויתר.
צורי היה איש יהודי. משום כך נסע לברית המועצות כדי לפגוש את היהודים וללמדם עברית.
צורי הוא חלק מהביוגרפיה שלי, הוא סיפר לנו על הפלמ"ח, לימד אותנו שירי פלמ"ח ושירי רחוב .
צורי טייל איתנו ב" מטיבי שבת" ושר איתנו ב"חבורת שהם".
צורי היה בעלה של אראלה בת כיתתי מ"הגבעה".
הסתלקותו הפתאומית השאירה בנו חלל עצום.

צורי ואראלה אשתו