וייס מרים (זכאי)

כ' סיון, תרע"ג - 25/6/1913

י"ד אייר, תש"ח - 23/5/1948

נפלה במלחמת השחרור

שם אב: צבי

שם אם: אסנת

מרים וייס (זכאי)

תולדות חיים

מרים, בתם היחידה של אסנת וצבי, נולדה בעיירה רדזיכוב על גבול ווהלין שבגליציה המזרחית. גדלה וחונכה באווירה דתית וקפדנית מאוד.
המשפחה התפרנסה בקושי כשאביה של מרים מקדיש את רוב יומו ללמוד התורה. כבת יחידה להוריה , עטפוה הוריה באהבה , חרדה ופינוק. מטבעה הייתה ביישנית , סגורה ושתקנית.
ביקוריה הרבים בבית סבא שבאוקראינה – הבית שרוב הבנים והבנות שם למדו ודיברו עברית והיו פעילים בתנועה הציונית בעיר, השפיעו עליה מאוד והיא החלה גם-כן ללמוד עברית ולהתקרב לערכי הציונות ושאפה לעלות לארץ-ישראל. דעתה התחזקה בכל ביקור בבית סבא, כאשר ראתה את בני המשפחה קמים ועולים לארץ ישראל. מרים ממש קנאה בהם. הוריה התנגדו נמרצות לצעד הזה ומנעו ממנה לצאת להכשרה כפי שרצתה.
עם התגברות העלייה של בני בית–סבא ועלייתו של סבא עצמו ארצה , לא נחה ולא שקטה, עד ליום בו היגיע אחיו הצעיר של אביה כשליח התנועה מהארץ. אז החליטה לתבוע את זכותה לעלות גם. לאחר מאבק קשה עם הוריה הם השתכנעו והותר לה לבסוף להגשים את חלומה, ויחד עם דודה עלתה ארצה. היה זה במאי 1937.
מרים מצטרפת לפלוגת הקיבוץ המאוחד "יודפת" שהתיישבה בצפת והכינה את עצמה לעליה על הקרקע. לאחר מספר חודשים בארץ אי אפשר היה להכירה. כל החששות על קשיי התאקלמות התבדו. הנערה הביישנית התגלתה כעובדת מסורה ואחראית ועברה את כל שלבי הקליטה וההסתגלות מצוין. בצפת נישאה לבעלה חיים, ויחד עלו עם הפלוגה להתיישבות והקמת קיבוץ מחניים. נולדו להם שני ילדים. מרים נרתמה בעול הקמת המשק, תוך התמסרות רבה לפינה המשפחתית. כשהבעל, חיים היה בתפקיד חוץ, והילדים היו קטנים היא הייתה להם אם ואב.
במאי 1948 כאשר הארץ כולה במלחמת השחרור, חברי מחניים נלחמים כנגד הצבא הסורי על הגדרות ובאוויר, ילדי המשק במקלטים. בי"ד באייר תש"ח, 23.5.1948, חדר מטוס סורי והמטיר אש תופת על קיבוץ מחניים. מרים הלכה למטבח להביא אוכל לילדים וללוחמים. כדור מכונת יריה ממטוס האויב פגע בה והרגה.
הניחה בעל, חיים, ושני הילדים יגאל ושולמית.
נטמנה בבית העלמין במחניים.
לאחר מותה הוענקו לה אות "ההגנה" ואות הקוממיות. במלאת שנה לנופלה יצאה לאור חוברת זיכרון בה נכתבו דברי הערכה לזכרה.
יהי זכרה ברוך.

מרים וחיים וייס עם ילדיהם יגאל ושולי

אמא מרים עם יגאל ושולי

כתבה דינה ססובר

"להעלות רסיסים לדמותך הנעלה – דל מידי ניב שפתיי. לא אוכל להביע את אשר היית לנו ולמשפחתך. בבואך אלינו, לצפת, זימן לי הגורל לעבוד אתך יחד במטבח, בתנאי העבודה הקשים שלנו אז, לא קל היה לשמור על השקט הפנימי ועל היחס החברי הדרוש בעבודה המשותפת. אבל את היחידה שתמיד ידעת לשאת הכל תוך שקט והתמסרות. גדולה הייתה הבנתך כלפי כל אחד. ביחסך החברי ובפשטות הליכותיך רכשת בתקופה קצרה את לבנו…"

כתב חיים דן

"… מהוריה רכשה מרים את התכונות שהיו אופייניות לה בבגרותה: מאביה את הענווה והיושר, מאמה את החריצות וכושר המעשה… הסביבה שבה גדלה הייתה דתית-אדוקה. זו הייתה סביבה של חסידים-קנאים … הציונות הייתה זרה לעולם זה כאפיקורסות – ומה גם חלוציות והגשמה; כמוהן כיציאה לתרבות רעה… רק בודדים היו שקמו ומרדו בסביבה זו של אדיקות והתנגדות, והעפילו לארץ על מנת לעבור בה לחיי עבודה וקיבוץ, רק בודדים הם שגילו כוח ורצון לעשות מהפיכה כזאת בחייהם האישיים…"

תרגילי סמפור של ההגנה בקיבוץ מחניים