סונדלזון חנהל'ה

י"ג טבת תרע"ו - 20/12/1915

כ"ג ניסן תשע"ב - 15/4/2012

שם אב: מאיר

שם אם: רחל

סונדלזון חנהל'ה

תולדות חיים

דברים לזכרה מפי בנה חיים סנד
אמא נולדה בעיירה יוזפוף במרכז פולין להוריה מאיר ורחל פיין. הבת הבכורה לעוד שני אחים ושתי אחיות. היא גדלה בבית מסורתי, ההורים היו שומרי מצוות והיא קיבלה חינוך יהודי אדוק. מגיל צעיר חייה לא האירו לה פנים. בהיותה בת 8 מתה אמה רחל מדלקת ריאות ועוד באותו חוף נפטרו שני אחיה הקטנים מחצבת. על ערש דווי בקשה אמה מאביה שיינשא שנית ולא ישאיר את הילדים ללא אם. כעבור זמן מה נישא אביה לגיטל, שהייתה רווקה. המשפחה עברה לעיירה קרשניק ונולדו להם ארבעה ילדים. גם סבה של אמא נפטר באותה שנה, שנפטרה אמה.
בשנת 1930 הצטרפה אמא לתנועה הציונית, שהביאה בכנפיה רוח ציונית לעיירה. אמא הייתה פעילה בתנועה עד גיל 17. לאחר מכן הצטרפה להכשרה, בניגוד לדעת הוריה. היא כתבה מכתבים הביתה, אך מעולם לא קיבלה תשובה חזרה.
במאי 1939, לאחר שנפרדה ממשפחתה, עלתה על אניה ולאחר תלאות רבות, הגיעה לא"י – לקיבוץ גבעת השלושה.
בשנת 1941, היא הכירה את אבינו – אליעזר, שהגיע מקיבוץ אלונים, ויחדיו החליטו להקים את ביתם בגבעת השלושה. באותה תקופה, נודע לה כי כל משפחתה נספתה בשואה והיא נותרה לבדה.
עם הזמן החלו להיוולד הילדים: חיים, מאיר, זיוי ורוחלה. השנים הראשונות בקיבוץ, לא היו קלות. אמא עבדה בכל מקום שנדרש: במטבח, בחקלאות, במכבסה ועוד. כשחיים היה בן 3 חודשים, גויס אבינו לפלמ"ח למשך שנתיים ימים ואמא נשארה לטפל בבנה – לבדה. כשחזר אבינו מהפלמ"ח, נשלחה אמא לקורס מטפלות בתינוקות בבי"ח העמק בעפולה, למשך חצי שנה ושמשה שם כאחות מן המניין. בתום ההשתלמות, עם חזרתה לקיבוץ, החלה לעבוד עם ילדים בבתי התינוקות במשך 35 שנים. לא היה בית בגבעת השלושה , שאמא לא הייתה מעורבת בטיפול ובגידול ילדיו.
כשסיימה את עבודתה, רבת השנים בטיפול בילדים, עברה לעבוד בחנות הנעליים – שם עבדה במסירות אין קץ , עד שמלאו לה 85 שנה.
גם בהגיעה לגיל 85, לא הפסיקה את עבודתה ולקחה על עצמה את הטיפול באבינו, שחלה עד כניסתו ל'בית דור' והקפידה לבקרו משי יום בדבקות רבה.
לאחר פטירתו של אבינו, חלתה אמא ולאחר זמן מה, עברה להתגורר גם היא ב'בית – דור', בו שהתה עד ליום פטירתה. להורינו היו 10 נכדים ו-11 נינים.

ברצוננו להודות לצוות 'בית דור', לצוות המרפאה על הטיפול, הדאגה, תשומת הלב והמסירות הרבה עד יום פטירתה.

סבתא – חנה'לה – מתוך עבודת 'שורשים'

סבתי חנה'לה נולדה בעיירה יוזופוב שליד העיר לובלין במרכז פולין.
במלחמת העולם האשונה הושמדה העיירה כולה ומשפחת סבתי הגיעה לעיירה קרשניק כפליטים. בעיירה הייתה פעילות רבה של תנועות הנוער הציוניות, שמטרתן הייתה להעלות את הצעירים לארץ.
כשסבתי הייתה בת 8 , חלתה אמה ונפטרה. אביה – מאיר נשאר עם 5 ילדים קטנים. אחיה הקטן של חנה'לה מוטל'ה היה בן 3.5 שנים, ילד מוכשר מאוד, היה אומר כל יום "קדיש" על אימם שנפטרה, יום אחד חזר מוטל'ה מהחדר ואמר לאביו: "אבא אם אני לא אהיה מי יגיד קדיש אחרי אמא"?
אביו, שראה שהוא רותח מחום, קרא לרופא שאבחן שיש לו חצבת , הילד קיבל סיבוך ונפטר. כשהמלמד שלו שמע על מותו הוא התעלף – כל כך תלו בו תקוות. אחיה השני נדבק גם הוא בחצבת ונפטר. גם סבה של סבתי נפטר באותה שנה. נשארו בבית 3 בנות. גיטל האמא החורגת התייחסה אליהם יפה. נולדו לה ולאביה של סבתא חנה'לה – 4 ילדים.
בשנת 1929, הצטרפה חנה'לה לתנועות הציוניות החלוציות: 'פריהייט' וה'דרור', שמטרתם הייתה הקמת קיבוצי הכשרה בפולין והכנת הנוער לקראת עליה לא"י וכיבוש העבודה.
סבתא חנה'לה הייתה בהכשרה 5 שנים ועבדה שם בכל מיני עבודות מזדמנות, תוך מצוקה ודחק קשים, תזונה דלה, צפיפות דיור ואפילו מחסור בלבוש.
ב- 17 במאי 1939, יצאה סבתא חנה'לה לא"י . האנייה נתפסה ע"י הבריטים, המעפילים אמרו שהם פליטים. ב-30 במאי הועברו המעפילים למספר קיבוצים, חנה'לה הגיעה לגבעת השלושה. היא הייתה רווקה במשך שנתיים, וניהלה קשר עם אליעזר מקיבוץ אלונים. בשנת 1941 עבר אליעזר לגבעת השלושה, הם התחתנו והקימו משפחה בת ארבעה ילדים: חיים, מאיר, זיוי ורוחל'ה.
סבתא חנה'לה עבדה בבית התינוקות בקיבוץ במשך 35 שנה. היא חינכה את הילדים עד שעברו לגן הילדים, כאילו היו בניה.
כשסיימה את עבודתה בבית הילדים היא עברה לעבוד בחנות הנעליים. מכל העבודות בקיבוץ, החליטה סבתא חנה'לה שעבודת החינוך עם ילדי הקיבוץ מתאימה לה ביותר.

כתבה: נכדתה

המטפלת של אז – חנה'לה סנדלסון

חנה'לה עבדה עם ילדים במשך 35 שנה.
הייתה המטפלת של אבא שלי מגיל 0-3.
ישר מבית החולים עד גיל 3.5.
הייתה אז לינה משותפת בבית הילדים.
במשך הלילה הייתה שומרת לילה, במקרים של מחלות, השומרת הייתה מעירה את המטפלת ולא את האמא.
בזמן ההנקה, האימא הייתה מניקה כל 3-4 שעות. היה מטבח ילדים שהיה מבשל במיוחד עבור הילדים.
ארוחת בוקר וצוהריים היו אוכלים בבית הילדים, ובבית ההורים היו אוכלים ארוחת ערב.
בשעה 19:00 היו מחזירים את הילדים לבית הילדים.
הבגדים היו במחסן ילדים, המחסנאיות היו מוסיפות בגדים לקראת הקיץ ולקראת החורף. בבית ההורים היה רק רזרבה, למקרה שהילד מתלכלך.
חייבים להזכיר את החיתולים מהבד.
הילדים היו גדלים ולפי ההתפתחות, היו מלמדים לשחק, להדביק, לצייר, טיולים בטבע, לימודי ריקוד, משחקים בחצר בית הילדים.
בסך הכול היה נעים, ההורים העריכו את העבודה וכך נשארתי 35 שנה.