סנד רוחל'ה

י"ז שבט תש"ד - 11/2/1944

ט"ז אדר א' תשס"ה - 25/2/2005

שם אב: איסר

שם אם: בלומה

רוחל'ה סנד

תולדות חיים

רוחל'ה נולדה בשנת 1944 בהדסה הר- הצופים, הוריה היו – איסר ובלומה שצקין, חברי קיבוץ רמת- רחל. לרוחלה הייתה אחות בשם זיוה. בשנת 1948 עם פרוץ מלחמת השחרור הם נאלצו לעזוב ועברו לקיבוץ עין כרמל. רוחל'ה למדה בעין כרמל והתגייסה לצה"ל. עם שחרורה יצאה לשנה שלישית לקיבוץ פרוד. שם הכירה את חיים סנד והם החליטו להקים משפחה. נולדו להם שתי בנות: עינב והילה.
רוב שנותיה בקיבוץ עבדה רוחל'ה כמטפלת וגננת בגיל הרך ובביה"ס. ב-10 השנים האחרונות לחייה עבדה בחנות הנעליים 'נגה – עינת'.
מה שאפיין את רוחל'ה היה מזגה הטוב: צנועה, שקטה, נעימת הליכות, טובת לב ונוחה לבריות. תמיד חיפשה את החיוב, תמיד אופטימית, מעולם לא הרימה את קולה.
בית הוריה השקט והטוב על נועם הליכותיו – היה כור מחצבתה. רוחל'ה כאם ואח"כ כסבתא לשני נכדים – טיפלה בהם מעל ומעבר, תוך שהיא מקפידה לא להעדר מחנות הנעליים בה עבדה. נדמה היה כי כילתה את כוחותיה בעבודה המאומצת.
חברותיה מאוד אהבו לבקרה לשיחת חולין, לכוס קפה. בחודשים האחרונים ראינו כי רוחל'ה נחלשת והולכת, כשהיא החליטה לטפל בעצמה – זה היה כבר מאוחר.
קיוונו כי רוחל'ה תתגבר, אך הגורל רצה אחרת… בתוך 5-6 שנים נפטרו אחותה זיוה, אביה ואמה וגם רוחל'ה אהובתנו.
עכשיו רוחל'ה אינך צריכה להתאמץ יותר, נוחי בשלום על משכבך. נזכור תמיד את יופייך הפנימי הנדיר ופנייך המאירות.
למשפחה – אין בפי ניחומים, הצער והאבדן גדולים מנשוא. רוחה של רוחל'ה תלווה אותנו.
נזכור אותך לעד.

כתבה וקראה בהלוויה: אביבה ליפשיץ

אמא אהובה שלנו

אמא אהובה שלנו, עבר חודש מאז הלכת מאיתנו ולנו זה נראה כמו נצח. אין יום שעובר, שאנו לא מדברות עליך, זוכרות אותך, חושבות עליך והגעגועים אליך – קשים מנשוא.
מאישה בריאה הפכת בחטף – לאישה חולה וכל זאת בהפתעה גמורה. כמה קיווינו, כמה ציפינו שתחלימי ותחזרי הביתה. עד הרגע האחרון לא האמנו שזה הסוף, לא עזבנו אותך לרגע, אף לא ברגעייך האחרונים, ניסינו לעשות הכול כדי להקל עליך ולו במעט, אך מחלתך גברה עלייך.
אמא, את כל כך חסרה לנו, החיים בלעדייך נראים אחרת, חסרים הטלפונים שלך, הדאגה שלך, ההתעניינות שלך בכל הנעשה בחיינו.
הלכת מאיתנו כל כך מהר, בגיל צעיר מדי – זה פשוט לא נתפס.
למה דווקא את??
הבית בלעדייך אינו אותו דבר, ארוחות הערב ביום שישי ואת אינך, בשבתות אין מי שישחק ויקרא לנטע ולעומרי – סיפור. הסבלנות שלך לילדים, היכולת שלך לתת ולתת ללא גבול, מבלי לבקש דבר לעצמך, זה מה שכה אפיין אותך. נכדייך – נטע ועומרי עדיין שואלים עלייך, נטע מציירת לך כל יום ציור ומבקשת לבקר אותך בבית חולים. איך מסבירים לילדים כל כך קטנים שאת כבר לא תחזרי?
ואבא נשאר לבד והבית, פתאום גדול מדי, החלל שנוצר בהעדרך, צורב כמו כוויה, כמו פצע פתוח, זה כל כך כואב וכל כך עצוב, איך ממשיכים לחיות בלעדייך?
אנחנו יודעים כמה חשוב לך שנמשיך את חיינו ונהיה חזקים, ואנו מבטיחים לך שלמרות הקושי והפרידה הכואבת, נשתדל למלא את בקשתך.
אמא אהובה שלנו, נאהב אותך תמיד, נזכור אותך תמיד ולא נשכח אותך לעולם.

כתבו: חיים סנד, עינב והילה

הספד

נפרדתי ממך בחיבוק ובנשיקה במצח. עכשיו אומר לזכרך כמה מילים:
נפגשנו לראשונה באחד המקומות היפים בארצנו. היה זה בקיבוץ פרוד, שם גם פגשת את חיים. המפגש ביניכם הוליד משפחה נפלאה: בנות מוכשרות ונכדים מקסימים. את שלוות הנפש המולאה שלך רכשת מהורייך ואולי גם מהשהות בנוף מי העיין המרגיעים.
כמה שמחנו איתך כששיתפת וסיפרת על בנותייך היפות והמוכשרות. ברק נצנץ בעינייך, עת בררת לנכדייך בגדים זעירים בחנות.
כל כך שמחתי כשהצטרפת לצוות החנות: העובדים נקשרו אלייך בקשרי ידידות עמוקה. ממך למדנו איך לתת שירות בשקט, במקצועיות, בתבונה ובאהבת אדם כנה.
תחסרי לנו מאוד.

כתב וקרא בהלוויה: איציק מיוחס