מרק איריס
כג' אלול תשי"א - 24/9/1951
כ' אדר א תשע"ו - 29/2/2016
שם אב: הרמן
שם אם: רוזה
תולדות חיים
אמא נולדה בבואנוס איירס , ארגנטינה להוריה רוזה והרמן ישראלזון .
סבתא רוזה נפטרה ממחלת הסרטן כשאמא הייתה בת 12 ולאחר כחצי שנה, בשנת 1964 ביחד עם אביה, הם עלו על אונית "אוגוסטוס" עד איטליה ובאונית "מולדת" עלו לישראל. המשפחה התיישבה תחילה בדימונה ולאחר זמן קצר, בשנת 1965 עברו לגור בערד.
לאמא ארבעה אחים, לואיס שחי בארגנטינה, ניצה, אסנת ואורן שחיים בישראל.
אמא למדה בביה"ס תיכון "צימטבאום" בערד והייתה במחזור הראשון של ביה"ס. ערד באותה בתקופה הייתה כמו קיבוץ קטן בו כולם הכירו את כולם וכך הכירה את אבא.
הם הפכו לחברים והתחתנו ב- 16/06/1970 והביאו לעולם ארבעה ילדים: גיא, סהר, ורד ואלה.
המשפחה עברה לקיבוץ ב 01/01/1978 כשהייתי בת חודשיים.
אמא עבדה במהלך השנים בקיבוץ בגיל הרך בגני הילדים ומאוד אהבה את עבודתה עם התינוקות הרכים. בהמשך עבדה בכלבו עם סו סואד.
במהלך השנים, אמא הייתה מעצבת את אירועי הקיבוץ בחגים, בחתונות, הייתה מעצבת את לוח המודעות בחדר אוכל ועוד. אמא תמיד אהבה לעסוק באומנות, עיצוב ואסתטיקה. היא עשתה זאת עם כל הלב והנשמה עם שפע של כישרון בציור, קישוט ועיצוב האירועים.
אמא הייתה אומנית בנשמתה והחליטה להעמיק בלימודי גרפיקה ועיצוב בתל אביב.
החלום שלה היה להקים בית תינוקות משלה ובשנת 2007 כשהתאפשר לפתוח עסק עצמאי משלה בקיבוץ, הקימה בית תינוקות עם תיקי רבינר בו השקיעה את כל אהבתה וזמנה בגידול תינוקות.
אהבתה הגדולה לילדים הביאה עוד חלום אישי בו חלמה לזכות בנכדים רבים. החלום אכן התגשם אך לצערי הרב היא זכתה להכיר 8 נכדים מתוך 12 הנכדים שנולדו להורינו.
אצל אמא התגלה סרטן ריאות והיא אובחנה בחודש מאי .2015 . ונפטרה כעבור מספר חודשים.
העושר האומנותי של אמא תמיד ליווה אותי כילדה, היא הייתה תופרת לנו תחפושות מיוחדות ויפות, בחגים וימי הולדת תמיד חיכו לנו ברכות מעוצבות והבית היה מקושט ושמח, תמיד דאגה לתפור לי את בגדי ונעלי הבלט בצורה מושלמת, הארוחות המשפחתיות שתמיד היו מלאות בכל טוב, הן בטעם, הן במגוון ובשפע והן באופי ההגשה ועיצוב השולחן. הבית תמיד היה חם ועוטף ותמיד היה מתחדש באלמנטים עיצובים של ריהוט, בכלי ההגשה שאמא תמיד אהבה לרכוש ולחדש, עיצוב הגינה שבעזרתו של אבא תמיד הייתה מטופחת ויפה ועוד ועוד ועוד…
אני הכי מתגעגעת לשיחות היומיומיות שלנו. לא עבר יום ללא טלפון ממנה, לשמוע את קולה, אני מתגעגעת לארוחות המשפחתיות, לחיוך שלה, לעצות שלה… לאמא
המשפחה.
כתבה בתה: ורד מרק, שני.
אמא שלי יקרה ואהובה
איך אפשר לסכם חיים שלימים בקטע קריאה? אפשר רק לספר עליך ולהמשיך להחיות את האישיות והנפש המדהימה שהיית.
הוצאתי את הספר 'שלוש המשאלות' של טולסטוי מארון הספרים, ובו הקדשה של תיקי ז"ל אלייך: "איריס שנתיים אנו ביחד! רבות השאלות ששאלנו, לחלקן תשובה, ולרובן עדיין לא, אולי בעזרתו של טולסטוי תמצאנה התשובות האחרות. איריס, מי ייתן ועוד שנה תחלוף לה כשנתיים שחלפו בבריאות, שמחה ואושר. איתך לדרך, באהבה תיקי".
אין לי ספק בכלל שאת ותיקי יושבות שם למעלה ומשלימות פערים, שלא לדבר על הפערים שאת משלימה עם סבא הרמן וסבתא רוזה…
אמא שלי, יקרה שלי, מעל לכל חשוב שתדעי שכולנו כאן בזכותך, להמשיך את הדרך שלך ושל אבא. הייתם זוג משמיים, אנחנו נשתדל לשמור על אבא קרוב, כי עכשיו יש לו תפקיד רציני כסבא.
אמא את נמצאת בכל אחד ואחת מהנכדים שלך – נועה, גיל, דין, אלכס, ארי, גל, יובל, רותם מאיה, נטע אמרי וענבר הקטן, שמאז שהלכת מאיתנו שואל עליך בכל שעה של היום והלילה.
את ואבא הקמתם משפחה לתפארת, יש לך הרבה במה להתגאות. דורות שלמים של ילדים גידלת ועכשיו דווקא עכשיו, שאת אמורה להנות מפירותייך עם אבא – הלכת והותרת חלל גדול.
תחסרי לכולנו מאוד. שולחת לך חיבוק גדול מלואיס וכל משפחתך בארגנטינה הרחוקה.
נוחי בשלום על משכבך.
נוחי לוחמת יפה ואמיצה.
אבא, ילדייך: גיא, סהר, ורד אלה וכל הנכדים.