פומרניץ (מוטל) מרדכי
כח' כסלו תר"ע - 1910
ה' כסלו תשמ"ז - 1986
שם אב: טוביה
שם אם: בתיה
תולדות חיים
מוטל נולד בעיירה קרטוס- ברזה אשר בפולין על הגבול הרוסי.
שלושה אחים היו במשפחה והוא הבכור ביניהם. למד בביה"ס עברי והשפה העברית הייתה שגורה בפיו. היה שותף בעול הפרנסה והקיום של המשפחה. שני אחיו השתלבו בגיל צעיר בתנועת הנוער החלוצית ויצאו להכשרה. הם היו בין מייסדי קיבוץ ההכשרה בלודז'. הוא לא הספיק לצאת להכשרה כי הוא גויס לצבא הפולני. הצטיין כחייל שהצליח לגבור על החיילים הגויים, ברכיבה ובטיפול בסוס שהיה לרשותו. בזכות תושייתו ונאמנותו, זכה לחופשות נוספות – משאת נפשו של כל חייל בצבא.
בשנת 1933 מוטל הצטרף לקיבוץ ההכשרה בלודז', אחד הקיבוצים הגדולים בהכשרה החלוצית. השתלב מהר בחיי הקיבוץ. הודות לכישוריו הארגוניים, הוטל עליו לנהל את המתפרה הגדולה, מקור הפרנסה העיקרי בקיבוץ. היה זה מפעל בקנה מידה גדול. בזכותו הגיע הקיבוץ להישגים גדולים ברמת החיים, לעומת העוני והמחסור ברוב קיבוצי ההכשרה. מוטל זכה להערכה רבה מאנשי הפטרונט – הועד הציבורי של אוהדי הקיבוץ, שהיו מיוצגים בו נכבדי המפלגות הציוניות. ביניהם, גם המשורר יצחק כצנלסון. מוטל ידע לקרב את המשורר שהשתתף בערבי שירה והווי בקיבוץ. חברי הקיבוץ שהיו בלודז' זוכרים ומתרפקים על הערבים האלה.
בשנת 1938 עלה לארץ, ישר לגבעת השלושה. הוא ידע עוד בהכשרה על מפעל הנעליים שקם בגבעה. הוא הושפע מהשליחים חברי הגבעה , שסיפרו לו על המפעל הזקוק לאנשי אירגון ובעלי ניסיון. בבואו לגבעה, המפעל היה עדיין בבחינת סנדלרייה גדולה, במשך השנים גדל והתפתח, נרכשו מכונות חדשות, מספר העובדים גדל, התרחבו השווקים והפך להיות לביח"ר גדול. מקום משכנו היה בבית האריזה שבחצר הישנה בנזלה. וכעת בבניינו החדש, המתרחב ומתנוסס לתפארת. מוטל היה בין מנהליה של תעשיית הנעליים שלנו שנקראה 'נגה' – נעלי גבעת השלושה. הוא היה אחראי על קניית חומרי הגלם, קשר עם הספקים אחראי לטיב, לשיווק וכו'…
מוטל היה כולו מזוהה עם המפעל. את רוב שעותיו ביממה עשה ב'נגה'. לא ידע לאות ועייפות מהי. ידע להפעיל את רוב המכונות, היה לדוגמא בעבודה ובמסירות, בכך היה גם כוחו המוסרי לדרוש מאחרים.
מוטל לא היה אף פעם חבר רשמי במוסדות המשק. לא נתן את עצמו לכך. אבל מעניין שהוא ידע והיה בקי בנעשה בכל פינה. בכל ענף ידע לפרטי הפרטים ובעת הצורך, ידע לחוות דעה ולעוץ עצה נבונה. הוא אהב את המשק ודאג דאגה עמוקה ורצינית להתפתחותו ועתידו.
מוטל היה איש משפחה מסור, אוהב ורגיש מאוד. ( קראנו לו לא פעם – 'אבא הדאגן', אומרים הילדים והנכדים). המתח של השנים שעברו ומותה של הבת הצעירה – צביה, הטביעו את חותמם על מצב בריאותו, הוא היה מאושר כאשר עבר בהצלחה את ניתוח הלב הפתוח ושב לעבודה ולתפקד כרגיל. רק אז מצא קצת זמן לביתו ומשפחתו. השקיע את כל מרצו בשיפוץ הבית, גילה ידיעה והתמצאות בכל הפרטים העשויים לעזור במקצת לנוחיות החיים. אמנם, הספיק רק קצת להנות מהתנאים המשופרים בביתו, אך לא להרבה זמן. מחלה ממארת קשה, תקפה אותו. עבר ניתוח נוסף, התייסר בכאבים חזקים, אבל נשא את ייסוריו דומם.
יש אשר יתאכזר גורל לאדם וימלא את כוס יגונו עד תומה. בעודו שוכב על מיטת חוליו, זעזע אותו מותו הפתאומי של אחיו שמואל מקיבוץ גבעת חיים. אז הוא נשבר לגמרי, מצבו הלך והדרדר עד שהמחלה הכריעה אותו וליבו נדם לעולמים. שני אחים נפטרו בחודש אחד – אכזרי, נורא ואיום.
השאיר אישה -טובה, שתי בנות- נילי ומיכל, בן – טוביה ונכדים.
יהי זכרו ברוך.
איש העשייה וההתמדה
גם מוטל פומרנץ איננו.
הולך ופוחת הדור, הולך וגווע. דור זה של יוצאי התנועות החלוציות בגולה. בני הדור הזה לא היו אנשי שם, הוגי דעות. היו אלה בחורים ובחורות מעיירות פולין הקטנות, אשר נחנו בתחושה עמוקה של ראיית הנולד, והם קמו ועזבו את בתי הוריהם, הקימו קיבוצי הכשרה, והכשירו עצמם לחיי עבודה ושיתוף בארץ. נוער זה עשה את המהפכה הגדולה בחייו. הם התעקשו להיות פועלים ומגשימים, כדי לבנות חיים חדשים בארץ. התנועה החלוצית בפולין רשמה דף מזהיר בתולדות בנין הארץ.
מוטל היה בן למשפחה חלוצית. שני אחיו הקדימו לצאת להכשרה. הוא נאלץ למלא את חובתו לצבא פולין. בגמר שירותו הצבאי הגיע לקיבוץ בלודז' – אחד הקיבוצים הגדולים שבקיבוצי ההכשרה. הוא השתלב מהר בחיי הקיבוץ. לאחר זמן, תודות לכישוריו הארגוניים, הוטל עליו ריכוז המתפרה. היה זה מפעל בקנה מידה גדול, שבזכותו הגיע הקיבוץ להישגים גדולים ברמת החיים, לעומת העוני והמחסור ששררו ברוב קיבוצי ההכשרה.
מוטל זכה להערכה רבה מצד הפטרונט – הועד הציבורי של אוהדי הקיבוץ, שהיו מיוצגים בו נכבדי המפלגות הציוניות, ביניהם גם המשורר יצחק קצנלסון.
טרם עלייתו ידע מוטל, שביתו בארץ יהיה בגבעת השלושה. הוא הושפע מהשליחים חברי הגבעה, שסיפרו לו על בית החרושת לנעליים, שזקוק לאנשי ארגון בעלי ניסון. למרות שכל חבריו הקרובים נקלטו בדפנה, חזקה עליו החובה, ובאמצע שנת 1938 מגיע מוטל לגבעת השלושה.
מאז במשך 48 שנות חייו בגבעה, שמו קשור בביח"ר לנעליים.
לפעמים אתה עומד ומשתאה: מאין שאב האיש את הכוח להתמיד במשך שנים כה רבות במפעל אחד? שרק בודדים יכולים לעמוד בזה! מוטל השתלב בצוות העובדים. העניינים לא היו קלים כל עיקר. ביח"ר הטלטל ממשבר למשבר. פעם זה משבר חברתי ופעם עסקי. אבל הוא מחזיק מעמד ולא עוזב את המערכה.
אחרי הפילוג הוטל על מוטל להקים מחדש את ביח"ר. הוא נכנס לעבודה במרץ רב, וכעבור זמן לא רב הופעל ב'נזלה', במחסן הגדול ביח"ר וכן גם נפתחה בצריפון הקטן, הסמוך לבניין חנות למכירה קמעונית. גם כאן לא חסרו בעיות. המחסור בידיים עובדות ובבעלי מקצוע גרמו למתח בעבודה. מוטל, שידע לעבוד על כל המכונות, החליף כמעט כל יום מישהו מן הנעדרים בעבודה.
עם השנים כשהוחלט להקים בנין חדש בתוך המשק, ועם הצטרפות כוחות צעירים לניהול, המשיך מוטל להעניק מניסיונו הרב. עם חילוף המשמרות הוא לא פרש ועשה את עבודת יומו יחד עם החברים המבוגרים, העובדים בביח"ר עד יומו האחרון. מוטל, שידע תמיד לדרוש מעצמו
וגם מאחרים, שמוסר עבודתו חרג בהרבה משמונה שעות, היה מצר על ירידת מוסר העבודה, ביודעו שהעבודה היא מרכיב חשוב ביותר להצלחת המפעל. הוא ידע גם שהזמנים השתנו וערכים מקודשים איבדו מערכם.
המתח של השנים בעבודה ומותה של הבת, צביה, הטביעו את חותמם על מצב בריאותו. הוא היה מאושר כאשר אחרי הניתוח שב לתפקד כרגיל, ואף זכה לשבחים מפי הרופאים על עמידתו האיתנה בניתוח ולאחריו. אך המחלה האחרת שקיננה בו הכריעה אותו. יש אשר יתאכזר הגורל לאדם וימלא את כוס יגונו עד תומה.
בעודו שוכב על מיטת חוליו מתייסר במכאוביו, זעזע אותו מותו הפתאומי של האח שמואל. הוא נשא ייסוריו דומם עד רגעיו האחרונים.
ייחודו של מוטל היה – העשייה וההתמדה. הוא היה אחד מבוני המשק המסורים והנושאים בעול. איש שהיה אכפת לו, הוא זכה להערכה מצבור החברים על כל רבדיו.
מוטל ידע להוקיר ולהביע רחשי תודה עמוקים על כל גילוי של חברות בשעות של מצוקה.
תחת מעטה סבר הפנים החמור, כאילו הלם לב חם ורגיש, מלא אהבה למשפחתו הגדולה ולקרובים אליו.
יהי זכרו ברוך.
כתב: מאיר בליז'ובסקי.