בורנשטיין מנחם

ט"ז טבת תרס"ג - 15/12/1902

ו' שבט תשמ"ז - 16/1/1986

שם אב: יחזקאל

שם אם: חנה

מנחם בורנשטיין

תולדות חיים

מנחם בורנשטיין נולד בעיירה רדזימין בסביבות ורשה שבפולין.
למד בבית-ספר עממי, שרת בצבא הפולני. בסיימו את השרות בצבא, מצא עבודה בורשה למחייתו ולעזרת פרנסתה של המשפחה.
אמו נפטרה לאחר לידת אחותו הצעירה שנקראה על שם אמה – חנה, בהיותו עדיין נער. במשפחה היו 6 ילדים, מנחם היה השלישי. אביו עסק במסחר זעיר, חיו בדוחק.
ב-1925 עלה לארץ-ישראל. הצטרף לחבורת "מעבר" בפתח-תקוה. לאחר מכן התאחדו עם פלוגת "עין-חרוד" והקימו את קיבוץ גבעת-השלושה. מנחם שייך לדור המייסדים של "הגבעה". ריכז את קבוצת עובדי הבנין של הקיבוץ. הם בנו הרבה בתים בפתח-תקוה ובסביבתה. זו היתה תקופת המלחמה על כבוש העבודה העברית. מנחם השתתף באופן פעיל במשמרות על יד הפרדסים הנעולים בפני הפועל היהודי, נגד ה"בועזים" שהעדיפו את הפועלים הערבים.
היתה תקופה קשה בארץ. צריך היה להלחם על כל יום עבודה בפרדס ובבנין. הוא עמד בראש שביתת פועלי הבנין ובהתנגשות עם הרביזיוניסטים-מפירי השביתה. הוא היה בין מקימי הסתדרות פועלי הבנין בארץ כחלק מההסתדרות הכללית. כאן הבראשית, כאן ההתחלה.
בשנת 1937 נשלח מנחם לסמינר הרעיוני הראשון של הקיבוץ המאוחד, בעין חרוד. נכבש כולו על ידי תורתו של טבנקין וחבריו. המפגש הזה שינה את השקפת עולמו על חיי הקיבוץ. למד למזג את המשק והרעיון התנועתי הכלל-ארצי. הסמינר הזה גרם למפנה בחייו. מאז שימש בתפקידים רבים בקיבוץ. היה מספר פעמים גזבר בתקופות הקשות ביותר בחיינו. היה בין קבוצת החברים שנשאו בעול הגבעה.
מנחם גוייס גם לעבודה בסדום. שימש בתפקיד מזכיר מועצת פועלי-סדום. זכה לשיתוף פעולה מלא והערכה רבה מאוד מצד כל הגורמים, הן של ציבור הפועלים והן של הנהלת המפעל.
הוא היה בין פעילי המפלגה, מעורה בחיי המפלגה וההסתדרות בפתח-תקוה.
היה בין נושאי דגלה בהפגנות הפוליטיות ובמאבקים נגד השלטון הבריטי.
כאשר קמה המועצה האיזורית "מפעלות-אפק" נבחר על ידי הקיבוץ להיות חבר בהנהלה ובועדות השונות. היה אחד הפעילים המרכזיים שדאג לצבירת אמצעים – לעזרת הקיבוצים והמושבים השייכים למועצה.
המעבר לנזלה והקמת הישוב פה היה כרוך בכאבים ויסורי פילוג, אחותו רבקה ראובני ומשפחתה הצטרפו לפלג "האיחוד" שהקימו את הקיבוץ השכן "עינת" יחד עם חלק מחברי "רמת הכובש". מנחם ורעייתו לאה הקפידו לבקר את רבקה ומשפחתה לעיתים קרובות ולשמור על הקשר המשפחתי למרות חילוקי הדעות הרעיוניים.
בענייני כספי הקיבוץ היה מנחם קפדן ודאג לכל פרוטה פן תבוזבז ושמר על הכלל: "דין פרוטה כדין מאה", כי כספי ציבור הם.
למרות תמיכתה ועזרתה של רעייתו המסורה לאה, סבל מנחם מריחוקה של בתו זיוה שהתגוררה עם משפחתה באילת. וכן מאסון מותו הטרגי של נכדו. בתו זיוה נפטרה בגיל צעיר ובטרם עת.
השנים חלפו, מנחם נחלש וסבל ממחלות, עד פטירתו בגיל 83 .
נזכור את מנחם בורנשטיין – לא רק מתקופת מחלתו וזיקנתו, אלא מהזמנים שהיה במיטב כוחו – גבה קומה, זקוף וחסון ובידו כף הבטון היוצקת את יסודות בתינו פה.
השאיר את רעייתו לאה ושני נכדים.
יהי זכרו ברוך.

הדוד שלי מנחם בורנשטיין / חזי ראובני

מנחם בורנשטיין היה אח של אימי רבקה, מבוגר ממנה ב-7 שנים. אימי הגיעה לגבעת השלושה בשנת 1930 בעקבות מנחם אחיה שהיה בין הראשונים והמייסדים של גבעת השלושה. בעת הפילוג בשנת 1953 משפחתי עברה לקיבוץ עינת. הייתי כבן 6 שנים כשהגענו לעינת.
אני זוכר היטב את מנחם ואשתו לאה מגיעים לביקורים תכופים בעינת. בשבתות בשעות הבוקר היו מגיעים עם עוד בני משפחת אימי מגבעתיים ורמת גן. הגברים במשפחה היו שונים זה מזה בדעותיהם הפוליטיות. אבא הזהיר אותי לא לדבר עם מנחם על פוליטיקה. לא ידעתי בתחילה מה הבעיה בשיחה על פוליטיקה, הייתי ילד צעיר ולא ידעתי הרבה על מחלוקות פוליטיות. אהבתי לשבת עם האורחים ולהקשיב לשיחותיהם. מנחם שמח תמיד לפגוש אותי והיה משוחח איתי על הישגי "הפועל פ"ת" בכדורגל. השיחות גלשו לנושאים המעניינים את מעמד הפועלים – תעסוקה ושכר. מנחם היה איש שיחה חכם ונחרץ בדעותיו. תמיד טען שהממשלה חייבת לדאוג לתעסוקה מלאה ולשכר הוגן לפועלים. לעומתו, אחיו שלום בורנשטיין היה "בורגני" בעל רכוש ומעסיק עובדים ובנוסף חבר הנהלה בעיריית רמת גן ה"ליברלית". מנחם היה מתרגש לעיתים בשיחות, ואז הנשים היו מתערבות ומשנות את נושאי השיחה. בכל מקרה כל בני המשפחה שמחו להיפגש. קרה שקרובינו מהעיר לא יכלו להגיע בשבת, במקרים כאלו היו מנחם ולאה באים באוטובוס במוצאי שבת. לאה הייתה נחפזת לבקר אחת מחברותיה בעינת ומנחם היה נשאר לשוחח ולהתכבד בעוגה טעימה מעשה ידי אימי. פעמים רבות שוחח עם אימי על מצב בריאותו.
היו לו מיחושים שגרמו לו חשד כי הוא חולה במחלת לב. אבל מדי פעם שהגיע לבית החולים שוחרר במהירות והרופאים הרגיעו אותו שזה רק "עצבים". רעייתו לאה מאד דאגה לו. הקפידה בקיץ להדליק את המזגן בביתם ובחורף שמרה שלא יתקרר ויתלבש היטב. אנו לא ביקרנו הרבה אצל מנחם ולאה. פעם אחת נסענו בטרקטור של הגננות רתום לפלטפורמה קטנה. אבא נהג דרך השדות והמטעים ואני ואמא ישבנו על הפלטפורמה. בדרך חזרה כמעט גלשנו לתעלה בצד הדרך אבל הצלחתי להזהיר את אבא בזמן.
לפעמים הייתי מבקר את מנחם ולאה בימי שישי בערב כאשר אני וחברי היינו מבקרים בגבעת השלושה לצפות במופע בידור מעניין. במקרים אלו תמיד היו חברים וחברות בגבעת השלושה שזיהו אותי ושמחו לראות אותי, אבל אני לא זכרתי את רוב החברים המבוגרים.
כשעבדתי בארכיונים של פתח תקוה ועינת מצאתי הרבה תצלומים של מנחם מתקופת עבודתו בבנין. הוא נראה בתצלומים צעיר יפה תואר, עם בלורית גבוהה המתנוססת על ראשו, גופו חסון וגבוה. נראה שהוא אהב להצטלם ולא התעלם מהמצאות המצלמה.
אהבתי גם את בתו של מנחם, זיוה. היתה אישה צעירה יפה, בעלת שיער בהיר. נישאה בגיל צעיר ונולדו לה ולבעלה בת ושני בנים. קרה אסון כבד במשפחה כשאחד הבנים מת בתאונת נשק. אני קיבלתי את ההודעה על האסון בטלפון מאת לאה בורנשטיין. המקרה הזה השפיע קשה על מנחם ולאה.
מעיון בעלוני גבעת השלושה הישנים מצאתי כי מנחם שימש כגזבר עוד ב"גבעה" הישנה. באחד המקרים בנסיעה שלו לתל-אביב נגנב ממנו תיק עם כספי הקיבוץ שיועדו להפקדה בבנק. דווקא ממנו, שהיה שומר לא לבזבז לירה לחינם קרה מקרה כזה.
לא ידוע לי אם היה ביטוח או אם נמצאו הכספים שנגנבו.
אהבתי את מנחם, ידעתי כי סבל הרבה בחייו, אך היה גאה באורח חייו והישגי הקיבוץ בנושאי כלכלה וחברה.
יהי זכרו ברוך.

חברים וחברות בגבעת השלושה: בשורת העומדים מימין יונה קרוק, בתיה בנדר, ,גוטויזר יוסף, מוטיה מדורסקי. מלפנים ומשמאל בנדר יצחק ומעליו מנחם בורנשטיין שני מימין כורע אריה ברסלר,

בניית הבית הראשון בגבעת השלושה – 1930, מימין מנחם בורנשטיין , חיים קמינר.

יחזקאל בורנשטיין אבא של מנחם בורנשטיין ורבקה ראובני

מנחם בורנשטיין ואשתו לאה

זיוה בורנשטיין בתו של מנחם, במדי אחות רחמניה, גבעת השלושה 1948

סלילת הכביש לפתח תקוה. עומד רביעי משמאל יצחק בנדר, שורה שניה, שני מימין כורע מנחם בורנשטיין

צוות הבנין של גבעת השלושה – בנייה בפ"ת, גבוה על הסולם – מנחם בורנשטיין. אוחז באת – הירשקה (צבי הגבעתי), יושב מלפנים – יצחק בנדר.