פומרניץ (מוטל) מרדכי

גם מוטל פומרנץ איננו.
הולך ופוחת הדור, הולך וגווע. דור זה של יוצאי התנועות החלוציות בגולה. בני הדור הזה לא היו אנשי שם, הוגי דעות. היו אלה בחורים ובחורות מעיירות פולין הקטנות, אשר נחנו בתחושה עמוקה של ראיית הנולד, והם קמו ועזבו את בתי הוריהם, הקימו קיבוצי הכשרה, והכשירו עצמם לחיי עבודה ושיתוף בארץ. נוער זה עשה את המהפכה הגדולה בחייו. הם התעקשו להיות פועלים ומגשימים, כדי לבנות חיים חדשים בארץ. התנועה החלוצית בפולין רשמה דף מזהיר בתולדות בנין הארץ.
מוטל היה בן למשפחה חלוצית. שני אחיו הקדימו לצאת להכשרה. הוא נאלץ למלא את חובתו לצבא פולין. בגמר שירותו הצבאי הגיע לקיבוץ בלודז' – אחד הקיבוצים הגדולים שבקיבוצי ההכשרה. הוא השתלב מהר בחיי הקיבוץ. לאחר זמן, תודות לכישוריו הארגוניים, הוטל עליו ריכוז המתפרה. היה זה מפעל בקנה מידה גדול, שבזכותו הגיע הקיבוץ להישגים גדולים ברמת החיים, לעומת העוני והמחסור ששררו ברוב קיבוצי ההכשרה.
מוטל זכה להערכה רבה מצד הפטרונט – הועד הציבורי של אוהדי הקיבוץ, שהיו מיוצגים בו נכבדי המפלגות הציוניות, ביניהם גם המשורר יצחק קצנלסון.
טרם עלייתו ידע מוטל, שביתו בארץ יהיה בגבעת השלושה. הוא הושפע מהשליחים חברי הגבעה, שסיפרו לו על בית החרושת לנעליים, שזקוק לאנשי ארגון בעלי ניסון. למרות שכל חבריו הקרובים נקלטו בדפנה, חזקה עליו החובה, ובאמצע שנת 1938 מגיע מוטל לגבעת השלושה.
מאז במשך 48 שנות חייו בגבעה, שמו קשור בביח"ר לנעליים.
לפעמים אתה עומד ומשתאה: מאין שאב האיש את הכוח להתמיד במשך שנים כה רבות במפעל אחד? שרק בודדים יכולים לעמוד בזה! מוטל השתלב בצוות העובדים. העניינים לא היו קלים כל עיקר. ביח"ר הטלטל ממשבר למשבר. פעם זה משבר חברתי ופעם עסקי. אבל הוא מחזיק מעמד ולא עוזב את המערכה.
אחרי הפילוג הוטל על מוטל להקים מחדש את ביח"ר. הוא נכנס לעבודה במרץ רב, וכעבור זמן לא רב הופעל ב'נזלה', במחסן הגדול ביח"ר וכן גם נפתחה בצריפון הקטן, הסמוך לבניין חנות למכירה קמעונית. גם כאן לא חסרו בעיות. המחסור בידיים עובדות ובבעלי מקצוע גרמו למתח בעבודה. מוטל, שידע לעבוד על כל המכונות, החליף כמעט כל יום מישהו מן הנעדרים בעבודה.
עם השנים כשהוחלט להקים בנין חדש בתוך המשק, ועם הצטרפות כוחות צעירים לניהול, המשיך מוטל להעניק מניסיונו הרב. עם חילוף המשמרות הוא לא פרש ועשה את עבודת יומו יחד עם החברים המבוגרים, העובדים בביח"ר עד יומו האחרון. מוטל, שידע תמיד לדרוש מעצמו
וגם מאחרים, שמוסר עבודתו חרג בהרבה משמונה שעות, היה מצר על ירידת מוסר העבודה, ביודעו שהעבודה היא מרכיב חשוב ביותר להצלחת המפעל. הוא ידע גם שהזמנים השתנו וערכים מקודשים איבדו מערכם.
המתח של השנים בעבודה ומותה של הבת, צביה, הטביעו את חותמם על מצב בריאותו. הוא היה מאושר כאשר אחרי הניתוח שב לתפקד כרגיל, ואף זכה לשבחים מפי הרופאים על עמידתו האיתנה בניתוח ולאחריו. אך המחלה האחרת שקיננה בו הכריעה אותו. יש אשר יתאכזר הגורל לאדם וימלא את כוס יגונו עד תומה.
בעודו שוכב על מיטת חוליו מתייסר במכאוביו, זעזע אותו מותו הפתאומי של האח שמואל. הוא נשא ייסוריו דומם עד רגעיו האחרונים.
ייחודו של מוטל היה – העשייה וההתמדה. הוא היה אחד מבוני המשק המסורים והנושאים בעול. איש שהיה אכפת לו, הוא זכה להערכה מצבור החברים על כל רבדיו.
מוטל ידע להוקיר ולהביע רחשי תודה עמוקים על כל גילוי של חברות בשעות של מצוקה.
תחת מעטה סבר הפנים החמור, כאילו הלם לב חם ורגיש, מלא אהבה למשפחתו הגדולה ולקרובים אליו.
יהי זכרו ברוך.