סגן (מאוריץ) משה

ט"ו באב תרצ"ג - 7/8/1933

כ"ח טבת תשע"א - 4/1/2011

שם אב: ליאון

שם אם: יטי (ינטה)

סגן (מאוריץ) משה

תולדות חיים

נולד ב 7 באוגוסט 1933 להוריו יטי (ינטה) וליאון סאגאן בבריסל בלגיה . בן יחיד להוריו .
למד בבית ספר ציבורי בלגי וקיבל חינוך יהודי בבית.
כשהיה בכיתה ב' בלגיה נכבשה על ידי הנאצים, משה והוריו הפכו להיות נרדפים. בכיתה ג' כבר ענד את הטלאי הצהוב . בסוף כיתה ג' הוריו של משה החליטו להסתתר מפני הנאצים בדירה בבריסל ושלחו אותו למשפחות שונות תמורת תשלום, עד שהגיע לבסוף לכפר בגבול צרפת ב 26 בנובמבר 1942.הוריו נתפשו על ידי המשטרה הבלגית ב- 15 בינואר 1943 ונשלחו לאושוויץ .
הזוג מארי וסיימון דידיון שגרו בכפר בבלגיה ליד גבול צרפת והצילו את משה קיבלו את אות חסידי אומות העולם.
לאחר המלחמה משה אומץ על ידי שינה – חיה בונים שהייתה חברת ילדות של אימו, הן הבטיחו אחת לשנייה שמי שתשרוד את המלחמה תיקח את הילדים של השנייה ואכן שינה חיה בונים הייתה לאימו וילדיה זהבה ומומוס- שמואל בונים היו לאחיו.
משה עלה לארץ במסגרת עליית הנוער בן 14 שנים , בשנת 1947 באונייה " תיאודור הרצל" ביחד עם חבריו קייזר , שבתאי וילי ויענקלה , הם נתפשו ע"י הבריטים והוגלו לקפריסין לחצי שנה אח"כ הגיעו לקיבוץ רמת הכובש משם עברו לגבעת השלושה כשהוא בן 15 וחצי.
בשנת 1962 התחתן עם ברברה ואימץ את בתה – אסתי מנישואיה הראשונים. אח"כ נולדו להם עוד 2 ילדים אריק ב -1964 וגילה ב- 1971 . משה וברברה עסקו בתיאטרון וביימו הצגות חובבים בקיבוץ.
משה למד היסטוריה בירושלים, היה מורה בחברת הנוער, מורה דרך, עבד בענפי המשק השונים : רועה צאן, מטעים, ביח"ר לנעלים. כ 20 שנה עבד ברפת והתמחה בנושא העגלות.
היה שחקן שח מחונן, חובב מושבע של מוזיקת ג'אז וצלם אומנותי שזכה בפרסים בתחרויות ארציות ובינלאומיות. כמו כן יצר כ 4 תערוכות שהאחרונה בהן זכתה להדים רבים. שם התערוכה "מחווה למקום אחר" תערוכה שהיא סיפור חייו של משה .
משה היה סבא ל- 7 נכדים .
נפטר ממחלה 4 בינואר 2011, בן 77.
יהי זכרו ברוך.

נכתב ע"י בנותיו: אסתי וגילה

משה וברברה סגן במסיבת פורים

דברים לזכרו של משה סגן

הכרנו לראשונה את משה בשלהי שנת 1948. היינו קבוצת נוער שעלתה לארץ מהולנד לגבעת השלושה. קבוצה שעלתה בשנת 1947 כחברת ילדים לגבעת חיים וקבוצה נוספת, שהתחנכה ברמת הכובש. בגבעה התגבשנו ונהיינו לחברת נוער ו'.
משה הגיע יחד עם הקבוצה מרמת הכובש בתום מלחמת השחרור: היה נער צנוע וחביב על כולם. בולט ומצטיין בלימודים. שותף פעיל בתחום הספורט והתרבות. נהוג היה אז, באותן שנים כי חברות הנוער יצאו לעבודה ב-7:00 – 12:00 והמשיכו – לספסל הלימודים משעה 14:00 – 18:00. משה עבד איתנו בגן הירק והתייחס לעבודה (שהייתה ערך עליון) במלוא המסירות והרצינות.
כאשר התגייסנו לנח"ל בשנת 1951, התבלט משה בהתמצאות בשטח ובניווטים. בעקות יכולותיו אלו, נשלח ע"י מפקדיו לקורס סיירים. בזמן השל"ת בקיבוץ אייל הנמצא מול קלקיליה, נשלח משה לקורס רכזי גני ירק והפך להיות מנהל הענף באייל.
עם סיום השל"ת באייל, ושובנו לגבעה, נכנס משה לעבוד בענף הצאן. כאן התגלתה אהבתו הגדולה לבעלי חיים. עם חיסול ענף הצאן נשלח משה לירושלים, לקורס מדריכי נוער ובתום הקורס, קיבל עליו את ההדרכה על חברת הנוער 'ניצנים'. משה היה מדריך מוערך והקשרים עם חניכיו נשמרו זמן רב. בנוסף היה משה אחראי תקופה של מספר שנים על המתנדבים מחו"ל, אשר הגיעו לקיבוץ. בזכות ידיעת השפות שלו, קשריו עם המתנדבים נמשכו שנים רבות. המתנדבים שחזרו לארץ כתיירים , תמיד באו לבקרו.
בשנים האחרונות, מצא משה את מקומו בענף רפת ובמיוחד ביונקיה של העגלות והעגלים הצעירים. הוא מצא סיפוק רב במקום העבודה. גם כאן זכה להערכה מקצועית מהנהלת הרפת והמומחים בענף.
למשה היה תחביב רחב אופקים בתחום הצילום. תערוכותיו זכו לציון לשבח מעמיתים מתחום הצילום המקצועי. תשומת לב מיוחדת הוענקה לתערוכותיו שהיו קשורות לתקופת היותו בכפר שבו גדל כילד בבלגיה, בתקופת מלחמת העולם השנייה.
למשה היה אינטלקט נרחב, הוא היה בעל ידע נרחב בתחומי המוסיקה, ההיסטוריה, הספורט, הציור, הצילום ועוד. משה היה חבר אמיתי לאורך כל השנים, לכל אותה חבורה מגובשת, שהמשיכה להיפגש שנים רבות.
יום פטירתו היה יום עצוב וקודר למשפחתו , לחבריו ומכריו.
אנו נפרדים ממך משה, בצער עמוק.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.

כתב יענקלה רוזנר

צילום מתערוכה: "מחווה למקום אחר" בינואר- פברואר 2006

משה סגן בחר במוטו מאת המשוררת לאה גולדברג לתערוכה זו:
"שורשי נטועים בשני נופים שונים".
משה סגן הוא צלם אמן, מתגורר ויוצר בגבעת השלושה. תערוכת הצילום מוקדשת לדמותה של מרי דידיון, חסידת אומות העולם. סיפור מדהים מלווה את חייו של משה סגן. במלחמת העולם השנייה, עבר אל הכפר קווקם, הכפר הוא מקום נידח למדי בבלגיה, הנושק אל גבול צרפת. בפתיח לתערוכתו כותב משה סגן: "בשנתיים האחרונות של מלחמת העולם השנייה, לאחר תלאות ונדודים, אומצתי שם אל ליבם של מרי וסימון דידיון והוריהם ז"ל, תוך סיכון חייהם וע"י רוב אנשי הכפר ואני אז כמעט בן 10 וכך ניצלו חיי".
בשנים האחרונות חידש סגן את הקשר עם מרי, אישה חשוכת ילדים, שתאלמנה מסימון בעלה וכן עם אנשי הכפר וחזר להיות בן בית כאילו לא עברו מאז 50 שנה. בביקוריו התכופים צילם את מראות הכפר, בעיקר אנשים מבאי ביתה הרבים של מרי, ידידי ילדות, ידידים חדשים וקצת מראות של המקום המיוחד הזה, בו קיבלו כ-10 אנשים את התואר "חסיד אומות העולם".
מרי דידיון חסידת אומות עולם, נפטרה באוגוסט 2004, קרוב לגיל 89 – לה הוקדשה תערוכה זו.