ססובר דינה

כ"ו כסלו תרע"ד - 25/12/1913

כ"ו אדר א' תש"ס - 3/3/2000

ססובר דינה

תולדות חיים

דינה ססובר לבית בליז'ובסקי נולדה בכפר בלז'וב שבפולין. בו חיה כל משפחתה המורחבת, בת שביעית לתשעה אחים ואחיות.
בילדותה התייתמה מאביה וסייעה בעול פרנסת המשפחה. בנערותה למדה בסמינר לגננות בווילנה, על אף המצוקה הכלכלית שידעה משפחתה. בגיל 19 נחושה הייתה דינה להצטרף לקיבוץ הכשרה בקוריץ', למרות התנגדותה של אמה. בקוריץ' הכירה דינה את משה ובתום שנה נישאו.
בשנת 1934 עלו דינה ומשה ארצה יחד עם קבוצת חברים והגיעו לקיבוץ גבעת השלושה. הרצון לבנות את הארץ מבראשית הביא את הקבוצה לצפת, עיר שידעה פרעות ומאורעות. החיים היו קשים אך המטרה של כיבוש העבודה העברית עמדה לנגד עיניהם והקלה על הקושי. – בצפת נולד בנם הבכור של משה ודינה – דן.
הרעיון הציוני והרצון להיות שותפים בבניית המדינה החדשה, הביא בשנת 1939 את דינה ומשה, עם קבוצת חברים לאדמות מחניים. שם הקימו נקודת יישוב חדשה בקו עימות ובתנאי מחייה קשים. במחניים נולד אהוד – בנם השני של דינה משה. דינה ידעה ליישם את שלמדה בווילנה ועסקה בחינוך בגן הילדים. היו אלה שנים רוויות אירועים וקושי.
בשנת 1952 עברה הקבוצה מקיבוץ מחניים לגבעת השלושה, כאן גם נולדה שרה'לה, בת הזקונים. דינה חינכה דורות בגבעת השלושה, כגננת וכמרכזת חינוך. לימים הקימה וניהלה את מפעל המוזאיקה. כאן באו לידי ביטוי יכולותיה ומאווייה בתחומי הניהול, האומנות ועבודת הצוות.
לימים, אפשרו אותם כישורים שלה להירתם ולסייע בענף הבנייה בקיבוץ. בשנותיה האחרונות, תבונת הכפיים שלה , באה לידי ביטוי בעבודתה במתפרה.
בשנת 1968 איבדה דינה את משה, בעלה, אבי ילדיה וסבא לנכדים. דינה ומשה גידלו משפחה ענפה – שלושה ילדים, נכדים ונינים. דינה השקיעה את הלב והנשמה ביצירת ובבניית "השבט". ציר חייה היו – הדאגה, תשומת הלב וההתעניינות והפכו אותה לאבן שואבת לכל בני משפחתה. מרצה הבלתי נדלה, האכפתיות שלה, והרצון לעזור ולסייע באו לידי ביטוי במעשיה היומיומיים במשפחה ובקיבוץ.
בערוב ימיה היא חלתה וקשה היה ה להפוך מאישה תומכת ויוצרת, שסביבה התרכזה המשפחה – לאישה תלויה ונתמכת באחרים. אך גם בתקופה קשה זו, ידעה דינה להנות ולהפיק מהקשר הבינאישי והמפגש עם חברים שונים בקיבוץ – צעירים ומבוגרים, תכונה וקשרים אשר אפיינו אותה בכל שנותיה בקיבוץ. למרות הקושי והסבל ידעה דינה לקבל ולעריך את הטיפול המסור לו זכתה בבית דור.
היי שלום ונוחי בשלום.

שלושה דורות במשפחה: סבתא דינה, נילי והנכדה – נעמה ססובר (מלובן)

דברים ביום הולדתה ה – 80 כתב: אהוד

דיברו עד עכשיו על הצד המשפחתי של אמא, על המאמצים שהשקיעה בשמירה על הקשר המשפחתי. אני רוצה לדבר על דינה הסקרנית. על אמא שהזמן העובר לא מקטין את סקרנותה. אמא צריכה לדעת הכול.
אמא נולדה בתחילת המאה עשרים בעיירה קטנה ושכוחת אל בפולין. היא נולדה כאשר הטלפון היה נדיר, טלוויזיה לא הייתה כלל והמכונית גם לא הייתה נפוצה מאוד בעיירה.
גם בתרבות חילונית לא עסקו הרבה. היום, בגיל 80 היא חיה בעולם תקשורתי – אלקטרוני, טכנולוגי והיא אינה מאחור.. אמא מתאמצת ואינה מתירה לעצמה להתנתק.
מהיום שאני זוכר את עצמי במחניים, בתינו מלא ספרי אומנות, ציור ופיסול. מחניים של אז, הוא ישוב קטנטן במצוקה נוראה. צריך כוחות עצומים ובעיקר סקרנות רבה למצוא זמן ומקום בנפש לעיסוק באמנות ובעיקר לנסות ולהנחיל לילדים קצת אהבה לאמנות. אם נוסעים לעיתים לת"א, הרי חייבים לבקר במוזיאון.
עוברים לגבעת השלושה. כאן, לאחר כמה שנים אמא עוסקת באהבתה הגדולה: במפעל המוזאיקה היא משלבת יחדיו עבודה בתחום האומנות עם עיסוק כלכלי. היא נפגשת עם מיטב אומני ישראל ומקבלת מהם "סקיצות לביצוע". נראה לי שלא הייתה תקופה מאושרת מזו בחייה.
אי אפשר לשכוח את אהבתה הגדולה וההתעניינות בספרות. אמא משתתפת לאורך שנים בחוגי ספרות. בבית – ישנם ספרי פרוזה ושירה, עבריים ומתורגמים. גם כאן דוחפת אמא מדי פעם ספר לידי – "תקרא קצת".
אמא לומדת אנגלית בחוג לאנגלית בקיבוץ. יושבת בבית ומשננת, לומדת כיצד לבטא ולכתוב את המילים ולעיתים זה די מצחיק לשמוע אנגלית במבטא עברי – אידי. לעיתים המילים באנגלית ובאידיש דומות והדבר מסייע בידה להבין ולפרש את הביטויים והמשפטים.
סקרנותה אינה יודעת גבולות. מתחיל עידן החלל, "ספוטניקים" מרחפים בחלל וכבר צריך להבין כיצד הם עפים ומרחפים ולא נופלים. כדי להבין את הדברים צריך ידע מסוים. הסבלנות והיכולת לפשט ולהסביר גם היא לא תמיד קיימת אצלי, אבל אמא לא מוותרת. היא חייבת להרגיש שהיא מבינה משהו גם בנושא זה ולו מעט שבמעט. דומה הדבר כאשר העולם הופך לממוחשב. אמא כבר עוסקת בתפירה, לעת זקנה, להתפרנס חייבים גם אם הדבר משעמם. אבל חייבים להסביר לה מה זה מחשב ואיך הוא עובד. גם כאן פער הידע הטכנולוגי, מקשה מאוד על הסבר מינימלי, אבל היא חייבת לדעת משהו.
כך מצליחה אמא להתקדם עם העולם המודרני ולא "מאבדת קשר". אמא מגשרת וצולחת על פני שלושה דורות בזמן ופערים תרבותיים עמוקים ורחבים. היא אינה מסכימה ולא מרשה לעצמה להיות "עובר בוטל". אצל אמא זו דרך חיים – לא מנתקים קשר ולא מאבדים את הבנת המציאות. לבני משפחתה הקרובים, שראינו את אמא בשנותיה האחרונות היה הדבר קשה שבעתיים, כשזכרנו את החיוניות לשה לפני הפגיעה. כאבו לנו ולה אבדן הסקרנות והיכולת לספק את מעט הסקרנות, שנותרה.
חוב גדול, אנו בניה, חבים לה על שנטעה בנו את הסקרנות לדעת ולהבין. לעיתים כשינון צוחק עלי "הכול אתה צריך להבין מן היסוד", אני מבין שאכן יש קו מחבר בין הסקרנות שלי ושל אמא.

דינה ססובר במפעל המוזאיקה