וידרה מרים

מרים נולדה ברוז'ישץ – עיירה באוקראינה שסופחה לפולין בתום מלחמת העולם ה-1 .
רוב תושבי העיירה היו יהודים. היהודים התפרנסו ממסחר בבקר ותבואה. משפחתה של מרים הייתה משפחה מסורתית אמידה. אביה היה בעל טחנת קמח והילדים חונכו בדרך המסורת. מרים התחילה את לימודיה בבית ספר ביידיש שלמעשה היה אנטי ציוני. מרים וחברותיה התמרדו ועברו ללמוד בבית ספר של רשת החינוך "תרבות" בה למדו בעברית.
הציונות הפכה להיות הגורם המרכזי ברחוב היהודי. מרים הצטרפה לתנועת "החלוץ" ומשם המסלול היה קבוע. הכשרה ועליה לארץ ישראל.
הוריה התנגדו אך זה לא עצר את החלוצה. היא הצליחה לחבור לספורטאים היהודים שהגיעו למכביה וב- 1932 כתיירת ,הגיעה לארץ ונשארה בה. עם גמר התחרויות היא מצטרפת לקיבוץ גבעת השלושה שהיה אז קיבוץ צעיר, ששכן על גבעת חול, ללא בסיס כלכלי יציב. כמו כל החברים ישנה מרים בצריפים ואוהלים.
הענף המרכזי היה הרפת והרפתנים נחשבו ל"עילית" של החברים.
מרים התקבלה לעבוד כרפתנית. כפועלת חרוצה ובעלת הופעה מצודדת רבים ביקשו את קרבתה. העבודה ברפת הייתה עבודה מפרכת. השכמה ב-3 לפנות בוקר. חליבה בידיים כמובן כאשר היא יושבת ושומרת על דלי החלב בין רגליה כדי שהפרה לא תבעט ותשפוך את תנובת החלב. היה עליה להאכיל את הפרות – בעזרת קלשון להעמיס את חבילות הקש והחציר. לבסוף פעולות הקירצוף של הרצפות והפרות למען ההיגיינה.
לאחר הרבה שנים של עבודה ברפת החלה לעבוד כמטפלת בבתי הילדים. הייתה ידועה כמטפלת מסורה וקפדנית.
חדרה הפשוט בקיבוץ היה תמיד ממורק ואסטטי כשהוא מקושט בעבודות מעשה ידיה.
מרים לא הקימה משפחה.
יהי זכרה ברוך.