סיפור חדר האוכל הישן בקיבוץ גבעת השלושה הישנה והמאבק על שימורו

סיפור חדר האוכל הישן בקיבוץ גבעת השלושה הישנה והמאבק על שימורו

המבנה המרשים של חדר האוכל העזוב והמוזנח, ששירת בעבר את ראשוני קיבוץ גבעת השלושה,
נמצא כיום בלב פתח תקוה. ותיקי הקיבוץ ובניו, מבקשים לשמר את המבנה המיוחד ולהפוך
את המקום לאחד מנכסי התרבות של אם המושבות.

מגילת היסוד של חדר האוכל 1936

מבנה חדר אוכל גדול ושוקק חיים, פרי יצירתו של האדריכל המפורסם אריה שרון – שבנה את חדר האוכל על פי מיטב מסורת הבאוהאוס. יחד עם נוי מטופח, ועצי גרוויליאה גדולים הפורחים בזהב עם בוא האביב , כך זוכרים אותו וותיקי קיבוץ גבעת השלושה ש27 שנים מ1925-1952 ,שכן בשולי פתח תקווה בקצהו של רחוב ארלוזורוב.

צלם: רודי ויסנשטיין. 1939 עם סיום הבנייה

המיקום על גבעה נישאה, ממול נמצאת "קריית המוזיאונים" של פתח תקוה והגן היפה של יד לבנים. למרגלות הגבעה שוכנת אכסניית הנוער של פתח תקוה (יש דבר כזה).
בשנת 1933 עם עלית הנאצים לשלטון בגרמניה, מגיעים לארץ אלפי עולים, שנמלטו מציפורני הגסטפו. מוסד "עליית הנוער" ,שהיה אחראי לעלייתם ובראשו הנרייטה סולד פנה לקיבוץ גבעת השלושה ששכן אז בלב פ"ת, לקלוט כמה עשרות צעירים מהעולים החדשים יוצאי גרמניה.
מכיוון שהסוכנות היהודית העניקה לקיבוץ תקציב בעבור קליטת העולים, בקשו החברים מהסוכנות ,הלוואה נוספת מיוחדת לבניית חדר אוכל גדול שיספיק לחברים החדשים שיקלוט הקיבוץ.
פשפשנו בעלונים הישנים של קיבוץ גבעת השלושה ונוכחנו לדעת כי, תכנון חדר האוכל נעשה בצורה מקצועית. חברי הקיבוץ פנו לשני משרדי אדריכלים בבקשה להציע תכניות למבנה. תנאי יסודי לתוכנית היה לתכנן מבנה בעל אולם מרכזי גדול, ללא עמודים ,המלכד את כל חברי וילדי הקיבוץ בהרמוניה אחת. אחד משני המשרדים היה שייך לתנועה הקיבוצית בניהולו של הארכיטקט ביקלס, והשני, האדריכל המפורסם אריה שרון.
עם השלמת התוכניות, נתלו ההצעות שהוגשו, על קיר בקיבוץ. החברים, כפי שהיה מקובל בימים ההם, בחרו את ההצעה המוצלחת ביותר בעיניהם. כשספרו את הקולות התברר שחברי גבעת השלושה העדיפו את תוכניתו של אריה שרון, שהתקבלה לאחר תיקונים קלים.
התקציב הספיק בקושי לתכנון ולרכישת החומרים, אך לא להוצאות הבנייה. מכיוון שכך, הפשילו חברי הקיבוץ שרוולים והחלו בבניית הבניין בעצמם. בניית חדר האוכל, שהחלה בשנת 1936 נמשכה שלוש שנים.

ילדי הקיבוץ בני השנתיים עם המטפלות חייקה ליפשיץ ופועה ינאי

עלי בנדר, כיום חבר קיבוץ עינת, היה בן חמש כשהחלו לבנות את חדר האוכל והוא מספר:. "באותה תקופה החיים בקיבוץ התמקדו בדבר אחד – בניית חדר האוכל. במקום ללכת לגן, הלכתי לראות איך אבא שלי יוצק את הבטון. זה היה גג ענק. למטה עמדה מכונת הבטון והעובדים ערבלו את החול, החצץ והמלט ביד. את סלי הבטון העלו לגג באמצעות גלגלת".

"אבי עמד למעלה ושפך את סלי הבטון, יחד עם עשרה חברים. והנה, לפתע התמוטטה התקרה, הבטון נשפך ארצה ויחד אתו האנשים שהיו על הגג. אני ועוד ילד נשארנו תלויים על קורה עד שחילצו אותנו. למראה התקלה הוזעקו עשרות מפועלי פתח תקוה כדי שיוכלו לקחת את הבטון הנוזלי לפני שיתייבש ולנצל אותו. בחלק מהבטון השפוך סללו את כביש הכניסה מפתח תקוה לגבעת השלושה."
ישראל כרמי, לוחם הבריגדה ואל"מ בצה"ל, ומאנשי "פלוגות הלילה של וינגייט", הוא שערבל את הבטון במערבל: "הגג התמוטט משום שרצינו לחסוך כסף. השתמשנו ב'טברות' (תבניות בנייה) ישנות. הן לא עמדו במשקל העצום של הגג וקרסו. לא הייתה ברירה ונאלצנו לצקת את הגג מחדש".
חדר האוכל היה המקדש של הקיבוץ. כל חבר קיבוץ עבר בו לפחות שלוש פעמים ביום. כאן היה הרדיו היחיד שהיה בקיבוץ. במלחמת העולם השנייה נתלתה בחדר האוכל מפה גדולה והזיזו את הנעצים על פי התקדמות "כוחותינו". לחברי גבעת השלושה היה עניין אישי בקרבות. רבים מהם התגייסו לצבא הבריטי, ולרבים מהם היו בני משפחה בשטחי הכיבוש הגרמני.

כמו בכל קיבוץ שכיבד את עצמו, גם בחדר האוכל הזה היה "סליק" של נשק. במלחמת העצמאות ספג חדר האוכל הפצצה של מטוסי-אויב ,שטייסיהם זיהו אותו בטעות כבית חולים בילינסון. בגג חדר האוכל נוצר חור., אך רק שני חברים ששיחקו שחמט נפגעו מרסיסים. שלוש פצצות שנפלו ליד גני הילדים לא התפוצצו.
חדר האוכל בקיבוץ שימש גם כאולם תרבות. בו נערכו מסיבות ליל הסדר. כאן הציגו "הבימה" ו"האוהל" את מיטב הצגותיהם. בערב שבת התכנסו כל חברי הקיבוץ לבושים בגדי שבת ל"קבלת שבת" ולאחריה נערך קונצרט של מוסיקה קלאסית בו ניגנו פרנק פלג על גבי צ'מבלו או יהויכין סטוצ'בסקי מפליא בצ'לו שלו מרטיט לב כולם. גם סרטים הוקרנו בו.

באותו זמן, הימים שלאחר קום המדינה, הקיבוץ קלט עולים רבים, פליטי שואה וילדי עליית הנוער. פתח תקוה אף היא התפתחה ובתיה החלו להקיף את מבני המשק. ואז נפלה ההחלטה

מחולות של בני הקיבוץ בהדרכתו של שמואל נבון בפתח חדר האוכל

צלם: יעקב צ'צ'קי (חבר גבעת השלושה) ,
כנס מקהלות ארצי 1942 בחדר האוכל

לעבור ולהקים את בתי החברים באזור בו נמצאות, האדמות החקלאיות של הקיבוץ, בדרך לראש העין. אדמות "נזלה".
באותה תקופה החל הפילוג בתנועה הקיבוצית. כל קיבוץ נחלק בין החברים שתמכו במפלגת מפא"י והחברים שתמכו ב"אחדות העבודה" או מפ"ם . גבעת השלושה מתפלגת. סכסוכים קשים בין שני הפלגים. קיר בלוקים מחלק את האולם המרכזי לשנים . צד אחד לקיבוץ המאוחד וצד שני לאיחוד הקבוצות והקיבוצים. ב1953 מוקמים שני קיבוצים בדרך לראש העין. גבעת השלושה החדשה של הקיבוץ המאוחד ועינת של איחוד הקבוצות והקיבוצים.

מזיכרונותיה של הציירת נירה לב. היו לה דודים בקיבוץ

הקיבוץ הישן על כל בתיו, נמכר לעירית ת"א לשם הקמת בית אבות במקום. חדר האוכל עוד הספיק לשמש כחדר אוכל לתושבי בית האבות, עד שנעזב לגמרי.
עם השנים עברו שטח חדר אוכל והגינון סביבו לידי עירית פ"ת. עתה הוא עומד בשיממונו ומחכה לגואל.

המאבק על שימור חדר האוכל-

מצב חדר האוכל לפני מאבק השימור 2002

כאשר נודע לנו, למספר בני קיבוץ מעינת וגבעת השלושה כי עירית פתח תקווה מתכוונת להרוס אותו, החלטנו להתחיל במאבק למנוע את ההריסה ולביא להכרזת המבנה כבית לשימור. בצוות היו, איציק ינאי, אברהם אפורי, טוביה מצקביץ' ויעל שהם.

אלינו הצטרפו מספר תושבי פתח תקוה ביניהם האדריכל רפי רייש ואיש השימור יונתן טל ואיתו עוד תושבים.
המאבק ידע עליות ומורדות. כיום המבנה מתוחזק ומשומר חיצונית. עירית פ"ת פועלת להכניס בו תוכן חדש בתחום התרבות.

עו"ד טוביה מצקביץ (בן גבעת השלושה-עינת) ויעל שהם בת גבעת השלושה בדיון בבג"ץ .

ציור של הצייר צבי שור, היה חבר בגבעת השלושה, חדר האוכל הישן מ- 1925-39